חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | חנות | בתי חב"ד | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 18:09 זריחה: 6:44 ג' בחשון התשפ"ז, 14/10/26
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

שיחת השבוע 1421 - כל המדורים ברצף
ערב שבת-קודש פרשת תזריע / החודש, כ"ו באדר-שני ה'תשע"ד (28/03/14)

מדורים נוספים
שיחת השבוע 1421 - כל המדורים ברצף
לא לפגוע במבקשי הגיור
חדש על המדף
למה 'מצורע חשוב כמת'?
ברית מילה
קבל את האמת
פעולה ולא אנחה
שליחות מסתורית
חודש הגילוי
הזמר שמחכה לשיר בבית-המקדש
ברכת האילנות

מס' 1421, ערב שבת-קודש פרשת תזריע / החודש, כ"ו באדר-שני ה'תשע"ד (28.03.2014)

יוצא לאור על-ידי צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר)

ת"ד 14 כפר חב"ד 60840, טל' 072-2770100, פקס: 03-9606169

עורך: מנחם ברוד   �  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

 עמדה שבועית

לא לפגוע במבקשי הגיור

אם יתברר שתעודות גיור מונפקות גם למי שאינם מתגיירים כהלכה, התעודות האלה יאבדו מערכן. החותמת כשהיא לעצמה אינה שווה הרבה

הדיון שהתעורר מחדש בסוגיית הגיור אינו עוסק באמת בשאלת הגיור. מאחורי כל המילים הגבוהות מסתתר מאבק על מעמדה של הרבנות, וכל מי שמדברים גבוהה-גבוהה על הצורך בהקלות בענייני גיור מתכוונים למעשה להחליש את כוחה של הרבנות.

הגיור הוא סוס טוב לרכוב עליו, מפני שחלקים גדולים בציבור אינם מבינים כלל את מורכבות הבעיה בימינו. בעבר, כשבא אדם וביקש להתגייר, היה ברור שהוא אכן מבקש להיות יהודי בכל מובן המילה. גם אז היה בית-הדין מנסה לדחותו, ולהסביר לו שביכולתו להיות אדם טוב וחסיד אומות העולם, ואין לו שום צורך לקבל עליו עול תורה ומצוות. אם בכל-זאת עמד האדם על רצונו להתגייר, היה בסיס להאמין שאכן האיש מבקש להצטרף לברית שבורא העולם כרת עם העם היהודי בהר סיני.

כיום המציאות שונה לחלוטין. רוב מבקשי הגיור אינם רוצים באמת להתגייר ולקבל עליהם את עול היהדות. הם רוצים את התעודה, את ההליך הפורמלי. הם צריכים את הנייר הזה כדי להתחתן עם בן/בת זוג יהודי, או סתם כדי להרגיש נוח יותר בתוך החברה הישראלית. אבל מה לעשות, היהדות איננה ניירת.

יהדות ואזרחות

מכאן הכעס על הדיינים שפתאום מנחיתים על מבקשי הגיור שמירת מצוות. וכי הם מעוניינים בכלל לשמור מצוות? הם רק רוצים להיקרא יהודים ולקבל תעודה, והרבנים סתם מקשים עליהם את ההליך.

לתוך זה נכנס הבלבול הגדול בין זהות יהודית ובין אזרחות ישראלית. "הוא שירת בצה"ל!", אומרים לך. אבל מה הקשר? בצה"ל משרתים גם דרוזים, צ'רקסים ובדווים, ואין השירות אמור להפוך אותם ליהודים. אדם ששירת את המדינה אכן זכאי לתבוע זכויות אזרחיות במדינה, אבל יהדות איננה עניין אזרחי.

התערבותה של המדינה בענייני גיור פסולה מיסודה. גיור איננו עניין אזרחי אלא דתי, והוא בסמכותה הבלבדית של ההלכה. המדינה יכולה להעניק זכויות אזרחיות, אבל אין בכוחה לקבוע מיהו יהודי. זאת קובעת תורת ישראל בלבד, לא חוק הכנסת.

לא להוליך שולל

הלחץ על הדיינים 'להקל' בנושא הגיור גורם בסופו של דבר נזק למבקשי הגיור האמיתיים. אם יתברר שתעודות גיור מונפקות גם למי שאינם מתגיירים כהלכה, התעודות האלה יאבדו מערכן. החותמת כשהיא לעצמה אינה שווה הרבה. השאלה היא עד כמה הציבור מחשיב אותה ונותן בה אמון. התוצאה עלולה להיות שגר אמיתי יצטרך לפנות אל בתי-דין שאינם תלויים במדינה, כדי שיהודים יראי-שמים ושומרי מצוות יאמינו שהוא אכן התגייר כדת וכדין.

יהדות איננה יודאיקה. זו ברית נצחית שהתחילה במעמד הר סיני ונצרבה באלפי שנים של מסירות נפש. היהדות איננה כופה את עצמה על איש ואינה מחפשת מצטרפים חדשים, אבל מי שמבקש להתגייר – צריך להוכיח את כנות רצונו להיות יהודי באמת ובתמים. למה להטעות את הציבור, ולמה להוליך שולל את מבקשי הגיור עצמם.


יהדות איננה יודאיקה, אלא ברית נצחית (צילום: Vadim Akopyan)

  ספרים

הגדת ארבעת הבנים
מאת הרב מנחם-מענדל ברונפמן
בהוצאת לדורות

הגדה של פסח המלוּוה בארבעה מבטים – ביאורים למדניים והלכתיים, רעיונות ומחשבות, נקודת הפנימיות, ומידע על מקורות ואישים. פורמט גדול, 128 עמ'. טל' 035359233.

במשנת רש"י
מאת הרב יעקב-שלמה שיינברגר
בהוצאת מכון במשנת רש"י

דברי תורה, אמָרות וסיפורים המסודרים על-פי פירוש רש"י לחמשת חומשי התורה, בלשון בהירה ובמהדורה מאירת עיניים. 1000 עמ'. טל' 0504150630.

רק בשמחות
מאת הרב נפתלי ועקנין
בהוצאת המחבר

מדריך הלכתי לשמחות – נישואין, ברית מילה, תספורת, בר-מצווה, הנחת אבן פינה, חנוכת הבית ועוד, על-פי מנהגי חב"ד. 128 עמ'. טל' 089242279.

מתן בסתר
מאת הרב יעקב אברג'ל
בהוצאת כתר האותיות

רעיונות מתורת החסידות, בשאיפה לגלות את עצם הנשמה האלוקית של ישראל. בחלקו השני של הספר – ביאור כ"ב האותיות. 282 עמ'. טל' 0542061770.

  שלחן שבת

למה 'מצורע חשוב כמת'?

המצורע נכלל בין הארבעה ה"חשובים כמת", המנויים בגמרא במסכת נדרים (לצד מי שאין לו בנים, סומא ועני). מדוע המצורע, שסובל מתופעה בת-חלוף, נחשב כמת, ונמנֶה בשורה אחת עם בעלי חיסרון תמידי?

לכאורה אפשר להסביר שהמצורע חשוב כמת מכיוון שהצרעת באה בעוון לשון הרע. עניינו של מוות הוא הסתלקות רוח-החיים מן הגוף, ולכן חטא הוא בבחינת 'מוות', שכן הוא מנתק את צינור החיות האלוקית הקשור לאותה מצווה. הצרעת מבטאת את עוון לשון הרע, ומפני זה המצורע חשוב כמת.

פגם חיצוני

אך האוּמנם המצורע נחשב חוטא גדול כל-כך עד שהוא נחשב כמת? התורה מטילה עונשי מיתה על חטאים חמורים ביותר. חז"ל אומרים שרשעים קרויים מתים, מכיוון שהחליפו את החיוּת האלוקית בחיוּת טמאה. יש מצב שאדם מנתק את עצמו ממקורות החיים האלוקיים, ולכן הוא מכונה 'מת'.

לעומת זה, המצורע הוא אדם שיש בו פגם חיצוני בלבד. לכן התורה מגדירה אותו: "אָדָם כִּי יִהְיֶה בְעוֹר בְּשָׂרוֹ". 'אדם' הוא התואר הנעלה ביותר. המצורע הוא יהודי שהגיע לשלמות רוחנית ('אדם'), והפגם היחיד שלו הוא דיבור בלתי-ראוי. ההשתקפות של המצב הזה היא הצרעת, הפוגעת "בעור בשרו", במעטפת החיצונית בלבד.

השלמת התפקיד

אלא שיש לפרש את המוות כאן במשמעות הפוכה. המשנה אומרת "בן מאה, כאילו מת ועבר ובטל מן העולם". מדובר באדם חי, והוא מכונה 'מת', מפני שהשלים את תפקידו עלי אדמות. גם המצורע חשוב כמת, מפני שהשלים את כל עבודתו, ולא נותר לו אלא לתקן פגם חיצוני "בעור בשרו".

לכן כאשר עוזיה המלך הצטרע בָנָה בית בבית-העלמין וישב שם, בין המתים, משום שהם מייצגים את סוף הדרך, את השלמות. חז"ל אומרים שכאשר אדם מת הוא נעשֶה "חופשי מן המצוות", מפני שסיים את שלב עבודת המצוות. כך גם אומרים חז"ל ש"מצוות בטלות לעתיד לבוא". אין הכוונה שיתבטלו כפשוטם של דברים, אלא שמשמעות המצוות המוּכרת לנו כיום – תשתנה.

מצוות מרצון

המצוות שאנו מקיימים הן ציוויים שניתנו לבני-אדם העומדים במצב של פירוד מן הקדושה. אך לעתיד לבוא יתמלא העולם אור אלוקי עצום, שיגרום לכל הברואים לדבוק בקדושה מרצונם, בלי צורך בציוויים.

כיום, בזמן הגלות, העולם אינו יכול להכיל את האור האלוקי, והוא נאלץ להסתתר בנגעי צרעת. בחסידות מוסבר שהנגעים האלו, המכונים 'נגעים של אהבה', מגלמים אורות נשגבים, אך אי-אפשר לחוש בהם. לכן המשיח, קודם התגלותו, מכונה 'מצורע', שכן הוא חש את אור הגאולה מסתתר בגלות ומצפה לגאולה בכל נפשו.

(רשימות, חוברת מ)

  מן המעיין

ברית מילה

הבדלה בין טמא לטהור

"אשה כי תזריע וילדה זכר... וביום השמיני יימול בשר ערלתו" (ויקרא יב,ב-ג). פרשת שמיני מסתיימת בפסוק "להבדיל בין הטמא ובין הטהור", ובהמשך לזה נאמר בפרשתנו "וביום השמיני יימול בשר ערלתו", זו מצוות מילה, הבאה להבדיל בין ישראל לעמים.

(רבי יהונתן אייבשיץ)

כמו אליהו

הכיסא שיושב עליו מי שמחזיק את התינוק בשעת הברית נקרא 'כיסא של אליהו'. כשם שאליהו היה קנאי לקב"ה ומסר את נפשו על התורה, כך הילד צריך להיות מוכן למסור את כל מהותו למען יהדותו.

(שיח יצחק)

זמן בשלות

למה התינוק נימול לשמונה ימים, שנתן הקב"ה רחמים עליו להמתין לו עד שיהיה בו כוח (מדרש רבה). הזמן של שבעה ימים נקבע בתורה כזמן שבו מגיעים למידה של התפתחות ובשלות. לכן בהמה שלא מלאו לה שבעה ימים אסורה לקרבן. גם התינוק ראוי לבוא בברית ביום השמיני בלבד.

(תוספת ברכה)

מילה דוחה שבת

"וביום השמיני יימול בשר ערלתו" (ויקרא יב,ג). בפסוק זה יש אותו מספר של תיבות ואותיות כמו בפסוק "ויכולו השמים והארץ וכל צבאם" (בראשית ב,א). ללמדנו שמצוות מילה בזמנה דוחה את השבת.

(בעל הטורים)

שתי מילות

משמעות ברית המילה ברוחניות היא כריתת ערלת הלב, ויש בזה שתי בחינות: מלמטה למעלה, מה שעל האדם לבצע, כפי שנאמר (דברים י) "ומלתם את ערלת לבבכם", ומלמעלה למטה, מה שהקב"ה מל את בני ישראל, בבחינת "ומל ה' אלוקיך את לבבך" (דברים ל).

(תורה אור)

ברית ניכרת

"והייתה בריתי בבשרכם לברית עולם" (בראשית יז,יג). הברית עם הקב"ה טבועה וחתומה בגוף הגשמי, "לברית עולם" – עד שהיא נראית וניכרת גם לאומות העולם.

(הרבי מליובאוויטש)

העברת ההסתרים

על הפסוק "בזאת יבוא אהרון אל הקודש" (ויקרא טז,ג) נאמר במדרש שזכות המילה הייתה נכנסת עמו. כי בהעברת הערלה, המבטאת את העברת ההעלמות וההסתרים, נעשית העברת ה'פרסה' המפסקת בין הקודש ובין קודש-הקודשים.

(הרבי הריי"ץ מליובאוויטש)

ביום השלישי

"יחיינו מיומיים, ביום השלישי יקימנו ונחיה לפניו" (הושע ו,ב). "יחיינו מיומיים" הם שני הימים הראשונים של העברת הערלה והכניסה לבריתו של אברהם אבינו, שזהו "בדמייך חיי, בדמייך חיי", שתי פעמים, "וביום השלישי", שהוא שלישי למילה, יקימנו ונחיה לפניו.

(המגיד ממזריטש)

  אמרת השבוע

קבל את האמת

רבי ישכר-בער מצִיֶשנוב נהג להתארח בהיותו בדרך באכסניה שניהל יהודי ירא-שמים. כעבור שנים הלך היהודי לעולמו, ובנו החל לנהל את האכסניה. אולם הוא לא הלך בדרכי אביו והצדיק חדל מלהתאכסן שם.

בא הבן בטרוניה אל הצדיק: "הלוא לאבינו חזקה שהרבי מתאכסן אצלנו!".

השיב הצדיק: "אתם אינכם כאביכם".

נענה הבן: "וכי הרבי הוא במדרגתו של אביו?!".

פרץ הצדיק בבכי ואמר: "אכן, הצדק איתך"...

  פתגם חסידי

פעולה ולא אנחה

"כשיהודי נאנח למשמע צרתו של הזולת – הרי זה דבר גדול, אבל אין הוא מגיע לערכה של פעולה לטובת הזולת. טובה פעולה אחת מאלף אנחות" (הרבי הרש"ב מליובאוויטש)

  מעשה שהיה

שליחות מסתורית

"תקלה!", הכריז העגלון. על פני הנוסע עלתה עגמומיות. באי-רצון בולט ירד מן המרכבה, שאף מלוא ריאותיו אוויר צח ומתח את איבריו.

זה היה מסלול קבוע שעשה החסיד ר' משה-אהרון קרונשטיין אחת לשנה, ממרגיטה שבהונגריה לציונו של רבי אלימלך מליז'נסק באוקראינה, כדי להשתטח שם ביום השנה, כ"א באייר.

תחנה חשובה המתינה לו על אם הדרך: חצר הקודש של רבי אהרון מבעלז. ר' משה-אהרון היה שובת בבעלז, ובמוצאי השבת מקבל מהצדיק את ברכת הדרך להמשך המסע.

"הפעם יש לי שתי בקשות", הפתיע אותו הצדיק, כשעמד על מפתן הדלת. ר' משה-אהרון הנהן בראשו כמצפה לשמוע את הבקשות.

"אתן לך 'קוויטל' [פתקת ברכה]. תן אותה לגיסי, רבי פיניעלע (פינחס טברסקי, מאוסטילה). תמצא אותו שם, בליז'נסק".

עיני החסיד נפערו, והרבי המשיך: "תן חמש-מאות זלוטי (מטבע פולני) למקבץ הנדבות הראשון שתפגוש בצאתך מ'אוהל' הצדיק. אין ברשותי כעת הסכום הזה, לכן אני מבקשך להלוות לי אותו, עד שאחזירנו לך".

ר' משה-אהרון הניד בראשו שנית לחיוב. אמנם חמש-מאות זלוטי אינם סכום של מה-בכך, אולם ברוך השם זכה לשפע גשמי ושפע רוחני. הוא תלמיד חכם ועשיר מופלג, המפזר ממון רב לצדקה. בקשת הצדיק לעונג היא לו.

הוא יצא מן הקודש מצוייד בפתקה, ועליה שמר מכל משמר, נחוש לקיים את הוראות הצדיק.

ביום ראשון שכר מרכבה הדורה, התרווח על מושבו ויצא לדרכו. אולם פתאום אירעו תקלות בלתי-צפויות והאטו את הנסיעה. עכשיו באה הודעתו של העגלון שמשבשת לגמרי את תכנית המסע. "אופן המרכבה נשבר", אמר העגלון. "איאלץ להחליפו".

ר' משה-אהרון נאנח. משך התיקון התארך, השעון תקתק, עוד מעט יֵרד הערב. חשש כבד התגנב לליבו שמא יחמיץ את העלייה לציון הצדיק ביום ההילולא.

בסופו של דבר הגיעה המרכבה לליז'נסק בעוד השמש בשמים. שמחה מילאה את ליבו של ר' משה-אהרון. כעת חשב על דבר אחד - כיצד להעביר את פתקת הרבי אל גיסו. הוא ירד מן העגלה ואז נפער פיו בתדהמה: באותו רגע עצרה עגלה בסמוך לו, וממנה ירד לא אחר אלא רבי פינחס מאוסטילה!

כעת הבין את פשר התארכות הדרך שחווה. אין זאת אלא שמן השמים זימנו אותו לבוא לַ'ציון' עם הצדיק, כדי להעביר לו את שליחות גיסו.

לאחר שהעביר את הפתקה מיהר ר' משה-אהרון להיכנס אל ה'ציון' ולהעתיר שם בתפילה ותחנונים עליו, על בני משפחתו ועל קהילתו. כשיצא כבר שררה חשֵכה באזור. בליבו היה משוכנע שבעוד רגע יפגוש אחד ממקבצי הנדבות המתגודדים סביב ה'ציון', וימסור לו את חמש-מאות הזלוטי.

הוא תר בעיניו כה וכה, אך לא ראה איש ממקבצי הנדבות. ניסה להתעניין אצל עוברים ושבים, אך כולם משכו בכתפיהם והשיבו בשלילה.

עננה עלתה על פניו. בכל ליבו חפץ למלא את שליחותו של רבו, אך מה יעשה ואין קבצן בסביבה? הוא עלה אל המרכבה שהמתינה לו. "אנא, סע ברחובות העיר", הורה לעגלון.

המרכבה ההדורה נסעה ברחובות, במרכז העיר ובסמטאות קטנות. מדי פעם בפעם הציץ ממנה החסיד ושאל את האנשים: "האם אתה גבאי צדקה?".

איש מן העוברים והשבים לא היה גבאי צדקה. החסיד כמעט נואש. לפתע הבחין בשואב מים יהודי מתקרב אליו. לא היה לו ספק בדבר מקצועו של האיש, שכן דליי המים התלויים על המוט שהעמיס על צווארו, העידו עליו.

ובכל-זאת החליט ר' משה-אהרון לפנות אליו. "ר' יהודי, אולי אתה גבאי צדקה?".

האיש עצר את הילוכו. "אם הרב הקדוש מבעלז ישלח לי מעות – אקחן", השיב לתדהמת החסיד.

החסיד נאלם דום. מתוך תדהמה מסר את צרור המטבעות לידי שואב המים. "האם אתה עתיד לפגוש את הרב מבעלז?", שאל שואב המים את ר' משה-אהרון. הוא הנהן בחיוב.

"ובכן, אנא מסור לו בשמי פרישת שלום וברכה!", אמר השואב.

בשיבתו שוב עצר החסיד בבעלז ומיהר להיכנס אל הצדיק. במילים נרגשות גולל את כל הקורות אותו, כיצד התקשה לאתר את גבאי הצדקה, עד שפגש את שואב המים.

"האם שואב המים ביקש ממך למסור לי הודעה כלשהי?", שאל הצדיק.

"אכן", נזכר ר' משה-אהרון בפרט שנשמט מזיכרונו, "הוא ביקש למסור פרישת שלום לרבי".

חיוך גדול עלה על פניו של רבי אהרון מבעלז. "אכן!", קרא בשמחה, "לאותו שואב מים התכוונתי שתיתן את הכסף!".

ר' משה-אהרון יצא מהקודש בהדרת כבוד ובהתפעמות, כיאה למי שחזה בהתרחשות שמימית. אמנם חידת שואב המים לא באה על פתרונה, אך הוא ידע אל-נכון שזה נמנֶה עם קדושי עליון, שברוח קודשם מתעלים מעל מגבלות המקום והזמן.

  לומדים גאולה

חודש הגילוי

כל אחד ואחד מחודשי השנה מייצג דרך רוחנית וכוחות אלוקיים מיוחדים שמאירים בו. חודש ניסן, החודש הראשון ("ראשון הוא לכם לחודשי השנה"), יש בו מהות מיוחדת, שבאה לידי ביטוי בהיותו חודש הגאולה – "בניסן נגאלו, בניסן עתידים להיגאל".

דרכה של הגאולה ממצרים מורה על מהותו של חודש ניסן. בני-ישראל עדיין לא היו מוכנים לגאולה. מצב העם ערב הגאולה מתואר במילים: "ואת עירום ועריה"; כלומר, חוסר מוכנות מוחלט. לכן היציאה ממצרים הייתה בבחינת 'בריחה' – "כי ברח העם", שכן העם עדיין לא היה בשל להיחלצות עצמית מן הרע ולהתקרבות אל הקדושה.

הגאולה באה כחסד עליון מצד הקב"ה – "נגלה עליהם מלך מלכי המלכים הקב"ה בכבודו ובעצמו וגאלם". במקום אחר הגאולה מתוארת במילים: "ואשא אתכם על כנפי נשרים". הקב"ה נאלץ כביכול 'לשלוף' את העם מטומאת מצרים ולשאתו למעלה מחומריות העולם. העם עצמו עדיין לא היה מוכן להתגלות אלוקית כזאת, ולכן היא ניתנה בחסד מלמעלה.

אורות עליונים

למתת חסד יתרון גדול לעומת שכר עבודה: בעוד הפועל מקבל שכר על-פי מידת עבודתו והשקעתו, כשנותנים מתנת חינם לא חייב להיות יחס בין המתנה למעשי המקבל. אפשר לתת מתנה ענקית, שהמקבל לא היה יכול להשיגה גם בעבודה של עשרות שנים.

זה יתרונו של חודש ניסן: בחודש זה מאירים אורות אלוקיים עליונים ביותר, שבאים מלמעלה, בלי קשר ישיר למעשי האדם. לכן אין אומרים 'תחנון' בכל החודש, כי הדברים שיכולים להיעשות על-ידי אמירת ה'תחנון', נעשים מאליהם מצד גדולתם של ימי ניסן.

בשפת החסידות נקרא ניסן חודש של 'אתערותא דלעילא' (התעוררות מלמעלה). מי שליבו ער לגילויים העליונים חש בחודש זה רוח חדשה של קדושה והתעלות. הוא מלא שמחה של מצווה ועונג בעבודת ה'. כל זה לא בא מכוחו ומעבודתו, אלא במתת חסד מלמעלה.

מניסן לאייר

אבל המצב של 'אתערותא דלעילא' אינו קבוע, אלא כוח מאיץ בלבד. ההתעוררות של חודש ניסן איננה של האדם עצמו ואינה מעידה על שינוי מהותי בו. כל עוד הוא נתון להשפעת ההתעוררות העליונה, אכן יש לו חיוּת בלתי-רגילה בעבודת ה'; אבל בסופו של דבר הוא חי על בסיס כוחות שאינם שלו, שיינטלו ממנו בתום תקופת ההתעוררות העליונה.

בזה יתרונו של חודש אייר, שמייצג את הקצה השני – זה חודש של 'אתערותא דלתתא' (התעוררות מלמטה). בחודש זה מחזירים את האדם למצבו האמיתי ותובעים ממנו להתעלות ולהתרומם בכוחות עצמו. הדבר מתבטא במצוות ספירת העומר (שמתקיימת בכל יום ויום מימי החודש), שבה האדם צריך לתקן ולברר את כל המידות שבנפשו. כאן אין הוא יכול לסמוך על כוחות שבאים מלמעלה, אלא הוא עצמו צריך לבער את הרע שבו ולטהר את נפשו.

וזה יתרונה של הגאולה הקרובה לבוא. אמנם היא תהיה בשובה ונחת – "לא בחיפזון תצאו" (ישעיה נב,יב). היא לא תהיה בבחינת מתת חסד, שאינה תלויה במצבו של העולם, אלא נזכה לה על-ידי עבודתנו ופעולת הזיכוך שעשינו במשך כל תקופת הגלות. ועם זה אמרו חז"ל "בניסן עתידים להיגאל", כי בגאולה הקרובה ישתלבו שתי המעלות – גילוי מלמעלה ועבודה מלמטה – ואף שהיא תבוא על-ידי הזיכוך של הגלות, עדיין תהיה בניסי-ניסים ובהתגלות אלוקית מופלאה.

  חיים יהודיים

הזמר שמחכה לשיר בבית-המקדש

"לא פעם אנחנו שואלים את עצמנו אם כדאי לוותר על המשק ולעסוק במוזיקה בלבד. אבל למדתי לאחרונה את מסכת יומא, ושאלתי את עצמי: הלוא בית-המקדש יכול להיבנות בכל רגע; וכי נוותר על הכבשים? נוותר על הקרבנות?".

הדובר הוא הזמר אודי דוידי (39), שמציין בימים האלה עשור לקריירה המוזיקלית שלו. מאחוריו שישה אלבומים מוצלחים, שכל אחד ואחד מהם זכה ל'זהב' (אחרי מכירה של עשרים אלף עותקים), ובכל-זאת הוא מדבר בענווה רבה. כשהוא נשאל על הצלחתו, הוא משיב: "מי אני בכלל?", ומוסיף את הפזמון של אחד משיריו הפופולריים: "אני לעצמי אין בי כלום, מעפר אני בא ואליו אשוב, עכשיו שתיקה, זמן לומר תודה".

שקט, לומדים

דוידי, אב לשבעה, המתגורר במושב מעון, בין חברון לבאר-שבע, הוא עוף מוזר בתעשיית המוזיקה. גם אחרי עשור באור הזרקורים, הוא שומר על סדר יום של לימוד תורה. בימים האלה הפיק אלבום חדש, 'מחכה לשקט'. "בתוך כל הדרמות הבלתי-פוסקות במדינה הקטנה שלנו, מגיעים לכל יהודי רגעים של שקט", אומר דוידי. "כל יום אנחנו קמים לכותרות חדשות. מה יהודי רוצה? לשבת וללמוד".

כמי ששירת ביחידה מיוחדת ומקדיש חלק ניכר מיומו ללימוד תורה, הוא מציע פתרון משלו לסוגיה הבוערת של גיוס תלמידי ישיבות: "הדיבור צריך להיות בין ראשי-הישיבות לקצינים, בלי מעורבות של פוליטיקאים. כשראשי-הישיבות יֵשבו לשיחת עומק עם אנשי הצבא וידברו איתם על ערך לימוד התורה, הכול ייראה אחרת. כיום מתנהל דו-שיח של חירשים".

ילדי הדממה

את כל השירים שדוידי מבצע הלחין בעצמו, מקצתם עם רעייתו. שניהם החלו לעסוק במוזיקה בגיל צעיר. בנם הבכור, נתן, סובל מבעיות שיתוק חמורות. "הילדים שלי תמיד אומרים שזו המתנה הגדולה ביותר שקיבלנו. נתן לימד אותנו הרבה מאוד. כשהלחנתי את השיר 'מחכה לשקט', חשבתי רבות על הילד המיוחד הזה. אני קורא לילדים האלה 'ילדי הדממה'", הוא אומר.

אחד השירים שלו מבוסס על פתגם של אדמו"ר ה'צמח-צדק', האדמו"ר השלישי בשושלת חב"ד: 'חשוֹב טוב, יהיה טוב'. "השיר הזה פרץ שערי דמעות של רבים. לנו, כמשפחה, הוא נתן הרבה כוחות בהתמודדות עם בננו המיוחד".

מבט של ילד

במשק של דוידי מועסקים פועלים, אבל גם הוא עצמו מעורה במתרחש. "לא פעם", הוא מגלה, "בדרך להופעה מוזיקלית, אני עובר בדיר ומסייע להמלטה".

בסיום השיחה הוא משתף אותנו בחוויה תקשורתית שהותירה עליו חותם עמוק: "פעם אחת בא אליי עיתונאי מכלי-תקשורת גדול. אמרתי לבני, הראל, שאני הולך לפתוח לעיתונאי את השער. הילד סינן: 'איזו גאווה'... הופתעתי. 'למה אתה אומר ככה?', שאלתי אותו, והוא השיב: 'אם אתה מכניס הביתה עיתונאי שיכתוב עליך כתבה, זו גאווה'. ביקשתי מהעיתונאי להמתין זמן-מה וישבתי לדבר עם בני, אלא שהוא הקדים ואמר: 'אם אתה עושה את זה כדי לשמח יהודים – זו איננה גאווה'. ככה ילדים רואים את הדברים". ודוידי מסיים: "אני רק מחכה לשיר בבית-המקדש, בתקווה שייתנו לי להיכנס".


מזמור לדוידי. אודי דוידי והגיטרה

  פינת ההלכה ומנהג

ברכת האילנות

שאלה: מתי מברכים את ברכת האילנות?

תשובה: זו ברכה שמברכים רק בימי חודש ניסן, וכן רווח המנהג. לפי ה'יחווה דעת', אם לא נזדמן לברך בניסן, מברכים בחודש אייר.

מי שרואה בחודש זה אילנות מאכל – לפחות שני עצים כאלה – בפריחתם, צריך לברך: ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם, שלא חיסר בעולמו כלום, וברא בו בריות טובות ואילנות טובות ליהנות בהם בני אדם.

ברכה זו מברכים רק פעם אחת בשנה, בפעם הראשונה בחודש ניסן, כשרואים את האילנות פורחים. מי שכבר בירך את הברכה, אינו חוזר עליה באותה שנה, גם אם ראה אילן-מאכל ממין אחר פורח. בחצי הכדור הדרומי מברכים זאת בתקופת האביב שם, החלה בחודש תשרי.

אם נפלו הפרחים והחל גידול הפירות, אין לברך עוד. על-פי ה'משנה ברורה' מברכים כל עוד הפירות לא גדלו כל צורכם (למי שלא ראה קודם לכן פריחה ממש).

אפשר לברך גם בלילה אם יש תאורה המאפשרת לראות היטב את הלבלוב. יש הנמנעים מלברך בשבת (בעיקר על-פי הקבלה). גם נשים מברכות ברכה זו.

לפי דעת המקובלים זו ברכה מיוחדת לעילוי נשמות ישראל ולתיקון הנשמות המגולגלות בעצי ובעשבי השדה. לדעתם על האדם להשתדל לחזר אחריה, ולברכה מחוץ לעיר, במטע שיש בו הרבה אילנות מלבלבים, ולהדר לברך ברוב עם, ולפחות במניין אנשים, ואחר-כך יש לתת שלוש פרוטות לצדקה לתיקון הנשמות, ולומר בקשות ופרקי תהילים מסויימים.

מקורות: שו"ע או"ח רכה-רכו; משנה-ברורה וכף החיים ופסקי תשובות, ילקוט יוסף ח"ה עמ' 345, וש"נ. סידור-הרב, 'סדר ברכת הנהנין', פ' יג, סעי' יב-יד. שלחן מנחם או"ח ח"א סי' קל.


 

   
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)