חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | חנות | בתי חב"ד | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 18:09 זריחה: 6:44 ג' בחשון התשפ"ז, 14/10/26
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

שיחת השבוע 1409 - כל המדורים ברצף
ערב שבת-קודש פרשת בוא, ב' בשבט ה'תשע"ד (03/01/14)

מדורים נוספים
שיחת השבוע 1409 - כל המדורים ברצף
מה המניע ליצירת התבערה?
יש חדש
זמן משומר מששת ימי בראשית
יציאה ברכוש גדול
חכמת הרב
במי ראוי לקנא
נס החייל המשותק
לא בחיפזון
אסתר פולארד: "שחרור עכשיו"
שימוש באריזות ללא טבילה

מס' 1409, ערב שבת-קודש פרשת בוא, ב' בשבט ה'תשע"ד (03.01.2014)

יוצא לאור על-ידי צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר)

ת"ד 14 כפר חב"ד 60840, טל' 072-2770100, פקס: 03-9606169

עורך: מנחם ברוד   �  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

 עמדה שבועית

מה המניע ליצירת התבערה?

מדינה יכולה לכפות דברים על הפרט. אין בכוחה לנהוג דורסנות כנגד ציבור גדול, במיוחד בדברים הנוגעים לאמונה ולאורחות חיים

מנהל השיווק של החברה הציג תחזית קודרת לפני ההנהלה: "הציבור החרדי גדל והולך, שיעורו באוכלוסייה נעשֶה ניכר יותר ויותר, ואיננו מצליחים לגרום לו לצרוך את המוצרים שלנו. בקצב הזה לא נוכל לשרוד מול המתחרים שלנו".

"אולי צריך לשכור את שירותיה של חברת פרסום חרדית?", הציע אחד הנוכחים. "אולי ראוי לבחון אם ה'הכשר' שלנו מתאים לצרכן החרדי?", הביע משתתף אחר את דעתו. "אולי צריך להתאים את המוצרים שלנו להרגלי הצריכה של החרדים?", הועלה רעיון שלישי.

מנהל השיווק העיף בנוכחים מבט שחצני ופסק: "אני לא צריך יועצים ומומחים, אינני זקוק ל'הכשרים' של רבנים, וגם אינני רואה סיבה להתאים את המוצרים שלנו לצורכיהם. אני פשוט אכפה עליהם לצרוך את המוצרים שלנו. חכו, זה תהליך, אבל בסוף הם ייכנעו".

אין שגיאה שלא עשו

מנהל שיווק כזה היה נשלח מן הסתם להסתכלות. אין ספק שהיה מפוטר באותו רגע. שום הנהלה של חברה מסחרית לא הייתה תומכת ב'אסטרטגיה' הזויה מסוג זה.

אבל מה שברור לכל חברה מסחרית נעלם מבינתם של קובעי מדיניות בממשלה. הם מצהירים מעל כל בימה כי שילוב האוכלוסייה החרדית הוא צורך חיוני לעתידה של כלכלת ישראל, ובה בשעה נוקטים מהלכים שמוליכים לתוצאה ההפוכה.

יש דיי והותר אישים וגופים העוסקים בתחום הזה, של מציאת פתרונות תעסוקתיים לאוכלוסייה החרדית. הם זכו להישגים נכבדים ביותר בשנים האחרונות. הם יודעים כיצד להתנהל נכון, ברגישות הראויה, וכיצד להתאים את ההכשרה המקצועית לאורחות חייו של הציבור החרדי ולחששות המקננים בו.

ופתאום קמים אנשים שאין להם שום מושג אמיתי על עולמו של הציבור החרדי ומתחילים להנחית החלטות על ימין ועל שמאל. אין שגיאה שלא עשו, או בור שלא נפלו לתוכו. הם הצליחו להסעיר את הציבור החרדי כולו, להכניס אותו לתחושת נרדפות עמוקה, לפגוע פגיעה אנושה בתקציבי מוסדות החינוך שלו – והם מדקלמים ססמאות תלושות מן המציאות על 'תהליך' שתחילתו התקוממות וזעם וסופו השלמה. הזוי כבר אמרנו?

האומנם מסך עשן?

ההתנהלות הזאת יש לה שתי פרשנויות אפשריות: או שמדובר באמת באנשים יהירים ושחצנים, שאינם מוכנים ללמוד נושא לעומקו ולהוליך תהליכים בדרך נכונה ואחראית, או שכל זה אינו אלא מסך עשן, ומאחוריו מסתתרת שנאת חרדים פשוטה ושאיפה עמוקה להכות בהם.

אתה שואל את עצמך, איפה ראש הממשלה? איפה השרים האחרים? איפה כל המומחים שיודעים דבר אחד או שניים בדבר התגובה הצפויה על מהלכים מסוג זה? איך כל אלה עומדים מנגד ומניחים להבעיר את התבערה הגדולה המתחוללת לנגד עינינו?!

מדינה יכולה לכפות דברים על הפרט. אין בכוחה לנהוג דורסנות כנגד ציבור גדול, במיוחד בדברים הנוגעים לאמונה, להשקפות עולם, לאורחות חיים ולתפיסה חינוכית. כל ניסיון של כפייה בתחומים האלה משיג את המטרה ההפוכה ויוצר קרע איום בתוכנו. קל להצית תבערה; קשה הרבה יותר לכבותה.


מי מעוניין בהתססת הציבור החרדי? (צילום: מנדי הכטמן)

  יש חדש

לקראת יום ההילולא

בשבת הבאה, י' בשבט, יחול יום ההילולא של הרבי הקודם מליובאוויטש, אדמו"ר הריי"צ (רבי יוסף-יצחק שניאורסון), שנסתלק בשנת תש"י. נהוג לכתוב 'פדיון נפש' ביום שישי, להכניסו לאחד מספריו של בעל ההילולא ולשלחו לציון הקדוש (מספר הפקס': 001-718-7234444). גם מדליקים נר-נשמה לפני כניסת השבת ונותנים צדקה למוסדותיו. בתי-חב"ד ברחבי הארץ מארגנים התוועדויות וכינוסים לרגל היום, שבו גם החלה נשיאותו של הרבי מליובאוויטש.

'החדר של הרבי'

בית אגודת חסידי חב"ד בארץ, הבית שנבנה בכפר-חב"ד בדוגמת בניין '770', בית-מדרשו של הרבי – מזמין את הציבור לבוא לקראת י' בשבט להתפלל ב'חדרו' של הרבי ולשגר את הבקשות וה'פדיונות' לציוּן הקדוש. לתיאום קבוצות: 03-9606402.

סמינר המקדש

בשבת פרשת תרומה, ראש-חודש אדר-א, יהיה אי"ה בבית ההארחה 'בית וגן' בירושלים סמינר המקדש, בהשתתפות הרב מנחם מקובר, הרב יצחק ערד ועוד. טל' 054-8432073.

  שלחן שבת

זמן משומר מששת ימי בראשית

מהפסוק "לֵיל שִׁמֻּרִים הוּא לַה'" לומד רבי יהושע שהגאולה העתידה תתרחש בניסן, כשם שגאולת מצרים התחוללה בניסן. משמעות "ליל שימורים" לדעתו היא –  "לילה המשומר ובא מששת ימי בראשית".

לעומתו סבור רבי אליעזר כי הגאולה תבוא בחודש תשרי, והוא קושר זאת לשופר של תשרי ולשופר הגאולה: בגאולה נאמר "וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יִתָּקַע בְּשׁוֹפָר גָּדוֹל", ובחודש תשרי נאמר "תִּקְעוּ בַחֹדֶשׁ שׁוֹפָר".

יוזמת התשובה

אך מדוע רבי יהושע מציין שליל השימורים כבר נקבע מששת ימי בראשית? לכאורה דיי לומר שלכל הגאולות נקבע מועד אחיד, חודש ניסן. איזו משמעות יש להדגשה שהבחירה בלילה הזה כבר הייתה עם בריאת העולם?

אלא שמאחורי המחלוקת על מועד הגאולה עומדת מחלוקת בדבר מצבו הרוחני של עם ישראל בזמן הגאולה. רבי אליעזר אומר: "אם ישראל עושין תשובה – נגאלין, ואם לאו – אין נגאלין", ואילו רבי יהושע אומר שהגאולה תבוא גם אם בני ישראל לא יעשו תשובה מעצמם, שכן הקב"ה ייצור נסיבות שיכפו על העם לשוב בתשובה.

הזמנים מרמזים

ממחלוקת זו נגזרה המחלוקת אם הגאולה תהיה בתשרי או בניסן. דעתו של רבי אליעזר, שהגאולה תלויה בתשובה, מתבטאת בבואה בחודש תשרי, שהוא חודש של תשובה והתעוררות. השופר, המופיע בגאולה, רומז לתשובה, כמאמר "שַׁפְּרוּ מעשיכם" ('שפרו' אותיות 'שופר'). לכן גם התשובה צריכה לבוא ביוזמת האדם, ולא מלמעלה.

אך רבי יהושע אומר שגם אם לא יעשו תשובה מעצמם ייגאלו, שכן "הקב"ה מעמיד להן מלך שגזֵרותיו קשות כהמן וישראל עושין תשובה ומחזירן למוטב" – בדומה ליציאת מצרים ומתן תורה, שאז הקב"ה "כפה עליהם הר כגיגית".

גאולה בחסד אלוקי

אך יש הבדל מהותי בין מעמד הר סיני למציאות העכשווית. בזמן מתן התורה עדיין לא היו בני ישראל במעמד של 'מצוּוִים', ולכן יש מקום לטעון שהתורה נכפתה עליהם. לעומת זה, עכשיו בני ישראל הם במעמד של 'מצוּוִים', ולכן גם כשהתשובה באה על-ידי לחץ חיצוני היא מבטאת את האמת הפנימית המסתתרת בליבו של כל יהודי.

רבי יהושע מציין שמועד הגאולה משומר כבר מששת ימי בראשית, כדי לחזק את שיטתו שהגאולה אינה תלויה בתשובה יזוּמה, כשם שהעולם נברא בחסדו של הקב"ה. על תחילת הבריאה נאמר: "אֵלֶּה תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ בְּהִבָּרְאָם... וְאָדָם אַיִן לַעֲבֹד". אומרים על כך חז"ל, שטרם נברא האדם ש"יעביד את הבריות לקב"ה", ובכל-זאת הקב"ה ברא את העולם, מתוך החסד האלוקי האין-סופי. גם הגאולה תבוא כך, אף אם העולם מצד עצמו לא יהיה ראוי לכך.

(אגרות קודש כרך א, עמ' קטז)

  מן המעיין

יציאה ברכוש גדול

בבקשה ממך

"דבר נא באוזני העם, וישאלו איש מאת רעהו ואשה מאת רעותה, כלי כסף וכלי זהב" (שמות יא,ד). אין "נא" אלא לשון בקשה. אמר לו הקב"ה למשה: בבקשה ממך, לך ואמור להם לישראל, בבקשה מכם, שאלו ממצרים כלי כסף וכלי זהב. שלא יאמר אותו צדיק "ועבדום ועינו אותם" קיים בהם, אבל "ואחרי כן יֵצאו ברכוש גדול" לא קיים בהם.

(ברכות ט,א)

היצר מפריע

מדוע היו צריכים להפציר כל-כך בבני-ישראל, ומניין החשש שלא ירצו ליטול ממצרים כלי כסף וכלי זהב? אלא מכיוון שזו מצווה מופיע מיד יצר הרע ומנסה לגרום שלא יקיימו את המצווה. לכן היה צורך להתחנן ולבקש שיקיימו זאת.

(סדר הדרוש)

שלא יחזרו

מדוע הורה הקב"ה לישראל לשאול מהמצרים "כלי כסף וכלי זהב"? אלא שכאשר בני ישראל יהיו חייבים למצרים הון גדול כזה, יפחדו לשוב למצרים.

(רבי משה מללוב)

מוכנים לוותר

בני ישראל מצידם היו מוכנים לוותר על הכסף ועל ההבטחה שיֵצאו ממצרים ברכוש גדול, שכן לנגד עיניהם עמדה השאיפה הגדולה של היציאה מגלות לגאולה. אבל הקב"ה תבע מהם שלא יוותרו על כך, כדי שלא תהא טענה לאברהם אבינו שהקב"ה לא קיים את הבטחתו לו.

(רבי יחיאל-מאיר מגוסטינין)

לסייע איש לרעהו

"וישאלו איש מאת רעהו" – יהודי אחד מאת חברו. צו הוא לדורות שבכל עת ובכל מקום יסייעו יהודים איש לרעהו ויעסקו בגמילות חסדים.

(רבי יוסף מקרלין)

ביקשו מתנה

משמעות המילה "וישאלו" אינה במובן של שאילת חפץ, שזו לקיחה על מנת להחזיר, אלא מלשון בקשה, כמו "אחת שאלתי מאת ה'" (תהילים כז). בני ישראל שאלו וביקשו מהמצרים לתת להם את כלי הכסף וכלי הזהב, וממילא לא היו כאן לא הונאה ולא גזל.

(רשב"ם)

נשיאת חן

אם בני ישראל גומלים חסד זה עם זה ועוזרים ותומכים איש ברעהו, נותן להם הקב"ה חן גם בעיני שונאיהם. התנהגות כזאת מעוררת בשמים חסד לבני ישראל והם מוצאים חן בעיני הבריות. זהו שנאמר בהמשך (יא,ג) "וייתן ה' את חן העם בעיני מצרים".

(תולדות אדם)

מניעת בזבוז

נאמר לבני ישראל שייקחו את הזהב והכסף בהשאלה, כי אילו היו אומרים להם שזה לצמיתות, היו ממהרים לבזבז את הכסף על בגדי מותרות ומלבושי כבוד, וה'רכוש גדול' היה נשאר בידי הסוחרים המצרים...

(מגנזנו העתיק)

  אמרת השבוע

חכמת הרב

החיד"א הפליג פעם אחת בספינה, והיה שם סוחר יהודי שהוביל מטען גבינות לאיטליה. הסוחר לחץ על החיד"א לתת לו כתב 'הכשר' על הגבינות, והחיד"א סירב בתוקף. נתן הסוחר מטבע הגון בידי רב החובל, וזה הורה למלחים לאיים על החיד"א שאם לא יעניק את ה'הכשר' ישליכו אותו לים באמצע הלילה.

באין ברירה כתב החיד"א כתב 'הכשר' ובסופו הוסיף: "הכותב וחותם ביום ג', לסדר 'וככה תאכלו אותו מתניכם חגורים', בספר שמו"ת".

שמח וטוב לב הביא הסוחר את מטען הגבינות לקהילה יהודית והציג את ה'הכשר' לפני הרב. עיין הרב ב'הכשר' והתפלא מדוע ציין החיד"א שהפסוק הוא בספר שמות. לבסוף עלה בדעתו שאולי כוונתו לרמוז ל'שניים מקרא ואחד תרגום'. כשעיין בתרגום מצא כתוב: "מתניכם חגורים – חריציכון יהון אסירין". כלומר, חריצי הגבינה אסורים...

  פתגם חסידי

במי ראוי לקנא

"אל תקנא לא בעשיר, לא בגיבור ולא בחכם, אלא במי שיש לו לב נשבר. בו תקנא, כי לב נשבר הוא המפתח לכל השערים" (רבי משה מקוברין)

  מעשה שהיה

נס החייל המשותק

"הוא התעורר! התעורר!", נשמעו הקריאות הנרגשות מפי האחות. השקט ששרר במחלקה הופר באחת. רופאים ובני משפחה שעטו אל החדר, לראות במו עיניהם את הנס שהתחולל.

"מה קרה לי?", שאל החייל הפצוע, שזה עתה פקח את עיניו. אט-אט התחוור לו שנפצע קשה בקרבות המרים של מלחמת יום-הכיפורים. במעורפל נזכר בשדה הקרב, בעשן הפצצות, בשריקות הכדורים, בסכנת המוות שריחפה כל העת על ראשו ובאבֵדות הקשות שספגה פלוגתו. הדבר האחרון שזכר היה חבטה עזה בגבו, ומאז – חושך.

"אכן", הסביר לו הרופא בפנים מודאגות, "נפצעת בגבך. אך תודה לא-ל שאתה חי!".

לחייל ציפו ימים ארוכים של החלמה מורכבת וקשה. המתינה לו סדרת ניתוחים מסובכים, ובסופם באה הקביעה הקשה שלעולם לא יוכל לשוב ולעמוד על רגליו הפצועות, מפני שעמוד השדרה שלו נפגע. "אתה תיאלץ להיות מרותק לכיסא גלגלים כדי להתנייד", אמרו לו הרופאים בפנים עגומות. על כל זה העיבה הבשורה המרה שאין מנוס מלכרות את אחת מרגליו.

החייל מירר בבכי ומיאן לקבל את גזר הדין.

יום אחד בא חבר לבקרו וניסה לעודד את רוחו העגומה. "שמעת על הבבא-סאלי?", שאל את הפצוע. "כדאי לך לפנות אליו ולבקש את ברכתו".

החייל מלמל משהו והחווה בידו בביטול. "אני מיואש", אמר לחברו, "אין לי כוח לנסוע עד נתיבות".

"כדאי לך!", הפציר בו החבר, "מה תפסיד? תקבל ברכה מהצדיק. אולי זה יעזור".

בסופו של דבר ניאות הפצוע לבקר אצל הצדיק. הוא הובל על כיסא גלגלים אל ביתו של רבי ישראל אבוחצירה, 'הבבא-סאלי', סיפר על הפציעה ועל ההחלמה הקשה, וגם ציטט את הקביעה הפסימית של הרופאים בדבר עתיד רגליו.

הצדיק האזין לדבריו רוב קשב. כשסיים לדבר, נשא אליו הבבא-סאלי את עיניו האוהבות: "אמור לי בבקשה, תפילין אתה מניח?".

"לא", ענה החייל.

"ומה בדבר שמירת שבת?". גם על השאלה הזו השיב החייל בשלילה.

"דע לך", אמר לו הבבא-סאלי, "שהקב"ה נתן לנו גוף בריא כדי שנוכל לקיים מצוות. כשאדם אינו מקיים את מצוות הבורא, איך יוכל לבקש שהקב"ה ירפא אותו?".

החייל פרץ בבכי נרגש. הבבא-סאלי המתין עד שנרגע ואמר ברוֹך: "הבה נעשה הסכם: אני אברך אותך שתחלים ותוכל לעמוד על רגליך, ואתה תתחייב לקבל עליך עול תורה ומצוות. האם אתה מסכים?".

בחדר השתררה דממה מתוחה. "אני מסכים", אמר לבסוף החייל.

"תן לי את ידך", ביקש הבבא-סאלי. הפצוע הנרגש הושיט את ידו, והצדיק אמר: "אני מברך אותך שתזכה לרפואה שלמה!".

"אמן", ענה הפצוע בהתרגשות.

כשנסתיימה השיחה ניסה הפצוע לקום מכיסא הגלגלים שישב עליו. לתדהמתו, רגליו המשותקות, שאחת מהן עמדה לפני כריתה, נשמעו לו! הוא קם ועמד על רגליו, ואף הצליח לפסוע כמה צעדים!

רעד אחז בו. בתחילה חשב שהוא חולם. הוא ניסה להוסיף ללכת ברחבי הבית ונוכח שאכן הוא מסוגל ללכת כאחד האדם. הצעיר לא ידע את נפשו משמחה.

בצאתו החוצה תר אחרי טלפון ציבורי, כדי להודיע על הנס לבני משפחתו. עוברי אורח כיוונו אותו אל ישיבת 'הנגב' הסמוכה, ותלמידי הישיבה ששמעו על הנס, החלו לרקוד עם החייל בשמחה גדולה...

סיפורו של החייל עשה כנפיים. שנים רבות לאחר מכן, לאחר שהבבא-סאלי כבר נסתלק מן העולם, התקיימה בהרצלייה הילולא לזכרו. הגאון רבי עזרא עדס עורר את הקהל, ובתוך דבריו סיפר את סיפור הנס.

לאחר שסיים את דבריו ניגש אליו אחד הנוכחים. "אני רוצה לומר לרב", אמר בקול רועד, "שאני הוא החייל הפצוע! כעת אשלים את המשך הסיפור".

מתברר שהחייל אכן קיים את הבטחתו. הוא התמסר ללימודי יהדות, ובתוך שנה נעשה יהודי השומר על קלה כחמורה. בתום תקופה שֹם את פעמיו שנית אל הבבא-סאלי, כדי להודות לו ולבקש ממנו ברכה לזיווג.

"סע לפתח-תקווה", הורה לו הבבא-סאלי קצרות.

תמה האיש לפשר התשובה, אך הוא כבר ידע שדברי הצדיק מדוייקים ודבר מהם לא ישוב ריקם. באותו היום נסע לפתח-תקווה, והגיע לעיר בשעת בין-ערביים. הוא תר אחרי בית-כנסת כדי להתפלל מנחה.

בעודו מחפש פגש יהודי זקן, ממוצא תימני. "בוא, הצטרף אליי", אמר לו הזקן, "אני בדרכי לבית-הכנסת".

בין השניים נקשרה שיחה. הצעיר גולל באוזני הזקן את קורותיו, והוסיף כי בא בשליחותו הסתומה של הבבא-סאלי כדי למצוא זיווג.

בתום התפילה ניגש הזקן אל הצעיר. "יש לי רעיון בשבילך", אמר לו בחיוך. האיש הציע לו להכיר צעירה בת גילו, שלדעתו יכולה להתאים לו. ואכן, השניים נישאו והקימו בית נאמן בישראל.

מספרים כי רעייתו של הבבא-סאלי הביעה פעם אחת באוזניו את פליאתה מדוע אין הוא נותן מיד את הברכה, אלא תובע מהבאים אליו להתחזק בשמירת המצוות. "דעי כי את התוכחה אומר אני מתוך אהבת ישראל, כדי שברכותיי אכן יחולו ויתקיימו", אמר.

(לרגל ד' בשבט, יום ההילולא של הבבא-סאלי)

  לומדים גאולה

לא בחיפזון

יציאת מצרים הייתה בחיפזון, כפי שנאמר בפרשתנו, על דבר קרבן הפסח: "ואכלתם אותו בחיפזון". כך נאמר גם בספר דברים: "כי בחיפזון יצאת מארץ מצרים". בגמרא ובמדרש (ברכות ט,א. מכילתא שמות על הפסוק) מוסבר שהיו שלושה עניינים של חיפזון – "חיפזון דשכינה, חיפזון דישראל וחיפזון דמצרים".

הגאולה העתידה דומה במובנים רבים לגאולה ממצרים, כמו שנאמר: "כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות", אולם בעניין החיפזון נאמר במפורש שהיא תהיה שונה מגאולת מצרים. על הגאולה העתידה נאמר (ישעיה ל,טו): "כי לא בחיפזון תצאו", אלא דווקא "בשובה ונחת תִּוָשֵׁעוּן".

יוצאים בנחת

הסיבה להבדל הזה בפשטות העניינים, שבגאולת מצרים הקב"ה קיצר את הזמן שנקבע מראש לגלות. הגלות הייתה צריכה להיות "ארבע-מאות שנה", אלא שהקב"ה היה "מדלג על ההרים", "דילג על הקץ", והוציא את בני-ישראל אחרי מאתיים ועשר שנים (ראו שיר-השירים רבה ב,ח). לכן היציאה ממצרים הייתה צריכה להיות בבריחה, כמו שנאמר: "כי ברח העם", שכן עדיין הייתה אחיזה לגלות. אולם הגאולה העתידה תבוא אחרי ש"כלו כל הקיצין", וממילא לא תהיה עוד לגלות כל אחיזה. לכן לא יהיה צורך בחיפזון, אלא יוכלו לצאת מהגלות "בשובה ונחת".

הסבר הדבר בפנימיות העניינים: ההבדל העיקרי בין גאולת מצרים לגאולה העתידה הוא, שבגאולת מצרים היה הקב"ה צריך להוציא את בני-ישראל משקיעתם במ"ט שערי טומאה, והרע עדיין היה דבוק בהם. הם היו חייבים 'לברוח', מפני שעדיין היה להם קשר אל הרע – "הרע שבנפשות ישראל עדיין היה בתוקפו" (כלשון התניא). לכן היה צורך לברוח מטומאת מצרים במהירות ובחיפזון.

לעומת זה, הגאולה העתידה תבוא אחרי שיסתיים הבירור של הטוב מהרע. העולם יגיע לבירור אמיתי ושלם, ואפילו החיות הרעות יחדלו מלהשחית ויביאו תועלת (ישעיה יא,ו-ז). לכן לא יהיה עוד צורך לברוח מהרע, כי הקב"ה יעביר את רוח הטומאה מן הארץ. אם-כן, בני ישראל יוכלו ללכת אל הגאולה בשלווה ובנחת ולא בחיפזון.

ניצול כל רגע

הרבי מליובאוויטש (תורת מנחם כרך כג, עמ' 135) מפיק מהעניין הזה לקח חשוב:

כאשר בני-ישראל היו במצרים הייתה יכולה להיות להם מחשבה שעדיין יש דיי והותר זמן להשלים ולעשות את כל מה שצריך לפעול בזמן הגלות, מכיוון שלפניהם עוד כמה וכמה שנים של גלות, שבהן יוכלו להשלים את כל הדרוש – אלא שהקב"ה "דילג על הקץ".

אולם עכשיו, ערב הגאולה העתידה, הלוא כבר "כלו כל הקיצין", ואין עוד זמן להשלים רגע שבוזבז והוחמץ. עכשיו צריך לנצל כל רגע, קודם שיבואו "שנים אשר תאמר אין לי בהם חפץ" (קהלת יב,א. וראו שבת קנא,ב). יסתיים המאבק עם הרע, ולא יהיה עוד צורך לבחור בטוב כנגד פיתויי הרע. הקב"ה יעביר את הרע מן העולם, וזה כבר יהיה זמן של קבלת שכר. ימי העבודה הם דווקא עכשיו, כאשר עדיין יש אפשרות להילחם עם הרע ולנצחו. לכן יש לנצל כל רגע, כי ייתכן שאלה הרגעים האחרונים של זמן הגלות, ותיכף ומיד ממש תבוא הגאולה האמיתית והשלמה על-ידי משיח-צדקנו.

  חיים יהודיים

אסתר פולארד: "שחרור עכשיו"

רוח של תקווה זהירה נושבת בימים האחרונים במטה הפעילות למען שחרורו של יהונתן פולארד, הנמק כבר עשרים ותשע שנים בכלא האמריקני. סוגיית שחרורו עלתה פעמים רבות לכותרות, אולם נראה שהפעם התביעה באה מקשת רחבה יותר של אישים, גם בארה"ב.

"עשרות בכירים אמריקנים כבר קראו לשחרורו של בעלי, בשם הצדק האמריקני, לנוכח חוסר הפרופורצייה של העונש שריצה עד כה", אומרת רעייתו, הגב' אסתר פולארד. "עברו עשרים ותשע שנים. אי-אפשר לתת לו להוסיף להינמק כך. ראש הממשלה ונשיא המדינה חייבים לפעול עכשיו, לפני שיהיה מאוחר מדיי, ולהביא לשחרורו".

שעת כושר

10,270, זה מספר הימים שפולארד כלוא, נכון לשבת זו. בעשורים האחרונים פועל 'מטה פולארד' למען שחרורו. "במטה שלנו יש דתיים ולא-דתיים. המטה הוא השתקפות של החברה הישראלית", אומר אשר מבצרי, מן הפעילים הבולטים. "יש קונסנזוס של כל חלקי הציבור בדרישה לשחרורו. כל חברי הכנסת היהודים חתמו על העצומות והבקשות לשחרורו".

בעת האחרונה בלטו אישים המשתייכים לשמאל בדבריהם הנוקבים למען שחרור פולארד. "ההרגשה היא שזה הזמן, לכל הלוחמים למען צדק וזכויות אדם, לשים את שחרורו של פולארד בראש סדר העדיפויות", אומר מבצרי. "חובה להציל אותו במיוחד לנוכח מצבו הרפואי הקשה. יש כעת ציפייה גדולה מנשיא המדינה, לנצל את שעת הכושר, ולהפעיל את כל יכולתו הציבורית וקשריו הטובים עם נשיא ארה"ב אובמה".

מבוכה מוסרית

במטה פולארד שבעו אכזבות רבות. על אחת מהן מספר מבצרי: "בשנת תשנ"ח הבטיח נשיא ארה"ב דאז, קלינטון, לראש ממשלת ישראל, נתניהו, כי פולארד ישוחרר. ההבטחה לא מומשה".

חשיפת פרשת הריגול האמריקני בישראל, לפני שבועיים, העלתה שוב את סוגיית פולארד. הנה דברים שאמר השבוע תת שר ההגנה האמריקני לשעבר, לורנס קורב: "חוסר הפרופורצייה של תקופת מאסרו של פולארד ומצבו הרפואי הרופף, מחייבים בכל מקרה את שחרורו על-פי כל קנה מידה של צדק. הגילויים שאנו עצמנו מרגלים אחר קברניטי ישראל, מביאים את המצב לממדי אבסורד של ממש. שחרורו של פולארד כעת איננו רק מחוייב על-פי הצדק, אלא גם יסיר מאיתנו מבוכה מוסרית".

להתפלל ולפעול

במטה פולארד אין אוהבים את הדיווחים מארה"ב, המנסים לכרוך את שחרורו של פולארד בשחרור מחבלים מרצחים. "לא מתאים לארה"ב להשתמש בפולארד כבבן ערובה", אומר מבצרי. "צריך לשחרר את פולארד, כי זה הצדק: בכל ההיסטוריה של ארה"ב אין תקדים לעונש המתקרב לעונשו של פולארד. זאת אומרים גם בכירים אמריקנים.

"לצערנו", מוסיף מבצרי, "בכל פעם שמקדמים בישראל מהלכים מדיניים, בתיווך האמריקנים, מעלים את עניין שחרורו של פולארד, בניסיון להשתיק את הביקורת הציבורית. ומה קורה בסוף? משאירים אותנו עם המהלך המדיני ופולארד מוסיף לסבול בכלא". הוא קורא לציבור להתפלל למען שחרורו של יהונתן בן מלכה.


יהונתן פולארד. עשרים ותשע שנים בכלא

  פינת ההלכה ומנהג

שימוש באריזות ללא טבילה

שאלה: האם אפשר להשתמש שימוש חוזר בצנצנת מזון מזכוכית או ממתכת מתוצרת גויים בלי טבילה?

תשובה: בשולחן ערוך נפסק: "הקונה מהגוי כלי סעודה של מתכות או של זכוכית... צריך להטבילם במקווה", ועד הטבילה "אסור להשתמש בו לצורכי סעודה, אפילו דרך עראי".

כל עוד נמצאת בַכלִי התכולה המקורית יש כמה נימוקים להיתר השימוש: א) אם הקונה מתכוון שלא לקנות את הכלי אלא את תכולתו בלבד, אינו חייב לטובלו. ב) חיוב הטבילה מתחיל כשמשתמשים בפועל בכלי (ולא כשהמזון מונח בו). ג) גם אם קנה את הכלי עצמו וגם אם כבר פתח אותו, לרוב הדעות אינו חייב להוציא את המזון מתוכו, מכיוון שהכלי עומד להיות מושלך לאשפה בתום השימוש, והרי זה ככלי חד-פעמי שפטור מטבילה.

לכן רבים מתירים לאכול מן הכלי. ואף אם רוקנה ממנו תכולתו, ואז האדם נוכח שאינו זקוק לכולה, יש מתירים להחזיר את השאר לתוך הכלי. ויש מתירים אף לחמם את המאכל בעודו בכלי.

אבל לאחר הוצאת כל התכולה מן הכלי (סופית), השימוש בכלי הופך אותו לכלי קבוע, ולכן אין להניח בו מזון עד שיוטבל.

יהודי שקנה צנצנות או בקבוקים מתוצרת גויים כדי למלאותם במיני מזון ולמוכרם כך – אינו חייב להטבילם, מכיוון שבעבורו אין אלה 'כלי סעודה' אלא 'כלי אוצר' (או 'כלי סחורה').

מקורות: שו"ע יו"ד סי' קכ ס"א וס"ח. שו"ת ציץ אליעזר ח"ח סי' כו. טבילת כלים פ"ז סי"ב ואילך, וש"נ.


 

   
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)