חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | חנות | בתי חב"ד | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 18:09 זריחה: 6:44 ג' בחשון התשפ"ז, 14/10/26
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

שיחת השבוע 1403 - כל המדורים ברצף
ערב שבת-קודש פרשת וישב, י"ט בכסלו ה'תשע"ד (22/11/13)

מדורים נוספים
שיחת השבוע 1403 - כל המדורים ברצף
המבט החסידי על החיים
יש חדש
ההשפעה על אומות העולם
אדמו"ר הזקן
לתפוס את הגנב
אחד בארץ
שני תרגומים
"אור וחיוּת נפשנו"
חסידות – לא אִמְרה נאה בלבד
מספר נרות שגוי

 

מס' 1403, ערב שבת-קודש פרשת וישב, י"ט בכסלו ה'תשע"ד (22.11.2013)

יוצא לאור על-ידי צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר)

ת"ד 14 כפר חב"ד 60840, טל' 072-2770100, פקס: 03-9606169

עורך: מנחם ברוד   �  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

 עמדה שבועית

המבט החסידי על החיים

גם בהיותו בעולם המסחר והעסקים אין האדם נכנע לנורמות המקובלות בשוק, אלא שואל את עצמו: האוּמנם זה רצונו של הקב"ה?

מקובל לקטלג את ציבור שומרי המצוות למגזרים, בעלי מאפיינים קהילתיים וחברתיים, אבל החלוקה האמיתית פנימית יותר, ואותה אפשר לראות בכל מגזר ומגזר.

יש מי שרואים את המגבלות שהתורה מטילה עליהם כגזֵרה קשה. עול התורה מעיק עליהם, אך מכיוון שנולדו בבית דתי או מפני יראת העונש הם חורקים שיניים ונכנעים למצוותיה. העולם ש'בחוץ' קורץ להם, והם מנסים להתקרב אליו ככל יכולתם.

לעומתם, מי שהכרתם הדתית עמוקה יותר, מקיימים את התורה ומצוותיה בחדווה. הם הולכים בבוקר להתפלל מתוך הבנה שצריך להודות לבורא העולם על כל הטוב שהוא מעניק לנו. הם מקיימים את המצוות מתוך ידיעה שזו דרך החיים הנכונה בעבור האדם. אולם גם אצלם יש הפרדה בין החיים עצמם ובין המחוייבות לקב"ה, לתורתו ולמצוותיו. התפילה וקיום המצוות נתפסים כמילוי חובה, ולצד זה יש להם חיים אישיים.

אין עוד מלבדו

אולם יש גישה שלישית, הבאה לידי ביטוי בתפילה הנאמרת בעת פתיחת ארון הקודש: "אנא עבדא דקוב"ה" [=אני עבדו של הקב"ה]. אין לי חיים משל עצמי. מהות חיי היא כלשון חז"ל: "אני נבראתי לשמש את קוני". זו כל משמעות חיי – מילוי השליחות שלשמה ירדה נשמתי לעולם.

זו גישתה של תורת החסידות. היא מנסה להחדיר בלב האדם ש"אין עוד מלבדו" וש"לֵית אתר פנוי מִינֵיה" [=אין מקום פנוי מהקב"ה]. החסידות אינה מקבלת את ההפרדה בין בית-הכנסת ובין חיי הפרנסה או החיים הפרטיים. הקב"ה נמצא בכל מקום, ויהודי נדרש לעבוד את בוראו גם כשהוא אוכל ושותה, עובד וחוזר הביתה, נח ומטייל.

זו המשמעות העמוקה של ההכרזה "שמע ישראל, ה' אלוקינו, ה' אחד". האחדות האלוקית חובקת את כל המציאות. היא המהות האמיתית של כל ההוויה. יהודי אינו נפרד חלילה מהקב"ה בצאתו מבית-הכנסת. הפסוק "שִׁוִּיתִי ה' לְנֶגְדִּי תָמִיד" לא נועד להישאר על עמוד התפילה, אלא ללוות את האדם בכל רגע של חייו, וכפי שנאמר בספר משלי: "בְּכָל דְּרָכֶיךָ דָעֵהוּ" – בכל מעשיך ודרכיך עליך לדעת את הבורא.

חיפוש התכלית האלוקית

ההכרה הזאת גורמת לאדם להתנהג אחרת בכל אורחותיו. גם בהיותו בעולם המסחר והעסקים אין הוא נכנע לנורמות המקובלות בשוק, אלא שואל את עצמו על כל צעד ושעל: האוּמנם זה רצונו של הקב"ה? וכי הקב"ה מבקש לתת לי את הפרנסה מתוך הונאת הזולת, תחרות אסורה והסגת גבול?

יתרה מזו, היהודי מחפש בכל דבר את התכלית האלוקית. איפה אפשר לקדש שם שמים, איפה אפשר לקרב יהודי שני לאור התורה, איפה יש הזדמנות להנחיל את דבר ה'. הוא קובע עיתים לתורה לא כעין תשלום 'מס' הכרחי, אלא מתוך הכרה שהתורה היא מהות חייו.

ברור לגמרי שחיים כאלה הם בעלי משמעות אחרת לגמרי, וזה האור הגדול שתורת החסידות מנחילה לנו.

"חג שמח! לשנה טובה בלימוד החסידות ובדרכי החסידות תיכתבו ותיחתמו".


אור החסידות. התוועדות חג הגאולה בכפר חב"ד (צילום: ברלה שיינר(

  יש חדש

ממשיכים בהתוועדויות

בשבת הזאת יתקיימו בכל רחבי הארץ ההתוועדויות לרגל חג הגאולה י"ט-כ' בכסלו. כידוע, השחרור השלם של בעל התניא מן המאסר היה ביום כ' בכסלו, ועל-כן גם הוא נחוג בשמחה גדולה. במקומות רבים יהיו התוועדויות גדולות במוצאי שבת, בשילוב סעודת מלווה-מלכה. פרטים בלוחות המודעות.

בוקר העיון השנתי

סניף נשי חב"ד ברעננה מארח את בוקר העיון השנתי שמתקיים מדי שנה בחנוכה. האירוע יהיה ביום חמישי, כ"ה בכסלו (28.11) באודיטוריום יד לבנים, רח' אחוזה 147. בתכנית: הרב חיים-שלמה דיסקין, רב העיר קריית אתא; הגב' זיווה מאיר, מנחת הורים וזוגות; הגב' מלכה תגר ועוד. בתכנית האמנותית: להקת הכליזמרים מצפת ואמן הקלרנית חיים קומר. כרטיסים בטל' 09-7486338.

תקליט געגועים

"לפני שפגשתי יהדות חסידית הייתי זמר מקצועי ושרתי שירי רוק וקאנטרי. נהניתי מהמוזיקה, אבל אף פעם לא הייתה לי הרגשה של עומק או ביטוי אנושי אמיתי. עד ששמעתי ניגונים חסידיים, ששינו את חיי", כך כותב הרב טוביה בולטון בגב תקליטו החדש – געגועים. בתקליט שנים-עשר ניגונים חסידיים, המושרים מתוך געגועים וכיסופים. טל' 052-5727770.

  שלחן שבת

ההשפעה על אומות העולם

אחרי שחרורו ממאסרו שיגר רבנו הזקן איגרת אל חבריו, תלמידי המגיד ממזריטש, ובה ציין כמה וכמה עניינים רוחניים שהיו במאסר ובגאולה. בתוך הדברים הוא מפרט באריכות רבה את קידוש השם שנוצר בעיני השׂרים הגויים: "הפליא והגדיל שמו הגדול והקדוש אשר נתגדל ונתקדש בעיני כל השרים... וענו ואמרו על זאת כי אם מאת השם הייתה זאת, היא נפלאת בעינינו".

הדבר הזה דורש הסבר. מה לצדיקים הקדושים, נמעני המכתב, ולהשפעת השחרור על השרים הגויים?

לפרוץ לעוד ממדים

התשובה טמונה בשני הלקחים המרכזיים שאדמו"ר הזקן מצביע עליהם כלימוד מפרשת המאסר והגאולה. האחד נוגע לעבודת ה' האישית. המאסר בא בעקבות קטרוג על הפצת פנימיות התורה והנחלתה להמונים. השחרור מבטא את ביטול הקטרוג. כך בעבודת ה' יהודי נדרש לגאול את עצמו ממגבלותיו ולעבוד את ה' כראוי, כפי שלמדו חז"ל מהפסוק "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" – שכל יהודי צריך לבנות מקדש לקב"ה בתוך נפשו, ולעסוק כל חייו בתורה ובמצוות.

אך בכך לא דיי. אל לה לגאולה להצטמצם לעולמו הרוחני של האדם ולעבודת התורה והמצוות בלבד. עליה לפרוץ גם אל תוך תחומי החולין, ואפילו אל השרים הגויים, ככתוב "בכל דרכיך דעהו" ו"כל מעשיך יהיו לשם שמים".

עזרה ליולדת

הרעיון הזה השתקף בחייו של האדמו"ר הזקן, שאופיינו בדגש על המעשה בפועל. אף שהגה את תורת חסידות חב"ד וחיבר את ספר התניא, וכמו-כן היה גאון עצום גם בחלק הנגלה של התורה וחיבר את השולחן ערוך – דגל בעשייה בפועל, החל מהיותו 'בעל קורא' בבית מדרשו, ועד הדרכת השוחטים בעבודתם.

אף מסופר שפעם אחת הפסיק את תפילתו הנשגבה באמצע יום הכיפורים, פשט את טליתו והלך לקצה העיר כדי לסייע ליולדת בעיצומו של היום הקדוש, אף שהיה יכול לשגר לשם מתפלל אחר. מכאן אפשר ללמוד עד כמה נחוץ להוריד את הדברים לידי פועל, להשפיע על עוד ועוד יהודים, ואף להביא את ההשפעה אל בני אומות העולם, ולעודדם לקיים את שבע מצוות בני נח.

לימוד מיוסף

דברים דומים אנו רואים אצל יוסף במצרים. התורה אומרת: "וַיְהִי ה' אֶת יוֹסֵף... וַיִּתֵּן חִנּוֹ בְּעֵינֵי שַׂר בֵּית הַסֹּהַר". גם יוסף, בהיותו בבית-הכלא, גרם לקידוש השם. כמו-כן התאפיין יוסף בעשייה עוד  בטרם נאסר, בהיותו בבית פוטיפר, כדברי הפסוק: "כִּי ה' אִתּוֹ וְכֹל אֲשֶׁר הוּא עֹשֶׂה, ה' מַצְלִיחַ בְּיָדוֹ".

בתורת החסידות מוסבר ששורש נשמתו של יוסף הוא בדרגה רוחנית גבוהה ביותר. ובכל-זאת התורה מציינת שההצלחה של יוסף התבטאה ב'ידו', במעשה בפועל, שכן זה תכלית הכול.

(התוועדויות תשד"מ, כרך ב, עמ' 608, 661)

  מן המעיין

אדמו"ר הזקן

למרות הייסורים

המגיד ממזריטש אמר לאדמו"ר הזקן: תסבול ייסורים עצומים מן המתנגדים לחסידות, ייסורי הגוף והנפש, אך אם תתחזק להבליג על הייסורים, תצליח בדרך הקודש לדורותיך, עד ביאת משיח צדקנו.

החייאת כלל ישראל

אדמו"ר הזקן החדיר את אור החסידות ודרכי העבודה ביהודים מן השורה. כך החיה את כלל ישראל באור העבודה בדרכי החסידות.

(הרבי הריי"צ מליובאוויטש)

אור לכל ישראל

הבעל-שם-טוב והמגיד ממזריטש דיברו רבות על השליחות שהוטלה על אדמו"ר הזקן, להחיות נשמות ישראל בחיוּת פנימית של תורה ועבודה. הם הבטיחו שכאשר ימלאו את שליחותו, יזכה כי אור קדושתו יאיר לכל ישראל לדורותיהם, עד ביאת גואל צדק.

(ספר המאמרים תש"ח)

ונפשי כעפר

פעם אחת בא מתנגד אל אדמו"ר הזקן וזלזל ברבי מאוד. שאלו אחר-כך את הרבי מדוע הניח למתנגד לזלזל בו כל-כך. השיב הרבי: שלוש פעמים ביום אני אומר "ונפשי כעפר לכול תהיה", אילו הייתי עונה לו, נמצא שאמירתי בתפילה שקר היא.

'פדיון' בעבור כלל ישראל

אדמו"ר הצמח-צדק אמר שלמד הרבה אצל אדמו"ר הזקן, עד ראיית אלוקות במוחש, אך הדבר לא 'תפס' אותו, עד שראה איך אדמו"ר הזקן עושה 'פדיון' בינו ובין עצמו בעבור כלל ישראל.

(ספר השיחות תש"ד)

פעולה באמצעות הראייה

אדמו"ר הזקן היה פועל בראייתו כמו אחד מבני דורו הקדושים בדיבור. הפעולה הייתה בדרגה נעלית יותר, כמעלת הראייה על הדיבור.

(ספר השיחות תש"ג)

אדם אחר

אמר אדמו"ר האמצעי: מי שראה את אבי – אדמו"ר הזקן – פעם אחת, לא היה יכול לשכב לישון בלי החלטה כי יקום למחרת אדם אחר לגמרי.

נשמה מעולם מאצילות

נשמתו של אדמו"ר הזקן הייתה נשמה חדשה. נשמתו כפי שהיא בעולם האצילות העליון האירה בגלוי בגופו הקדוש. זאת כדי שיְיַסד את דרך העבודה של חסידות חב"ד.

(ספר המאמרים תשי"א)

  אמרת השבוע

לתפוס את הגנב

פעם אחת שאלו את רבי שניאור-זלמן מלאדי, בעל התניא: מה חידשה החסידות?

השיב להם: "שתי דרכים עומדות לפני בעל-הבית בבואו להתמודד עם גנב. האחת, להרים צעקה: 'גנב!' ולהבריחו, אבל הדבר אינו מונע את הגנב מלבוא בפעם אחרת. דרך שנייה היא לתפוס את הגנב ולהבטיח שלא יגנוב עוד".

והרבי הסביר: "עד הבעש"ט נהגו בדרך המוסר וצעקו: 'זהירות, עבֵרה!'. דרך הבעש"ט היא 'לתפוס את הגנב' ולגרום לו שלא יגנוב עוד".

  פתגם חסידי

אחד בארץ

"יהודי, גם כשהוא עוסק בעניינים ארציים, אינו נפרד מה' אחד, כמו שנאמר 'ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ' – גם כשהוא 'בארץ' הוא קשור ל'אחד'" (רבנו הזקן)

  מעשה שהיה

שני תרגומים

מרכבה שחורה, שבה הובלו אסירים שנעצרו בעוונות חמורים, עשתה את דרכה אל בית-הכלא המבוצר בפטרבורג. בתוכה ישב רבי שניאור-זלמן, בעל התניא, שנאסר בעקבות הלשנה.

בהלה אחזה את החסידים בימים הראשונים. הם אף לא ידעו אם הרבי בחיים. למרבה הנס, בכיר בבית הכלא, שהיה מלומד גדול, התוודע לגדולתו הרוחנית של האסיר וביקש לסייע לו. נודע לו כי האדמו"ר מסרב לאכול מטעמי כשרות. הוא יצר קשר עם חסיד תושב העיר, וביקשו להכין בעבורו ריבת פירות.

החסיד, ר' מרדכי לעפלי שמו, הבין כי יש דברים בגו, ולכן טמן בתחתית המאכל פתק ובו שאל "למי מיועד האוכל?". הרבי ראה את הפתק, השאיר מעט מהריבה בכלי ותחתיו הניח פתק אחר ובו כתב את שמו, ציין כי הוא כלוא במבצר בפטרבורג, וביקש כי "לייב מיאנוביטש ייסע לווילנה".

שמחתם של החסידים הייתה גדולה מעצם דרישת-השלום מהרבי והידיעה על מקום הימצאו. בלי שהיות שלחו את החסיד לייב מיאנוביטש לווילנה, אף-על-פי שמטרת הנסיעה לא הייתה ידועה.

לייב זה היה אחיינו של הגר"א. הוא נעשה חסיד, אך הדבר לא היה ידוע בקרב המתנגדים לחסידות, וכך היה יכול להתהלך ביניהם כאילו הוא אחד מהם. באין לו מטרה מוגדרת ישב כל היום בבית-המדרש ולמד, אך גם התאמץ להאזין לשיחותיהם של הסובבים אותו.

באותה עת נחקר אדמו"ר הזקן על ההאשמות שטפלו עליו המלשינים. הם הציגו לו סדרת שאלות על שיטת החסידות ואורחותיה. היו שאלות שהרבי הביע את רצונו להשיב עליהן בכתב, כי קשה עליו לבאר זאת היטב בדיבור, והחוקרים הסכימו להצעתו.

הרבי כתב את התשובות בלשון הקודש, והחוקרים שלחו את הדברים לווילנה, כדי שדבריו יתורגמו לרוסית.

יום אחד שמע לייב את יושבי בית-המדרש מדברים על המאמר שנשלח למתרגם בווילנה. באותו רגע הבין היטב לשם מה שלחו אדמו"ר הזקן לעיר. עוד באותו יום בא החסיד אל בית המתרגם, ובהיכנסו פנימה החל להתחנן לפניו על נפש אדמו"ר הזקן, כי חלילה לא יעשה שום שינוי וזיוף בדברי הרבי, אלא יתרגם את דבריו בדיוק כפי כוונתו הקדושה.

המתרגם ניסה להרגיע את החסיד. ראשית, אמר לו, הוא חייב לתרגם בנאמנות למקור, וזה מה שיעשה. שנית, המאמר נשלח לעוד מתרגם, וכל שינוי בתרגום ייצור סתירה בין התרגומים. שלישית, גם אם ירצה לא יוכל לשנות, שכן הכותב כתב כל מילה בדיוק רב כל-כך, עד שבשום אופן אי-אפשר לשנות מהכוונה האמיתית.

אולם החסיד לא נרגע ואמר למתרגם: "הרב שלנו איש אלוקי, ומאחר ששלח אותי לכאן, ודאי יש דברים בגו. לא אזוז מכאן עד אשר תבטיח לי שתתרגם בדיוק על-פי האמת".

המתרגם הבטיח לו כי כך יעשה, ואף סיפר לו כי באו אליו קודם לכן אנשים ממחנה המתנגדים, ואכן ביקשוהו לעוות את התרגום כפי שיורו לו, אך הוא, בהיותו איש אמת, לא היה מוכן לכך ודחה אותם למחר. "עתה", הציע האיש, "לך לביתך ושוב אליי מחר בטרם יבואו הם, ותראה מה יהיה".

למחרת בא לייב השכם אל בית המתרגם. זמן מה לאחר מכן ראה המתרגם מהחלון את המתנגדים קרבים ובאים. הוא פנה אל לייב וביקשו להסתתר בחדר הסמוך ולהמתין. בינתיים נכנסו הללו והחלו להפציר במתרגם ולשדלו לעשות את הזיופים שביקשו. הם 'הסבירו' לו כי הכותב הוא אדם מסוכן, ואם הוא, המתרגם, יעשה כדבריהם יהיה שכרו גדול ויזכה לכל הטוב בעולם הזה ואף בעולם הבא שכרו שמור.

כאשר ראה המתרגם כי אינם חדלים מלהציק לו, הבטיח כי יעשה כדבריהם וימסור להם העתק ממה שכתב. שמחים וטובי לב נפרדו ממנו והלכו.

אך יצאו הללו מביתו יצא החסיד ממקום מחבואו בדמעות בעיניו פנה אל המתרגם בתחנונים: "הלוא הבטחת לי! כיצד יכולת להסכים לדרישתם?!".

הרגיע המתרגם את לייב ובחיוך אמר: "אתה תראה כי לא אשנה מאומה בדיבורי. הלוא תבין כי אילו היה בדעתי לעשות כדבריהם, לא הייתי מזמינך לבוא אליי. ועל דבר הבטחתם לשכר בעולם הבא, מאמין אני כי שכר גדול בהרבה אקבל על הצלת נפשו של הרבי וכל ההולכים בעקבותיו. הבטחתי להם לעשות כדבריהם רק כדי שירפו ממני.

"זאת אעשה", הוסיף האיש, "אכין שני תרגומים. האחד, כפי שביקשו, אך הוא יישאר אצלי, ואילו תרגום שני יהיה נאמן למקור ואותו אמסור בנוכחותך לדואר, ואתה תראה במו עיניך שהנני שולחו לעיר הבירה".

ואמנם, המתרגם עשה כפי שהבטיח. אחרי שלייב ראה את התרגום הנכון ונוכח בשיגורו בדואר, הודה למתרגם מאוד על יושרו וטוב ליבו, ונפרד ממנו בברכה. בכל-זאת נשאר בווילנה, כי עדיין לא ידע אם הסתיימה שליחותו. כך שמע מפעם לפעם על מזימות נגד החסידים, ודיווח עליהן מיד לחבריו.

עד שיום אחד ניתר ליבו משמחה על השמועה שפשטה בעיר, כי קרוב יום שחרורו של אדמו"ר הזקן. או-אז ידע כי משימתו הושלמה וכי יכול הוא לשוב אל ביתו. לא עבר זמן רב ובשורת גאולת אדמו"ר הזקן נודעה בכל תפוצות ישראל, לשמחת כלל החסידים.

  לומדים גאולה

"אור וחיוּת נפשנו"

ידועה איגרתו של הבעש"ט (נדפסה בפעם הראשונה בסוף ספר 'בן פורת יוסף' של בעל ה'תולדות'), שבה הוא מספר על 'עליית הנשמה' שהייתה לו, ושבמהלכה הגיע עד 'היכל המשיח', ושאלו: "אימתי קאתי מר" (=מתי יבוא מר); וענהו המשיח – "לכשיפוצו מעיינותיך חוצה". וכך מבואר בספרי גדולי החסידות, כי גילוי אור החסידות הוא התחלת "התנוצצות אורו של משיח".

מכיוון שכך, התבוננות במהות החסידות תאפשר לנו להבין את משמעות הגאולה. למשל, את אופי החיים בתקופת הגאולה. ברור שזו תהיה מציאות חיים חדשה לגמרי, ועם זה נאמר "עולם כמנהגו נוהג". הרי שיהיה שילוב של חידוש בתוך המציאות הקיימת. ואכן, הרבי מליובאוויטש הסביר שהדבר משתקף במילה 'גאולה', שעיקרה המילה 'גולה', אלא שכאן נוספה ה'א' (הרומזת לאלופו של עולם), והיא ההופכת את ה'גולה' ל'גאולה'.

כוחה של חיוּת

גם במהותה של החסידות יש שילוב דומה. לכאורה היא לא חידשה דבר. התורה אותה תורה; המצוות אותן מצוות. השינויים במנהגים וכדומה – לכולם מקורות קדמונים, ואין הם חידוש של החסידות. ועם זה, החסידות חוללה מהפכה אמיתית. היא החדירה רוח חדשה ורעננה בחיי היהדות, עד שגם מי שבמוצהר אינם חסידים מושפעים בפועל מרוח החסידות.

את ההסבר אפשר למצוא במכתב שכתב כ"ק אדמו"ר הרש"ב מליובאוויטש, לרגל חג הגאולה י"ט בכסלו. הוא כותב כי ביום הזה, י"ט בכסלו, שמסמל את פריצת דרכה של החסידות – "אור וחיוּת נפשנו ניתן לנו". שתי המילים הללו, 'אור' ו'חיוּת', ממצות את בשורתה של החסידות.

מה ההבדל בין חדר חשוך לחדר מואר? מבחינת החפצים והעצמים שבחדר אין שום הבדל. האור אינו מביא שום דבר חדש לחדר ואינו מוסיף מאומה על מה שהיה בו. ועם זה, איזה הבדל בין חדר שבו שוררת עלטה לחדר מואר! בחדר חשוך החפצים מאבדים ממשמעותם; קשה לעמוד על ערכם האמיתי; ובמקום להשתמש בהם שימוש מועיל – האדם עלול להיתקל בהם ולהיחבל. זה ההבדל בין חושך לאור.

אף מושג ה'חיוּת' כך. רוח-החיים אינה מוסיפה מאומה על מה שכבר יש בגוף. היא אינה משנה את מבנה האיברים והגידים. ועם זה, איזה הבדל! אותו אוסף של איברים וגידים יכול להיות מוטל כאבן דוממת, והוא יכול להיות יצור חי, תוסס, מלא עליצות וחיוניות. הכול בזכות אותו דבר בלתי-מוגדר שנקרא – 'חיוּת'.

פנימיות ונשמה

שני המושגים הללו, 'אור' ו'חיוּת', ממחישים איך אפשר לשנות את פני הדברים מן הקצה אל הקצה, וזאת בלי להוסיף דבר על עצם מהותם. אותו דבר עצמו יכול להיות מואר וחי, והוא יכול להיות חשוך וחסר-חיים.

החסידות, במהותה האמיתית, היא 'אור' והיא 'חיוּת'. ההגדרה הממצה ביותר שלה היא – פנימיות התורה, נשמת התורה. היא שופכת אור חדש על התורה ומחיה את מצוותיה. התורה אותה תורה והמצוות אותן מצוות, אבל על-ידי החסידות הן מתחילות להאיר ולחיות. כפי שראו הכול, שעל-ידי גילוי אור החסידות החלו יהודים לחוש אחרת את התורה, ולקיים בחום, בשמחה וברעננות את מצוותיה. השגרה וההרגל פינו את מקומם לחיוּת פנימית שחדרה לחיי היהדות.

גם הגאולה (בתקופה הראשונה שלה) תהיה שילוב של המציאות הקיימת עם אור חדש, שיעניק לה מימד שונה לחלוטין. אמנם 'עולם כמנהגו', אבל כאשר "ונגלה כבוד ה'" זה יהיה עולם אחר לגמרי – עולם של גאולה.

  חיים יהודיים

חסידות – לא אִמְרה נאה בלבד

הדורות האחרונים צופנים בתוכם אתגרים חדשים והתמודדות עם גלגלי הקִדמה והטכנולוגיה. "אנחנו רואים במוחש שהקרובים לחסידות ניצלו מפגעים רבים", אומר המשפיע החסידי הרב יואל טוביאס, רב שיכון ו בעיר בני-ברק, שרבים נהנים להאזין לדבריו. "החסידים גם בידלו את עצמם, באמצעות הבגדים הייחודיים, וכך הצליחו להישמר מפגעי הסביבה".

אם החיצוניות הצליחה לשמור ולהגן, קל וחומר הפנימיות. "חסידות איננה רק אִמְרה נאה", אומר הרב טוביאס. "אנשים יכולים ליהנות מאִמְרה חסידית יפה, אבל להתנהג בצורה רחוקה מאוד מהמסר שלה. חסידות מתבטאת בזה שאדם לוקח את האִמְרה ועמל להתנהג בדיוק על-פי המסר הטמון בה. כל אִמְרה חסידית צריך ליישם בחיים האישיים".

החסידות ברומניה

הרב טוביאס, יליד רומניה, עומד כיום בראש ארגון רבני יוצאי רומניה. אף-על-פי שמקום מגוריו בבני-ברק, הוא עושה רבות בהפצת יהדות בקרב קהילות יהודיות במדינה זו. "ברומניה היו בעבר, לפני כמאה שבעים שנה, בתי-כנסת רבים של חסידות חב"ד", הוא מספר. "ר' יצחק-משה, מגדולי חסידיו של בעל התניא, התגורר בעיר יאסי שברומניה. אחת המהדורות הראשונות של ספר התניא נדפסה ברומניה. בימים ההם, כשרצו להגדיר יהודי חרדי ברומניה אמרו 'חַבָ"דֶנִיק'. גם הגויים השתמשו במילה זו להגדרת אדם חרדי, בלי להבין את משמעותה".

איך הוא מסביר את הצימאון הגדול שהתעורר בעת האחרונה לתורת החסידות? הרב טוביאס: "פעם פחדו שהחסידות תבוא על חשבון לימוד התורה. ככל שעבר הזמן התברר שדווקא החסידים הם הלוחמים הגדולים ביותר למען התורה ולמען כל מה שהיהדות מסמלת".

ללמוד להתפלל

הוא מציין למשל את הגישה המיוחדת של החסידות לעבודת התפילה: "מי שחושב שתפילה משמעותה מלמול מילים, חסר לו הרבה. התפילה צריכה לימוד. החסידות הכניסה בתפילה חיוּת ודבקות. לא למהר, אלא לחשוב מה אומרים. הלוא אנחנו מדברים עם ריבונו-של-עולם!".

בחסידות עצמה יש כמה וכמה דרכים. האם נכון לטעום מכל העולמות? הרב טוביאס: "קיבלתי ממורי ורבי שאפילו בספרי מוסר לא נכון להסתכל פעם בזה ופעם בזה. צריך לדבוק בספר מוסר אחד, לחזור עליו, להתקדם ולעקוב אחרי ההתקדמות, כדי שנגיע למטרה. מטעימות מפה ומשם לא נגיע לשום מקום".

ספר יסוד

לרגל חג הגאולה י"ט בכסלו ביקשנו את התייחסותו לספר התניא, ספר היסוד של חסידות חב"ד, שנכתב בידי בעל הגאולה: "הספר התקבל מאוד בכל תפוצות ישראל, כי הוא ספר עיוני מאוד, הנותן משמעות עמוקה גם לתפילה וגם ללימוד התורה. את ספר התניא חייבים ללמוד ולהבין וכמובן לעבוד על-פי הדרך שהוא מתווה. אין הוא ספר היסוד של חסידות חב"ד בלבד, אלא ספר יסוד של החסידות בכלל. כל מי שיש בו ריח חסידות צריך ללמוד בספר התניא".


חייבים ללמוד תניא. הרב טוביאס (צילום: מאיר דהן)

  פינת ההלכה ומנהג

מספר נרות שגוי

שאלה: מי שטעה והדליק נרות חנוכה שלא במספר הנכון לאותו יום, מה יעשה?

תשובה: שנינו בברייתא: "מצוות נר חנוכה – נר איש וביתו. והמהדרין – נר לכל אחד ואחד. והמהדרין מן המהדרין... ובית הלל אומרים: יום ראשון מדליק אחת, מכאן ואילך מוסיף והולך".

נמצא שאת עיקר המצווה מקיימים בכל מספר נרות.

יש פוסקים שמי שהוסיף על המספר הנכון לא יצא בהדלקה זו ידי 'מהדרין', מכיוון שהוספת נר בכל לילה נתקנה כדי שיהיה היכר באיזה יום עומדים, וכשהוסיף על מספר הנרות – אין היכר. לכן, לדעתם, אם הוסיף על מספר הנרות – צריך לכבות את כל הנרות ולהדליק שוב את המספר הנכון לערב זה.

אולם שאר הפוסקים הסכימו שבדיעבד יצא גם ידי 'מהדרין' (אם מפני שאפשר להוסיף על המספר המכוּון, או מפני שכאשר הדליק במספר הנכון כבר קיים את המצוה בהידור, והדלקת עוד נר אינה מבטלת זאת), ולכן לא יכבה אלא את הנר שהוסיף בטעות. אם כבר עברה חצי שעה מרגע ההדלקה, ידליק מחדש את מספר הנרות הנכון לערב זה, לצאת ידי דעת הסוברים שלא יצא.

אם הדליק פחות ממספר הנרות לערב זה – יוסיף את החסר (בלי ברכה), ואם כבר עברה חצי שעה מרגע ההדלקה – ידליק את מספר הנרות הנכון לערב זה.

מקורות: שבת כא,ב. שו"ע או"ח סי' תרעא ס"ב. פסקי תשובות שם ס"א א, נטעי גבריאל פל"ג ס"ד, וש"נ.


 

   
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)