ספר נשים, הלכות גירושין, פרק ו.

הלכות גירושין פרק ו

א. השליח שעושה האשה לקבל לה גיטה מיד בעלה הוא הנקרא שליח קבלה, ומשיגיע הגט לידו תתגרש כאילו הגיע לידה, וצריכה לעשותו בשני עדים, וצריכה שני עדים שיעידו שהגיע הגט ליד שלוחה ואפילו הם הראשונים או אחד מן הראשונים ואחר הרי זו עדות גמורה.

ב. במה דברים אמורים בשאבד הגט או נקרע, אבל אם היה הגט יוצא מתחת ידי שליח הקבלה אינו צריך עדים, בין שנמסר לו בעדים בין שנתנו לו הבעל בינו לבינו יציאתו מתחת ידו כיציאתו מתחת ידי האשה, ואף על פי כן לכתחלה לא יתן לו הגט אלא בעידי מסירה כמו האשה עצמה.

ג. הבעל אינו יכול לעשות שליח לקבל גט לאשתו אבל יכול לעשות שליח להוליך הגט לאשתו וזה הוא הנקרא שליח הולכה.

ד. וכן האשה שולחת שליח להביא לה גטה מיד בעלה וזה הוא הנקרא שליח הבאה, ואין שליח הולכה והבאה צריך עדים.

ה. ואין האשה מתגרשת בגט ששלח הבעל או שהביא לה שליח הבאה עד שיגיע גט לידה, וכל מקום שנאמר בענין הגיטין שליח סתם הוא שליח הולכה או שליח הבאה.

ו. הכל כשרין לשליחות הגט בין לשליח קבלה בין לשליח הולכה והבאה חוץ מן החמשה הנכרי והעבד והחרש והשוטה והקטן, ואם קבל או הביא אחד מהן גט אינו גט.

ז. אבל הנשים והקרובים כשרים, ואפילו הפסולין מדברי סופרים בעבירה כשרין לשליחות גט, אבל הפסולין בעבירה מדברי תורה פסולין להבאת הגט ואם הביאו הרי זה פסול, בד"א בשנתקיים הגט בחותמיו אבל אם לא נסמוך בו אלא על דברי פסול בעבירה מן התורה אינו גט.

ח. היה השליח קטן כשנתן לו הגט וגדול כשהביאו, חרש ונתפקח, שוטה ונשתפה, נכרי ונתגייר, עבד ונשתחרר, הרי זה בטל, אבל אם נתן לו הגט והוא פקח ונתחרש וחזר ונתפקח, היה שפוי כשנתן לו הגט ונשתטה וחזר ונשתפה, כשהביא הגט ליד האשה הרי זה גט כשר מפני שתחלתו וסופו בדעת.

ט. האשה שעשת שליח בעדים ואמרה לו טול לי גיטי ויהא לי בידך הרי זה שליח קבלה וכאילו אמרה לו התקבל לי גיטי, ויש לאשה לעשות שליח קבלה לקבל לה גיטה מיד שלוחו של בעלה, וקטנה אינה עושה שליח לקבלה, אע"פ שחצרה קונה לה גיטה כגדולה, מפני ששליח קבלה צריך עדים ואין מעידין על הקטן שאינו בן דעת גמורה.

י. האשה שעשת שליח קבלה ואמר לו הבעל אין רצוני שתקבל לה גיטה אלא הרי זה גיטה הולך אותו לה, הרשות ביד הבעל ונעשה זה שליח הולכה לא שליח קבלה, אבל אם אמר לו התקבל לה גיטה או זכה לה או הא לך לא עקר שליחות הקבלה, אבל אם אמר לו הולך לה עקר שליחות הקבלה ונעשה שליח הבעל, וכן אם אמר לו הולך ותן לה עקר שליחות הקבלה.

יא. שליח האשה שבא ליטול גט מן הבעל ואמר לו שליח קבלה אני ואמר לו הבעל הילך גט זה כמו שאמרה, כלומר איני עוקר שליחותה אלא בין שעשת אותך שליח קבלה או שליח הבאה הרי את כמו שאמרה, והביא את הגט ואמרה לו לא שמתיך אלא שליח הבאה, אפילו הגיע הגט לידה אינה מגורשת, שהרי עקר השליח שליחות שאמרה היא ואמר לבעל מעולם לא נעשיתי שליח הבאה לה.

יב. אמר השליח לבעל שליח הבאה אני ואמר לו הבעל הא לך כמו שאמרה והביא את הגט ואמרה לו שליח קבלה שמתיך, כיון שהגיע הגט לידה מגורשת, שהרי לא עקר שליחות שאמרה אלא גרע אותה שהרי היא אומרת לקבלה והוא אומר לבעל להבאה בלבד.

יג. הבעל ששלח גט לאשתו, בא שליח ליתנו לה לא נטלתו אלא אמרה לו בפני עדים יהיה לי גט זה פקדון אצלך, או שאמרה לו הרי את שליח לקבלו לי, הרי זו מגורשת בספק עד שיגיע גט לידה, ומשיגיע גט לידה תתגרש ודאי.

יד. שליח שהביא גט כשהוא נותנו לה נותנו בפני שנים ואותן השנים צריכין לקרותו ואחר כך ינתן לה בפניהם, שדין השליח עם האשה כדין הבעל עמה שתחתיו הוא קם. לפיכך אם נתנו השליח לה ולא קראוהו עידי מסירה ונטלתו וזרקתו לים הרי זו ספק מגורשת.

טו. עבר השליח ונתן הגט בינו לבינה יטלנו ממנה ויחזור ויתננו לה בפני שנים, ואם מת הואיל והגט יוצא מתחת ידה מקויים בחותמיו הרי זה כשר.

טז. שליח שנטל הגט וקודם שיגיע ליד האשה חזר הבעל ואמר לו גט ששלחתי עמך בטל הוא, או שקדם ואמר לאשה גט ששלחתי לך בטל הוא, או ששלח שליח אחר לבטלו, או שאמר לאחרים גט ששלחתי לאשתי בטל הוא, הרי זה בטל ואע"פ שהגיע גט לידה, וכל המבטל בפני אחרים צריך לבטל בפני שנים, ואם אחר שהגיע גט לידה או ליד שליח קבלה אינו יכול לבטלו ואף על פי שחזר בתוך כדי דבור ובטלו הואיל ואחר שהגיע לידה או ליד שליח קבלה או לחצרה בטלו אינו בטל והרי זה גט כשר.

יז. היה מחזר ומבקש שליח כדי לבטלו, או שהיה מבקש שנים שיבטלנו בפניהם, ובין שהוא מחזר ורודף הגיע הגט לידה ואחר כך בטלו אינו בטל אע"פ שהיה מחזר לבטלו קודם שיגיע הגט לידה.

יח. אמר לעשרה כתבו גט ותנו לאשתי יכול לבטל לזה שלא בפני זה ואפילו בפני שנים אחרים, שלח הגט ביד שנים הרי זה יכול לבטל זה שלא בפני זה ואפילו היו עשרה משביטלו בפני אחד מהם בטל הגט.

יט. וכן מי שאמר לשנים גט שאני כותב לאשתי בטל הוא וכתב אחר כך גט ונתנו לה בפני שנים אחרים הרי זה גט בטל, וזו היא מסירת המודעא על הגט, וכן אם אמר להם כל גט שיכתוב לי פלוני בטל, או כל גט שאכתוב בבית דינו של פלוני הרי הוא בטל, או כל גט שאכתוב מהיום ועד עשרים שנה בטל, הרי זה בטל. וכן אם אמר לשנים כל גט שאכתוב לפלונית אשתי בטל הוא וכל דבר שאבטל בו מודעא זו הרי הוא בטל וכתב אחר כך גט ונתנו לה אע"פ שביטל המודעא קודם שיכתוב הגט ויתנו לה הרי הגט בטל.

כ. אם כן מה תקנת דבר זה, שיאמרו לו העדים קודם כתיבת הגט אמור בפנינו שכל הדברים שמסרת שגורמין כשיתקיימו אותן הדברים לבטל גט זה הרי הן בטלים והוא אומר הין ואחר כך אומר להם לכתוב ולחתום וליתן לה ולא יניחוהו לילך עד שיגיע הגט לידה כדי שלא יצא ויבטלו, ואין המוסר מודעא ולא המבטל מודעא צריך קנין.

כא. השולח גט ביד שליח ובטל הגט הרי זה חוזר ומגרש בו כשירצה, שלא בטלו מתורת גט אלא מתורת שליחות, לפיכך אם היה הגט ביד הבעל ובטלו כגון שאמר גט זה בטל הוא אינו מגרש בו לעולם והרי הוא כחרש הנשבר ואם גירש בו אינה מגורשת, וכן אם פירש בעת שבטלו והוא ביד השליח ואמר גט ששלחתי הרי הוא בטל מלהיות גט אינו מגרש בו לעולם.

כב. באיזה לשונות מבטל הגט, אמר בטל הוא, אי אפשי בו, גט זה לא יועיל, לא יתיר, לא יעזוב, לא ישלח, לא יגרש, יהא כחרש, יהא חרש, הרי הוא כחרש, אם אמר אחד מאלו וכל הדומה להן הרי זה בטלו.

כג. אבל אם אמר גט זה אינו גט, פסול הוא, אינו מועיל, אינו מתיר, אינו משלח, אינו מגרש, חרש הוא, לא אמר כלום, שאין זה לשון מבטל אלא לשון מודיע אמתת הדבר והרי הודיע לנו דבר שאינו כן כמי שאומר על דבר האסור שהוא מותר או על הטמא שהוא טהור.

כד. אמר גט זה בטל שמשמעו פעל שעבר כגון חמק עבר הרי זה ספק, לפיכך אם נתגרשה בגט זה הרי היא ספק מגורשת.

כה. מי ששלח גט לאשתו ובא שליח ואמר לו לא מצאתיה או לא רצת ליקח ואמר הבעל ברוך הטוב והמטיב או כיוצא בדברים אלו שמשמען שאין בדעתו לגרשה שהרי הוא שמח בעכוב הגט, לא בטל הגט אלא יתן ותהיה מגורשת, עד שיאמר לו בפירוש לא תתן או יבטל בפירוש.

כו. מי ששלח גט לאשתו וחזר ובטלו בפני שנים אחרים וכן מי שמסר מודעא על הגט מכין אותו מכת מרדות מפני שגורם להיות ממזרים, שהרי יגיע גט לידה ותנשא בו ואחר זמן יצאו העדים שבטל בפניהם או שמסר מודעא בפניהם קודם שיכתוב הגט ונמצא הולד ממזר.

כז. שליח שהביא גט ונתנו לאשה אין אומרין שמא בטלו הבעל אלא נותנין אותו לה בחזקת שהוא כשר ותנשא בו, ואם נמצא אחר כן שבטלו תצא והולד ממזר, וכן הכותב גט ונתנו לאשתו אין אומרין שמא מסר מודעא על גט זה אלא הרי הוא בחזקת כשרות ותנשא בו.

כח. וכן המביא גט והניח הבעל חולה או שהיה זקן נותנו לה בחזקת שהוא קיים, אבל אם הניחו גוסס רוב גוססין למיתה ואע"פ שנתנו לה הרי זה ספק גירושין שאין גט לאחר מיתה, וכן עיר שהקיפה החיל והיא במצור וספינה המטרפת בים והיוצא לידון הרי אלו בחזקת חיים ואם היה גט אחד מהן ביד השליח נותנו לאשתו ותהיה בחזקת מגורשת.

כט. אבל עיר שכבשה הגייס והובקעה וספינה שאבדה בים והיוצא ליהרג מבית דין של גוים ומי שגררתו חיה או שטפו נהר או נפלה עליו מפולת נותנין עליהן חומרי חיים וחומרי מתים ואם היה גט אחד מהן ביד השליח אינו נותנו לאשתו ואם נתנו לה הרי זו ספק מגורשת, ואם נודע שמת הבעל קודם שיגיע הגט לידה אינו גט.

ל. הבעל ששלח גט לאשתו הרי הוא חייב במזונותיה ובכל תנאי כתובה עד שיגיע הגט לידה או ליד שליח קבלה.