חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | חנות | בתי חב"ד | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 18:09 זריחה: 6:44 ג' בחשון התשפ"ז, 14/10/26
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

שיחת השבוע 1412 - כל המדורים ברצף
ערב שבת-קודש פרשת משפטים, כ"ג בשבט ה'תשע"ד (24/01/14)

מדורים נוספים
שיחת השבוע 1412 - כל המדורים ברצף
גמ"חים של נתינה לזולת
חדש על המדף
מי ערב לחובות שלנו
עבד
אהבת האמת
כמו צל
ברכות של מי
גמילות-חסדים
התפילות שהורידו גשמים במרוקו
תאריכים באדר

מס' 1412, ערב שבת-קודש פרשת משפטים, כ"ג בשבט ה'תשע"ד (24.01.2014)

יוצא לאור על-ידי צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר)

ת"ד 14 כפר חב"ד 60840, טל' 072-2770100, פקס: 03-9606169

עורך: מנחם ברוד   �  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

 עמדה שבועית

גמ"חים של נתינה לזולת

ניהול גמ"ח כרוך בטרדה לא-מבוטלת. אנשים פונים בכל שעות היום והערב. אבל זה כל היופי שבעניין, שאין כאן מִמְסד ועבודה לפי הספר

מוסד הגמ"ח (גמילות חסדים) הוא אחד המפוארים שהצמיחה היהדות. מוסד שכל-כולו עזרה לזולת – בלי טובות הנאה, בלי בירוקרטיה, בלי עמָלות, הצמדה וריבית. הגמ"ח אינו מצטמצם להלוואות כספיות בלבד, אלא מתפצל לשורה ארוכה של שירותים ומפעלי עזרה לזולת.

עיון ברשימת הגמ"חים אינו יכול שלא לעורר התפעלות, ואולי גם חיוך. לצד גמ"חים של ציוד רפואי, שולחנות לאירועים, תרופות, בגדים משומשים, כלי עבודה, אבזרים לחתונות ועוד, יש מגוון גמ"חים מקוריים ומשעשעים משהו.

נולד בן ביום שישי סמוך לכניסת השבת ולא הספקתם להכין חומוס מבושל ל'שלום זכר'? – יש גמ"ח שמספק חומוס מבושל ומתובל לכל דורש. מחפשים חברותא? גמ"ח חברותות יעזור לכם. התינוק בוכה באמצע הלילה והמוצץ או הבקבוק נעלם? יש גמ"ח. מצאתם פעוט בוכה ואינכם יודעים מי הוריו? הביאו אותו אל גמ"ח התינוקות, וסביר להניח שתמצאו שם את ההורים המודאגים.

יוזמות פרטיות

קשה לתאר איך היו חיינו נראים בלי הגמ"חים. סביר להניח שמשפחות רבות היו קורסות כלכלית אילו נאלצו ליטול הלוואות בנקאיות נושאות ריבית לצורך בר-מצווה, חתונה או הוצאה הכרחית אחרת. רק בזכות הגמ"חים הרבים מסוגלות משפחות שאינן משופעות באמצעים כלכליים, להתמודד עם קשיי החיים ולעבור תקופות של מחסור.

הגמ"חים מספקים אפיק נוח ויעיל לשאיפתם של בני-אדם מן השורה לתרום לטובת הציבור והקהילה. יוזמות פרטיות כאלה הן שפיתחו את השפע העצום של הגמ"חים.

חשוב לזכור כי ניהול גמ"ח כרוך בטרדה לא-מבוטלת. אנשים פונים אל הגמ"ח בכל שעות היום והערב. ציוד רב אובד או יוצא מכלל שימוש. כדי שהגמ"ח יתפקד צריך לגייס כספים כדי להשלים חוסרים. אבל זה כל היופי שבעניין, שאין כאן מִמְסד ועבודה לפי הספר, אלא עזרה לזולת בלב שלם.

להכיר תודה

שבת פרשת משפטים, שבה מופיעה המצווה להלוות כסף בלי ריבית, היא השבת של מנהלי הגמ"חים למיניהם. זו בהחלט השעה לעודד את היוזמות הנפלאות האלה. בראש ובראשונה הציבור נקרא לתרום ברוחב-לב למען הגמ"חים. זו אחת הדרכים הנאות ביותר לקיים את מצוות הצדקה וגמילות החסדים ולהיות שותפים בעזרה לזולת שאין לשער את ערכה. הלוא חז"ל אמרו שגמילות חסדים גדולה מן הצדקה.

בה בשעה ראוי להזכיר לציבור הנעזר בגמ"חים שהתנהגותו חשובה ביותר להמשך קיומם. מי שאינם מחזירים את חובם במועד פוגעים בכלל הציבור. מי ששואלים ציוד ואינם זוכרים להשיבו, מונעים מאחרים ליהנות ממנו. התנהגות כזאת גם מסִבה עוגמת-נפש רבה למנהלי הגמ"חים, ובוודאי אין זו הכרת התודה שהם ראויים לה.

ראוי להרחיב עוד יותר את רשת הגמ"חים. הרבי מליובאוויטש קרא בשעתו לייסד קרן גמ"ח בכל בית-כנסת. אפשר לייסד גמ"חים גם במקום העבודה, ועם העזרה לזולת לקדש שם שמים ולהאהיב את התורה על הבריות.


לכל דבר גמ"ח משלו. אילוסטרציה: אליעזר מרגליות

  ספרים

הפצת היהדות
מאת הרבי מליובאוויטש
בהוצאת צעירי חב"ד

עד כמה אנו חייבים לקרב יהודים לתורה וכיצד עושים זאת? לקט מקיף מדברי הרבי על סוגיה זו, לצד הוראות והדרכות בשלל שאלות. 368 עמ'. טל' 1-700-704120. http://www.judaica-il.com/site.

ריבית הלכה למעשה
מאת הרב פנחס וינד
בהוצאת המחבר

עשרים פרקים המקיפים את כל המושגים והדינים הכרוכים באיסור ריבית. מצורף גם מדריך מעשי לכל סוגי ההלוואות. 324 עמ'. טל' 057-3110820.

מורה לרבים
מאת הרב חיים-דוד הלוי
בהוצאת מכון שלהבתי-ה

הלכות ותשובות בענייני חינוך והוראה, מאת הרב הלוי, ששימש הרב הראשי לתל-אביב-יפו. 442 עמ'. טל' 050-91135320.

האח שלי
מאת מנחם-מענדל הרשקוביץ
בהוצאת ספריית אשל

עיתון 'האח' היה עיתון הילדים התורני הראשון בעולם, ויצא לאור לפני כמאה שנים. כאן נאסף מבחר סיפורים מהעיתון, שעובדו ללשון ילדי ימינו. 156 עמ'. טל' 03-9606018.

  שלחן שבת

מי ערב לחובות שלנו

פרשתנו עוסקת בין השאר בדיני הלוואות. אחד העקרונות ההלכתיים בעניין זה מכונה 'שעבודא דר' נתן', ומקורו בברייתא במסכת פסחים: "מי שהיה נושה בחברו מנה, וחברו בחברו, מניין שמוציאין מזה ונותנין לזה? שנאמר: וְנָתַן לַאֲשֶׁר אָשַׁם לוֹ". למשל, ראובן חייב כסף לשמעון, ושמעון חייב ללוי – רשאי לוי לגבות את החוב ישירות מראובן.

דין זה טומן בתוכו מסר עמוק באשר ל'חובו' של כל יהודי לקב"ה. יהודי 'לוֹוֶה' מהקב"ה חיים ופרנסה, כדברי חז"ל במסכת אבות: "החנווני מקיף... וכל הרוצה ללוות יבוא וילווה". היהודי יכול להשיב לקב"ה את ההלוואה בקיום תורה ומצוות, אך גם באמצעות ההלוואה עצמה. למשל, הקב"ה נותן ליהודי בית מגורים, והוא קובע בו מזוזה ומכניס לתוכו אורחים. כך בא הפירעון מתוך ההלוואה בעצמה.

גביית החוב

אך קורה שהיהודי שוכח שהוא בעל חוב, וחושב בליבו: "כוחי ועוצם ידי עשה לי את החַיִל הזה". השכחה נובעת מחטאיו, שפגמו בקשר שלו לקב"ה. הדבר רמוז בלשון הברייתא "מי שהיה נושה", מלשון 'גיד הנשה' של יעקב, שנעקר ממקומו. לשון זה מייצג אפוא את עקירת הקשר בין היהודי לבין בוראו.

במקרה כזה הקב"ה מזכיר ליהודי על דבר חובו, ואף גובה ממנו את החוב. היהודי מכונה 'חברו' כביכול של הקב"ה, כדברי חז"ל "רֵעֲך ורֵעַ אביך... זה הקב"ה". הוא מכונה 'חבר' של הקב"ה גם לאחר שחטא, שכן הניתוק היה רק מצידו, ולא מצד הקב"ה.

הצדיקים אחראים

אך לעיתים אין הקב"ה גובה את החוב מאותו יהודי, אלא החוב מתגלגל מן היהודי החוטא הלאה – "וחברו מחברו",  אל כל בני העם היהודי, שכן אמרו חז"ל: "כל ישראל ערבים זה לזה". כל יהודי אחראי גם למעשיו של חברו.

במיוחד מוטלת אחריות על הצדיקים שבכל דור. על הצדיק לדאוג למילוי חובותיו של הזולת. לכן סנהדרין שהמיתה אדם אחת לשבע שנים (או לשבעים שנה) נקראת 'קטלנית', שכן זו הוכחה שלא מילאה את תפקידה כראוי, למנוע מעשים שמחייבים דין מוות.

שלא יהיו 'בעלי חוב'

לכן כשגובים מיהודי שני או מצדיקי הדור את חובו של יהודי הדבר מכונה בתורה "לאשר אשם לו". על הצדיקים מוטלת אשמה שלא מנעו את הנתק של בני העם מן הקב"ה.

זו אפוא הגרסה הרוחנית של 'שעבודא דר' נתן': אם הצדיק חייב לחוטא, משום שלא לימדו תורה ולא הדריכו לתקן את דרכיו – בא הקב"ה ופורע את חובו ישירות מן הצדיק. זו האחריות הגדולה המוטלת על כל יהודי, ובפרט על ראשי העם, לדאוג שכל יהודי ישלם את חובו לקב"ה ולא יהיה 'בעל חוב'.

(רשימות, חוברת קנ, עמ' 392)

  מן המעיין

עבד

הקושי הגדול ביותר

"כי תקנה עבד עברי" (שמות כא,ב). דיני המשפטים בתורה פותחים ב"כי תקנה עבד עברי", שכן אין דבר קשה לאדם מלהיות נכנע ומשועבד לזולת.

(אבן-עזרא)

הקדמת העברי

"כי תקנה עבד עברי" (שמות כא,ב). ללמדנו שאם יהיה לפניו לקנות עבד עברי או עבד כנעני, עליו להקדים לקנות את העברי.

(אור החיים)

ההליכה הראשונה

מפני מה פתחה התורה את פרשת משפטים בדיני עבד עברי, שזה איש ישראל שמכרוהו בית-דין על גנֵבתו, דבר שהוא בלתי-רגיל? אלא מבואר בחסידות ש'משפטים' הוא גם מלשון 'הליכה'. ההליכה הראשונה של יהודי היא ההכרה שהוא 'עבד עברי', עבדו של מלך מלכי המלכים הקב"ה.

(הרבי מליובאוויטש)

עבד לאדון העולם

"כי תקנה עבד עברי" – יש כאן רמז לקונה, שהוא קונה אדם שהוא כבר עבד לאדון אחר, לאדון העולם.

(אלשיך)

למה דלת

"והגישוֹ אל הדלת" (שמות כא,ו). אל הדלת דווקא, מפני שפתחו לפניו את כל הדלתות, נתנו בידו את הזכות לחופש ולעצמאות, ואין הוא רוצה בכך אלא בחר בעבדות.

(מאוצרנו הישן)

לשמוע כדי לציית

"ורצע אדוניו את אזנו במרצע" (שמות כא,ו). מפרש רש"י: "אוזן זאת, ששמעה על הר סיני 'לא תגנוב', והלך וגנב – תירצע". מדוע האוזן דווקא נענשת על מעשה הגנֵבה? אלא היא נענשת לא על חטא הגנֵבה, אלא על השמיעה. אם אינך מתכוון לציית למה שאתה שומע, מוטב שלא תשמע מלכתחילה.

(חידושי הרי"ם)

חותם בגוף הגשמי

הדין הראשון המופיע בתורה אחרי מתן תורה בהר סיני הוא בעניין עבד עברי. כי הסיבה שרוצעים עבד עברי אחרי שעבד שש שנים, היא ש"אוזן זו ששמעה על הר סיני כי לי בני ישראל עבדים והלך וגנב תירצע". הרי שניכר גם בגוף הגשמי של העבד הקשר למעמד הר סיני, ולכן פתחה התורה בדיני עבד עברי.

(לקוטי שיחות)

האלף השביעי

"שש שנים יעבוד ובשביעית יצא לחופשי חינם" (שמות כא,ד). "שש שנים" רומז לששת אלפי שנות קיום העולם. "יעבוד" – במשך זמן זה ניתנת האפשרות לזכך את העולם על-ידי התורה והמצוות. ואז מגיעים ל"ובשביעית יצא לחופשי חינם" – לאלף השביעי, שאז נשתחרר ונהיה חופשיים מכל ההעלמות וההסתרים השוררים כיום בעולם,  ונזכה לגילויים הנעלים שיהיו לעתיד לבוא.

(שיחות קודש)

  אמרת השבוע

אהבת האמת

רבי אריה לוין שאל פעם אחת את נכדו: "יש שני סוגי בני-אדם, אוהבי אמת ושונאי שקר. מה ההבדל ביניהם?". הרהר הנכד ואמר: "איני רואה כל הבדל".

נענה רבי אריה ואמר: "יש הבדל ביניהם כרחוק מזרח ממערב. מי שהוא אוהב אמת, רואה בזולת את הנקודה האמיתית שבו ובעקבות זאת אוהב אותו. למחרת הוא רואה בו עוד נקודת אמת, ואוהב אותו עוד יותר. כך מתחזקת אהבתו ליהודי ככל שהוא מוצא בו עוד ועוד נקודות אמת. לעומת זה, מי שהוא שונא שקר, מזהה את נקודת השקר שביהודי השני, ומתרחק ממנו. למחרת הוא רואה בו עוד נקודת שקר ומתרחק ממנו עוד יותר, עד שלבסוף הוא שונא אותו. נמצא ששונא שקר מרבה שנאה ואילו אוהב אמת מרבה אהבה".

  פתגם חסידי

כמו צל

"על יהודי נאמר: 'ה' צלך'. כשם שהצל מתנהג בדיוק על-פי תנועותיו של האדם, כך הקב"ה מתנהג על-פי מעשיו של יהודי. גמול חסדים ורחם על העניים – והקב"ה יגמול עמך חסד וירחם עליך" (הבעש"ט)

  מעשה שהיה

ברכות של מי

בדחילו ורחימו נכנס ר' יצחק אל רבו, רבי נפתלי מרופשיץ, והושיט את פתק בקשת הברכה, שבו הופיעו שמות בני משפחתו.

בקשה גדולה אחת הושמטה ממנו: בתו הבכורה של ר' יצחק, שיינדלה, הגיעה לפרקה, ואין ברשותו פרוטה להוצאות החתונה. הוא לא רצה לפנות אל הרבי בבקשות גשמיות, ועל-כן לא כתב על כך דבר.

הרבי עיין בפתק. "בתך הגדולה, שיינדל, כבר הגיעה לפרקה. מה בדבר חתונה?", שאל את ר' יצחק הנדהם. החסיד נענע בראשו בעצב.

"אם-כן עשה כדבריי", הורה הרבי. "ביום חמישי עזוב את ביתך וסע אל עיירת הקיט דורנה. עשה שם את השבת".

בלב מתרונן שב ר' יצחק לביתו. אף-על-פי שלא הבין את פשר הוראת הרבי, ידע שבה טמונה ישועתו.

הימים ימי חורף מושלג. דורנה (ואטרה דורניי, צפון רומניה), שבימי הקיץ שוקקת תיירים ונופשים, נדמתה לעיירת רפאים. ר' יצחק צעד ברחובותיה, חובש שטריימל של שבת ולובש קפוטה הדורה, מניח להשגחה העליונה להנחות את צעדיו.

אישה מקומית הביטה מבעד לחלון והבחינה בהלך הפוסע מול ביתה. "ראה", קראה בהתרגשות לבעלה, "צדיק בא לעיירה. מהר והזמן אותו להתארח בביתנו".

הכפרי מיהר לעשות כדבריה. בהדרת כבוד ביקש מר' יצחק לבוא בצל קורתם. ר' יצחק סבר בתחילה שהאיש מהתל בו. "אינני צדיק", דחה את הכבוד שהורעף עליו, "סתם יהודי פשוט הנני".

הכפרי התרגש. האורח אינו צדיק בלבד, אלא גם עניו. אח, צדיק אמיתי! לא היה מאושר ממנו כשר' יצחק ניאות להתארח בביתו. בני-הזוג העניקו לאורח המופתע כבוד מלכים.

במהרה פשטה השמועה בדורנה: צדיק שוהה בעיירה. רבים עלו לרגל לבית הכפרי. מחאותיו של ר' יצחק לא עמדו לו. להפך, הן היו כשמן שהגביר את להבות ההערצה.

תור ארוך של מבקשי ברכה השתרך בבית. ניסיונות הסירוב של ר' יצחק כשלו בלחץ ההמון. החסיד נאלץ להתנהג כאדמו"ר, לקבל 'קוויטלאך', לברך את הפונים אליו, ואלה השאירו על שולחנו 'פדיונות' נדיבים. שוב ושוב ניסה להעמיד את תושבי דורנה על טעותם – לשווא.

ליבו התפלץ מצער ומכאב. "אבוי לנפשי", חשב לעצמו, "הלבישו אותי באצטלה לא לי. צדיק עשו ממני. אני מרמה את הבריות!".

פתאום נשמעו זעקות ליד הבית. "הניחו לי להיכנס אל הצדיק!". אל החדר התפרץ יהודי, נסער כולו: "רבי, בתי חולה אנושות, היא מפרפרת בין חיים למוות. אנא רבי, הושיעה!".

ר' יצחק חש שבעוד רגע יתעלף. חייה של ילדה מונחים עתה על כתפיו! וכי מה בכוחו לעשות? "שתהיה לה רפואה שלמה", איחל בשפתיים רועדות.

באמצע תפילת השבת, שבה הוענק לר' יצחק המקום המכובד ביותר, התפרץ האיש אל בית-הכנסת. "רבי קדוש!", געה בבכי של אושר, "הבת הבריאה!".

הקהל הנדהם התקשה לעכל את שאירע. ההערצה לר' יצחק שברה שיאים.

במוצאי השבת באו ראש הקהל ואשתו אל האורח. בהכנעה ביקשו שיברכם בבן. "אנו חשוכי ילדים כבר שבע-עשרה שנים", אמרו לו. ר' יצחק מלמל ברכה בשפל קול, ומיהר להימלט מן העיירה כל עוד רוחו בו.

בעודו פוסע בדרך היוצאת מדורנה ראה עגלה באה לקראתו. עיניו נפערו. זה היה רבו הקדוש, רבי נפתלי מרופשיץ. החסיד פרץ בבכי נסער. הוא הוציא מכיסיו את כל פתקאות הברכה ואת הכסף שקיבל ומסרם לידי רבו. "את הפתקאות אקח", ענה לו רבו, "אך את הכסף קח לך ומצא חתן הגון לבתך".

חלפה שנה. הגיע זמנה של בתו השנייה של ר' יצחק, ושוב עמד זה לפני שוקת שבורה. "סע שוב לדורנה", הורה לו הרבי.

ר' יצחק התחלחל. החוויה שעבר שם עדיין הייתה טרייה בליבו. אך הרבי הורה ור' יצחק מקיים.

בבואו לדורנה נתקבל ר' יצחק בהתרגשות עצומה. ראש הקהל כמעט נישק את כפות רגליו. "השבוע נולד בני, והרבי ברוח קודשו בא להשתתף בשמחת ברית המילה", התמוגג מאושר.

העיר כולה רעשה וגעשה. הכול באו לחזות בפני ה'צדיק'. ר' יצחק הביט בקהל ומחשבה התגנבה למוחו: "אולי באמת הועילה ברכתי? אולי יש לי זכויות בשמים?".

השבת עברה על ר' יצחק בהתרוממות רוח. הכבוד כבר לא היה לו לזרא. הוא בהחלט נהנה ממעמדו הרם.

במוצאי השבת יצא מהעיר בשביעות רצון ובאמתחתו כסף רב. הוא מיהר לרופשיץ וביקש להיכנס אל הרבי, אלא שבפעם הראשונה נתקל בדלת סגורה. "אינך רשאי להיכנס", אמר לו הגבאי ביובש.

גם בימים הבאים סירב הגבאי להכניסו. עולמו של ר' יצחק חשך בעדו. "מה חטאתי?", תהה בליבו. הוא החליט להמתין ליד חדרו של הרבי ובצאת הצדיק מן החדר פנה אליו בהכנעה ושאל: "מדוע הורחקתי?".

רבי נפתלי הביט בו וקרא: "הו, הנה הצדיק הגדול שיש לו זכויות בשמים! יש לי כאן כמה חולים, עקרות, קשי יום; שמא תוכל לברכם? אני מקבל יהודים פשוטים, לא צדיקים כמוך".

ר' יצחק קלט מיד כי רבו יודע את מחשבות השטות שלו בהיותו בדורנה. הוא סילק את הרהורי ההבל מליבו וחזר להיות חסיד נאמן.

הרבי התרצה. ר' יצחק שב לביתו, מצויד בברכה חמה, וחזר להיות חסיד נאמן לרבו, היודע את מקומו האמיתי.

  לומדים גאולה

גמילות-חסדים

תורת החסידות מדגישה מאוד את חשיבותן של הצדקה וגמילות-חסדים דווקא בדורות האלה, הדורות האחרונים שלפני הגאולה. וכך כותב רבנו הזקן בספר התניא (איגרת הקודש סימן ט): "עיקר עבודת ה' בעיתים הללו, בעקבות משיחא, היא עבודת הצדקה, כמו שאמרו רז"ל 'אין ישראל נגאלין אלא בצדקה'".

כ"ק אדמו"ר ה'צמח-צדק' ביאר באריכות במאמר חסידות שאמר את שמונה המעלות שבמתן צדקה, והדגיש שהעיקר הוא העבודה של גמילות-חסדים. באותו מעמד נכחו גם חסידים פשוטים, תושבי יישוב חקלאי בסביבה, וכשחזרו לביתם והתבוננו בדברי הרבי, החליטו לעסוק בגמילות-חסדים. מה עשו? – היו מלווים כספים זה לזה, אף-על-פי שלא נזקקו לכך, אך ורק לשם קיום מצוות גמילות-חסדים.

לאחר זמן, כאשר ביקרו שוב אצל רבם, הביט בהם ה'צמח-צדק' ואמר שאינו מכירם. הוא שאל לשמותיהם, וכאשר אמרו לו את שמותיהם, התפלא הרבי וביקש שיספרו לו מה עבר עליהם. כאשר סיפרו לו על החלטתם לעסוק במצוות גמילות-חסדים, הגיב הרבי: "ראו את כוחה של מצוות גמילות-חסדים, המשנה לגמרי את האדם, עד שאני-עצמי לא הצלחתי להכירם".

גמ"ח לפני התפילה

אצל ה'צמח-צדק' אירע סיפור נפלא שממחיש את גדולתה של מצוות גמילות-חסדים. כאשר היה מתקשה בשאלות בלימוד, היה סבו, רבנו הזקן בעל התניא, מתגלה אליו, בחלום או בהקיץ, ומתרץ לו את קושיותיו. פעם אחת התקשה מאוד בכמה סוגיות, ואף-על-פי שהשתוקק והתפלל להתגלותו של סבו, לא זכה לכך.

בוקר אחד יצא לבית-הכנסת ובדרך פנה אליו יהודי פשוט וביקש הלוואה של כמה רובלים. הרבי הורה לו לבוא אליו לאחר התפילה ואמר שאז ייתן לו. כשהגיע לבית-הכנסת והתחיל בהכנות לתפילה, תפס שלא נהג כשורה כשדחה את היהודי עד אחרי התפילה, בעוד הלה זקוק לכסף לצורכי מסחרו ביום השוק המתנהל עכשיו. הסיר הרבי את הטלית, מיהר הביתה, נטל כסף ויצא לשוק לחפש את האיש. לאחר מאמצים רבים הצליח לאתר אותו והלווה לו את הכסף.

ה'צמח-צדק' חזר לבית-הכנסת, התעטף בטליתו והחל להניח תפילין. מיד כשגמר להניח את התפילין ראה לפתע את סבו, כשעל פניו חיוך רחב. רבנו הזקן פתר לו את כל שאלותיו ובמיוחד עודד את חשיבותה של מצוות גמילות-חסדים.

גם זה חסד

רבי משה מקוברין אמר פעם: "כאשר עובר יום ואינני עושה טובה כלשהי ליהודי – אותו יום אינו נחשב אצלי כלל".

על המהר"ל מפראג מסופר, שבאו וסיפרו לו על יהודי פשוט שנוהג להלוות כספים לסוחרים ביום השוק. הבחינו הסוחרים כי כאשר הם לווים ממנו כסף ועושים בו מסחר – הם זוכים להצלחה בלתי-רגילה. המהר"ל ניסה לחקור לפשר הדבר ולא מצא את הסיבה. לימים נודע כי אותו יהודי פשוט נזהר מאוד במשך שנים רבות בטבילת טהרה.

ויש עוד סוג של גמילות-חסדים: רבי יחיאל מאלכסנדר אמר, שהעמדת-פנים בשעה ששוטה מבקש לומר מילתא דבדיחותא – גם זו גמילות-חסד. אל רבי מנחם-מענדל מקוצק הגיע רב מסויים, שהצדיק לא היה מחשיבו במיוחד. קיבלוֹ הרבי בסבר פנים יפות ואף ערך סעודה לכבודו. הדבר היה לפלא בעיני החסידים והם שאלו את רבם לפשר הדבר. השיב להם: חז"ל אמרו, שצריך לתת לעני דֵי מחסורו, "אפילו סוס לרכוב עליו ועבד לרוץ לפניו". לשם מה לתת לו סוס? אלא מכאן למדנו, שאם האדם מתאווה לכך – מצווה לספק לו גם מחסור זה...

  חיים יהודיים

התפילות שהורידו גשמים במרוקו

הסיפור הזה נראה מתאים יותר למדור השכן 'מעשה שהיה', אולם הוא התרחש בימים אלה ממש. החורף השנה במרוקו היה שחון. ככל שחלפו הימים גברה הדאגה מפני שנת בצורת קשה. אולם מלך מרוקו, מוחמד השישי, ידע שיש כתובת שאליה פונים בעת צרה –הקהילה היהודית.

המלך פנה פנייה רשמית אל ראשי הקהילות היהודיות וביקש שיקיימו תפילות מיוחדות בבתי-הכנסת לירידת גשמים. ראשי הקהילות מיהרו לנסח מכתב מיוחד ליהודים: "לאור בקשת הוד מלכותו, יתקיימו תפילות בכל בתי-הכנסת כדי להתחנן לריבונו של עולם שיוריד גשמים ברחבי הממלכה".

קידוש השם

הוחלט לקיים את 'תפילת הגשם' לפני קריאת התורה בשבת. היהודים ברחבי המדינה התפללו מעומק ליבם לבוא הגשם, מתוך אמונה וציפייה שהתפילות ייענו. יממה לאחר מכן, ביום ראשון בערב, התקדרו השמים וגשם עז ניתך ארצה.

"הדבר גרם קידוש השם גדול", מספר ל'שיחת השבוע' יעקב (ז'קי) קדוש, נשיא קהילת מרקש. "מאז הגשם לא מפסיק לרדת, גשמי ברכה ממש". לדבריו, בימים האחרונים פנו גורמי השלטון הרשמיים, בהוראת המלך, אל ראשי הקהילות והודו להם על התפילות.

מאמין בתפילות

פנייתו של המלך אל היהודים ממשיכה מסורת של אביו, חסן השני. "אביו של המלך הנוכחי נהג תמיד לפנות אל היהודים. הוא מאוד האמין בזה. שמעתי על כך סיפורים רבים מאבי, שהיה בקשר אישי וחם עם המלך הקודם", אומר קדוש.

עוד מספר קדוש: "בכל שנה, לפני תפילת 'נעילה' ביום הכיפורים, באים נציגי המלך לבית-הכנסת שלנו, ומקבלים ברכות בעבורו. הם באים בלבוש מיוחד, כיאה לנציגיו האישיים של המלך. המלך מאמין שמעט היהודים שנשארו במדינה – הם מקור הברכה של המדינה. הוא מעולם לא הסתיר את הקשר החם שיש לו עם יהודי מרוקו".

המלך מימן

הנה סיפור הממחיש את יחסו של המלך ליהודים. מספר קדוש: "לפני כמה שנים החלטנו לשפץ את בתי-העלמין שלנו, ששיני הזמן פגעו בהם. אני והרב רפאל בן-שימון כתבנו למלך על התכנית שלנו, וכעבור זמן קצר קיבלנו מכתב תשובה מהמלך, שבו הוא מברך את 'הפרוייקט הקדוש', כלשונו, ואף מודיע כי כל מלאכת השיפוץ תהיה על חשבונו. מדובר במיליוני דולרים!".

כמי שחי שנים רבות במרוקו ומכיר היטב את היסטוריית הקהילה, קדוש משבח את פעילות חב"ד במדינה לאורך השנים. "שלוחי חב"ד למרוקו עשו פעולות גדולות וחשובות. בהתחלה לא הכול הבינו לשם מה צריכים שלוחים בקהילות שלנו, שכידוע היו מלאות יהודים יראי-שמים. רק אחרי כמה שנים הבינו גם הבינו: אחרי שרבים מיהודי המדינה עלו לארץ ישראל, היו אותם שלוחי קודש מי שדאגו להמשך קיומן של הקהילות ומוסדותיהן: גני ילדים, בתי-ספר, כוללים ועוד. הפעילות נמשכת עד עצם היום הזה".


היהודים התפללו והגשם ירד. קדוש עם מלך מרוקו

  פינת ההלכה ומנהג

תאריכים באדר

שאלה: כשיש שני אדרים, מה דינם של תאריכים שנקבעו בחודש אדר בשנה רגילה?

תשובה: יש הפרש של כאחד-עשר יום בין שנים-עשר חודשי הלבנה (שהם שנה בלוח העברי) ובין שנת השמש. הפרש זה עלול לגרום להזזת חג הפסח אט-אט לתוך החורף, ואילו התורה הורתה לחגוג אותו בחודש האביב. על-כן נקבעה אחת לכמה שנים 'שנה מעוברת', בעלת עוד חודש – חודש העיבור, בן שלושים יום. חודש זה מתקן את ההפרשים שנוצרו בין שנת הלבנה ובין שנת החמה. החודש הנוסף הוא אדר ראשון (אדר רגיל ואדר שני הם בני 29 יום).

סתם אדר בלשון בני-אדם, כגון בכתיבת שטרות וגיטין, בנדרים ושבועות ובשכירות בתים (כשקבעו דבר-מה באדר) – על-פי רוב הפוסקים זה אדר ראשון. ויש שחששו לדעת הרמב"ם שהוא אדר שני.

יום-השנה (יארצייט) לאדם שנפטר באדר בשנה רגילה – הספרדים מציינים אותו באדר שני, והאשכנזים באדר ראשון; ויש מהאשכנזים הנוהגים בשניהם.

בדברים שנמדדים לפי שנים, חודש העיבור נכלל בשנה החולפת, ואנו רואים באדר שני את החודש שסוגר את השנה. גם בעניין הגעת בן ובת לגיל מצוות ממתינים תמיד עד שנשלמת 'שנה תמימה', כלומר עד אדר שני.

מי שנולד באדר רגיל כדאי שינהג את מנהגי יום-הולדת בשני האדרים.

מי שנשבע או נדר לעשות דבר-מה בחודש העיבור, חייב לעשות זאת באדר ראשון, שהוא החודש הנוסף.

מקורות: צוינו באנציקלופדיה התלמודית ערך 'אדר'. ועיין לקוטי שיחות כרך טז, עמ' 349; כרך כא עמ' 317.


 

   
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)