ספר נשים, הלכות סוטה, פרק ד.

הלכות סוטה פרק ד

א. בחמשה עשר באדר נפנין בית דין לצרכי הרבים ובודקין על הראויה לשתות להשקותה ועל הראויה לקנא לה ולהוציאה בלא כתובה לקנא לה ולהוציאה, ובכל זמן משקין את השוטות.

ב. ואין משקין את השוטה אלא ביום וכל היום כשר להשקות שוטה, ואין משקין שתי שוטות כאחת שנ' והעמיד אותה.

ג. שוטה שאמרה איני שותה מחמת יראה ופחד יש לה לחזור ולומר הריני שותה, אבל אם אמרה איני שותה והיא בריאה ואינה יראה ולא פוחדת אינה יכולה לחזור ולומר הנני שותה.

ד. אמרה איני שותה קודם שתמחק המגילה הרי מגילתה נגנזת ואינה כשרה להשקות בה שוטה אחרת ומנחתה מתפזרת על הדשן, ואם אמרה איני שותה אחר שנמחקה המגילה מערערין אותה ומשקין אותה בעל כרחה.

ה. ומאיימין עליה שתשתה ואומרין לה בתי אם ברור לך הדבר שטהורה את עמדי על ברייך ושתי ואל תפחדי לפי שאין המים דומין אלא לסם יבש מונח על בשר חי יש שם מכה מחלחל ויורד אין שם מכה אינו עושה כלום.

ו. אמרה טמאה אני אע"פ שנמחקה המגילה המים נשפכין מפני שאין בהן קדושה ומנחתה מתפזרת על הדשן.

ז. מגילת שוטה שכתבה בלילה פסולה שנ' וכתב וגו' והשקה וגו' והקריב כשם שקרבנה ביום כך כתיבת המגילה והשקייתה ביום, כתבה למפרע פסולה שנ' האלה על הסדר, כתבה קודם שתקבל עליה השבועה פסולה שנ' והשביע וכתב.

ח. כתבה אגרת פסולה שנ' בספר, כתבה על שני דפין פסולה שנ' בספר ספר אחד ולא שנים ושלשה, ואינו כותב לא על הנייר ולא על הדפתרא אלא במגילת ספר שנ' בספר, ואם כתבה על נייר או דפתרא פסולה.

ט. וכתב הכהן הא למדת שאם כתבה ישראל או כהן קטן פסולה. אינו כותבה לא בקומוס ולא בקלקנתוס ולא בכל דבר שרישומו ניכר ועומד אלא בדיו שאין בו קלקנתוס שנ' וכתב ומחה כתב שהוא יכול להמחות ואם כתב בדבר המתקיים פסולה.

י. נשאר במגילה רושם כתב ניכר פסולה עד שימחוק יפה יפה. כתב אות אחת ומחקה וחזר וכתב אות שנייה ומחקה עד שהשלים פסולה עד שתהיה כולה כתובה.

יא. כתבה שלא לשמה או שמחקה שלא לשמה פסולה, כתב שתי מגילות לשתי שוטות ומחקן לתוך כוס אחד או לתוך שני כוסות ועירבן בכוס אחד והשקה לשתיהן פסולה שכל אחת מהן לא שתת מגילתה. מחקן לשני כוסות ועירבן וחזר וחלקן בשני הכוסות לא ישקה אותן ואם השקה כשר, ואם נשפכו המים הרי זה כותב מגילה אחרת ומביא מים אחרים, נשפכו ונשתייר מהן לא ישקה את השאר ואם השקה כשר.

יב. מי שוטה שלנו נפסלין בלינה, הקדים עפר למים פסול. לא היה שם עפר בהיכל מביא עפר מבחוץ ומניחו בהיכל ולוקח ממנו ונותן על פני המים, ואינו מביא אפר אבל מביא רקבובית שהיא כעפר.

יג. ולא יחפור בקורדום בהיכל ויוציא עפר שנ' אשר יהיה בקרקע המשכן, ואם חפר והוציא עפר כשר.

יד. הקריב את מנחתה ואחר כך השקה כשרה, נטמאת מנחתה קודם שיניחנה בכלי שרת הרי זו תפדה ככל המנחות שנטמאו קודם שיתקדשו בכלי שרת ויביא מנחה אחרת, נטמאת המנחה אחר שקדשה בכלי שרת הרי זו תשרף. וכן אם אמרה טמאה אני קודם שתקמץ המנחה או שאמרה איני שותה או שלא רצה בעלה להשקותה או שבאו עידי טומאה או שמת הוא או שמתה היא, הרי המנחה כולה נשרפת, ואם אירע אחד מאלו אחר שקרב הקומץ אין השירים נאכלין.

טו. היה בעלה כהן אין שירי מנחתה נאכלין מפני שיש לבעל חלק בה ואינה עולה כולה לאישים כמנחת זכרי כהונה מפני שיש לה חלק בה, אלא הקומץ קרב לעצמו ושירים מתפזרין על בית הדשן, נמצאו עידיה זוממין מנחתה תצא לחולין.

טז. המקנא לאשתו על ידי אנשים הרבה ונסתרה עם כל אחד ואחד מהן הרי זה מביא מנחה אחת על ידי כולן כשמשקה אותה שנ' מנחת קנאות מנחה אחת לקינויין הרבה.

יז. יש לבעל לגלגל עליה בשבועה שלא זינתה עם איש זה שקינא לה בו ולא עם איש אחר ושלא זינתה תחתיו משנתארסה קודם שתנשא ולא אחר שנשאת, אבל אינו מגלגל עליה שלא זינתה קודם האירוסין ולא אחר שגירשה אם גירשה והחזירה שאם זינתה בעת זה לא תאסר עליו, וכל שתבעל ולא תהיה אסורה לו אינו מתנה עמה. לפיכך אם כנס יבמתו אינו מגלגל עליה שלא זינתה כשהיתה שומרת יבם אבל מגלגל עליה שלא זינתה תחת אחיו שאם זינתה תחת אחיו הרי זו אסורה עליו, וכן אם גירשה והחזירה מגלגל עליה שלא זינתה תחתיו בנישואין הראשונים. וכן יש לו לגלגל עליה בלהבא שלא תזנה תחתיו ושלא תזנה אחר שיחזירה אם יגרש ויחזיר, לפיכך כשתזנה להבא מים בודקין אותה ויארעו לה אותן המאורעות לכך נאמר אמן אמן, אמן מאיש זה אמן מאיש אחר, אמן נשואה אמן ארוסה, אמן לשעבר אמן להבא.

יח. מצות חכמים על בני ישראל לקנות לנשיהן שנ' וקנא את אשתו, וכל המקנא לאשתו נכנסה בו רוח טהרה, ולא יקנא לה לא מתוך שחוק ולא מתוך שיחה ולא מתוך קלות ראש ולא מתוך מריבה ולא להטיל עליה אימה, ואם עבר וקינא לה בפני עדים מתוך אחד מכל הדברים האלו הרי זה קינוי.

יט. אין ראוי לקפוץ ולקנות בפני עדים תחלה אלא בינו לבינה בנחת ובדרך טהרה ואזהרה כדי להדריכה בדרך ישרה ולהסיר המכשול, וכל שאינו מקפיד על אשתו ובניו ובני ביתו ומזהירן ופוקד דרכיהן תמיד עד שידע שהן שלמין מכל חטא ועון הרי זה חוטא שנ' וידעת כי שלום אהלך ופקדת נוך ולא תחטא.

בריך רחמנא דסייען. נגמר ספר רביעי בעזרת שדי ומנין פרקים של ספר זה שלשה וחמשים: הלכות אישות חמשה ועשרים פרקים, הלכות גירושין שלשה עשר פרקים, הלכות יבום וחליצה שמונה פרקים, הלכות נערה בתולה שלשה פרקים, הלכות שוטה ארבעה פרקים.