ספר נשים, הלכות גירושין, פרק ד.

הלכות גירושין פרק ד

א. אין כותבין את הגט אלא בדבר שרישומו עומד כגון דיו וסקרא וקומוס וקלקנתוס וכיוצא בהן, אבל אם כתבו בדבר שאינו עומד כגון משקין ומי פירות וכיוצא בהן אינו גט, כתבו באבר בשחור ובשיחור כשר ואין כותבין בהן לכתחלה.

ב. כותבין במי עפצא לכתחלה על גבי הנייר והעור וכיוצא בהן אבל לא על גבי מגילה עפוצה מפני שאינו ניכר ואם כתב אינו גט, וכן כל כיוצא בו. על הכל כותבין את הגט ואפילו על איסורי הנאה, וכותבין על דבר שיכול להזדייף והוא שיתנו לה בעידי מסירה.

ג. כיצד כותב על הנייר המחזק ועל הדפתרא ועל החרס ועל העלין ועל ידו של עבד ועל קרן של פרה ומוסר לה העבד והפרה או הנייר המחוק והדפתרא וכיוצא בו בפני עדים.

ד. היה הגט חקוק על ידו של עבד בכתובת קעקע והיה יוצא מתחת ידה והיו העדים חקוקים על ידו הרי זו מגורשת אע"פ שאין לה עידי מסירה, שהרי אין יכול להזדייף, אפילו היו מוחזקין בעבד שהוא שלו וגט חקוק על ידו והוא יוצא מתחת ידה והיא אומרת בעדים נמסר לי הרי זו ספק מגורשת שמא מעצמו נכנס לה, שהגודרות אין להן חזקה.

ה. היה הגט חקוק על הטבלה והעדים עליו והוא יוצא מתחת ידה אע"פ שהן מוחזקין בטבלה שהיא שלה הרי זו מגורשת, שהאשה עצמה כותבת את גיטה, שאין קיום הגט אלא בחותמיו אם אין שם עידי מסירה.

ו. חקק הגט על הלוח או על האבן או על טס של מתכת אם חפר ירכי האותיות כשר, שזה כתב הוא, הרי הוא אומר כתובה בעט ברזל כלומר שהוא חופר, וכן אם חקקהירכות מאחורי הטס עד שבלטו בפני הטס, אבל אם חפר תוך האות עד שיראו הירכות גבוהות מכאן ומכאן ככתב דינרי הזהב שהכתב בולט אינו גט שאין זה כתב.

ז. המקרע על העור תבנית כתב או שרשם על העור תבנית כתב הרי זה כשר. כותבין את הגט בכל כתב ובכל לשון, גט שכתוב בכתב מן הלשונות ועדיו חתומין בכתב אחר כשר, והוא שיהו העדים מכירין לשון הכתב וכתבה.

ח. אחד מן העדים חתם בכתב והעד השני בכתב לשון אחרת כשר, אבל אם היה מקצת הגט כתוב בלשון ומקצתו בלשון אחרת פסול.

ט. כל לשון שיכתוב בה הגט צריך שיזהר הסופר בדברי הגט שלא יהא משמען שני עניינות עד שנמצא הקורא אומר שמא לכך ולכך נתכוון שאין משמעו לשון גירושין או שמא לענין זה נתכוון שמשמעו לשון גירושין, אלא יהיו דברים שאין בהן ספק באותה הלשון אלא משמען ענין אחד שגירש ושלח פלוני את פלונית.

י. וכן צריך שיהיה הכתב מבואר היטב באותו הכתב שיכתוב בו עד שידעו לקרותו הקטנים שמכירין אותו כתב שאינן לא נבונים ולא סכלים בקטנים אלא בינוניים, ולא יהיה כתב מעוקם ומבולבל שמא תדמה אות לאות ונמצא הענין משתנה.

יא. היה בו משמע שני עניינות או שהיה בכתבו עיקום או בלבול עד שאפשר שיקרא ממנו ענין אחר, הואיל ונקרא לענין הגירושין ויש בו משמע גירושין הרי זה פסול. כבר נהגו ישראל כולם לכתוב הגט בלשון ארמי ובנוסח זה אע"פ שמותר לכתבו בכל לשון לכתחלה.

יב. וזה הוא נוסח הגט: בכך בשבת בכך וכך לירח פלוני בשנת כך וכך ליצירה או לשטרות למניינא דרגילנא למימני ביה הכא במקום פלוני איך אנא פלוני בר פלוני דממקום פלוני וכל שום אחרן וחניכה דאית לי ולאבהתי ולאתרי ולאתריהון דאבהתי צביתי ברעות נפשי בדלא אניסנא ופטרית ושבקית ותרוכית יתיכי ליכי אנת פלונית בת פלוני דממתא פלונית וכל שום אחרן וחניכה דאית ליכי ולאבהתיכי ולאתריכי ולאתריהון דאבהתיכי די הוית אנתתי מן קדמת דנא וכדו פטרית ושבקית ותרוכית יתיכי ליכי דיתהוייין רשאה ושלטאה בנפשיכי למהך להתנסבא לכל גבר דיתצבייין ואינש לא ימחה בידיכי מן שמי מן יומא דנן ולעלם והרי את מותרת לכל אדם ודן די יהוי ליכי מנאי ספר תרוכין וגט פטורין ואגרת שבוקין כדת משה וישראל. והעדים חותמים למטה כמו שביארנו (פלוני בן פלוני עד פלוני בן פלוני עד).

יג. כשיכתוב הגט בלשון זה ובנוסח זה לא יכתוב ודן ביוד שמא יקרא הקורא ודין כלומר משפט יהיה ביני וביניך, ולא יכתוב ואגרת ביוד שמא יקרא הקורא ואי גרת כלומר אם זינת, ולא יכתוב למהך ביוד שמא יקרא הקורא לי מהך כלומר לי שחוק, ולא יכתוב תהוייין ותצבייין בשתי יודין שמא יקרא הקורא תהויין ותצביין כלומר שהוא מדבר עם שתי נשים ונמצא שאינו מגרש לזו אלא לשתים אחרות. וכן יאריך לואו דוכדו שמא תדמה ליוד ויהיה משמעו וכדי כלומר בתנאי זה אפטור אותך, וכן יאריך לואו דתרוכין ושבוקין שמא תדמה ליוד ויהיה משמעו תריכין ושביקין כלומר שהוא אומר לה שהיא שבקה אותו וגירשה אותו, ועל דרך זו צריך להזהר בכל לשון ובכל כתב שיכתוב שלא יהיה בו משמע שני עניינות.

יד. הרי שכתב בנוסח זה ולא האריך ואוין אלו או לא כתב היודין היתרות או שכתב היודין שאמרנו שלא יכתבו הרי זה גט פסול וכן כל כיוצא בזה בכל לשון פסול.

טו. גט שמחק בו אות או תיבה או שתלה בין השיטין, אם מטופס הגט הרי זה כשר ואם מן התורף אינו גט, ואם החזיר ופירש בסוף הגט שאות פלונית תלויה או על מחק אפילו מתורף הגט כשר כשאר שטרות. וכן גט שנמצא קרוע שתי וערב שהוא קרע של בית דין הרי זה גט בטל כשאר השטרות, אבל אם נקרע ואינו קרע של בית דין כשר.

טז. נימוק או שהרקיב או שנעשה ככברה כשר, נמחק או נטשטש ובבואה שלו קיימת אם יכול להקרות כשר ואם לאו אינו גט.

יז. במה דברים אמורים בשהיה הגט יוצא מתחת ידה בעידי חתימה ואין שם עידי מסירה אבל אם יש שם עדים שנמסר לה הגט בפניהם והיה כשר הרי זה כשר אע"פ שהיה תורף הגט על המחק או בין השיטין או שהיה קרוע שתי וערב כשנתן לה בפניהם.

יח. חמשה שכתבו גט אחד לחמש נשותיהן, אם כתבוהו בכלל כגון שכתבו בכך בשבת גירש פלוני לפלונית ופלוני לפלונית וכן אמר כל אחד מהן לאשתו ליכי די תהוייין וכל טופס הגט ושני עדים חותמין מלמטה הרי זה גט כשר וינתן לכל אחת מהן בעידי מסירה, ואם אין שם עידי מסירה כלל כל שתצא מגילה זו מתחת ידה מגורשת. אבל אם כתב בכך בשבת גירש פלוני לפלונית והשלים הגט והתחיל תחתיו גט אחר באותה המגילה וכתב וביום זה או בכך בשבת גירש פלוני לפלונית והשלים הגט השני וכן עד שהשלים כל הגיטין והעדים מלמטה, אם ניתנה מגילה זו לכל אחת מהן בעידי מסירה הרי כולן מגורשות ואם אין שם עידי מסירה והיתה מגילה זו יוצאה מתחת יד אחת מהן אם היתה זו שגיטה באחרונה שהעדים נקראין עמו הרי זו מגורשת ואם היתה המגילה יוצאה מתחת יד אחת מן הראשונות הרי זו ספק מגורשת.

יט. כתב אנו פלוני ופלוני גירשנו נשותינו פלונית ופלונית והשלים הגט אע"פ שנמסר לכל אחת מהן בעדים אינו גט, שאין שתי נשים מתגרשות בגט אחד שנ' וכתב לה ולא לה ולחברתה, חזר ופרטן בתוך הגט וכתב פלוני גירש פלונית ופלוני גירש פלונית בזמן פלוני הרי אלו כשרים.

כ. כתב שני גיטין בשני דפין במגילה אחת זה בצד זה, אם יש שם שני עדים נקראים בסוף גט זה ושני עדים בסוף גט זה הרי זה כשר וכל שתצא מגילה זו מתחת ידה מגורשת.

כא. היו שם שני עדים בלבד באים מתחת גט זה לתחת גט זה, אם יצא מתחת יד זו שהעדים נקראים עם גיטה הרי זו מגורשת ואם יצא מתחת יד השנייה שאין העדים נקראים עמו אינו גט עד שימסר לה בעדים.

כב. כתב שני גיטין בשני דפין זה למעלה מזה והעדים בין שני הגיטין שנמצאו בסוף הראשון ולמעלה מן השני, אם היה יוצא מתחת יד זו שהעדים נקראין בסוף גיטה הרי זו מגורשת וזו שהעדים נקראין בראש גיטה למעלה אינה מגורשת, העדים שחתמו בראש הדף של גט או מצדו או מאחוריו אינו גט ואם נמסר לה בעדים כשר.

כג. הקיף ראש דף זה לראש דף זה והעדים באמצע שנמצאו העדים בראש שני הגיטין שניהם בטלין ואם נמסרו להן בעדים שניהם כשרים.

כד. שייר מקצת הגט וכתבו בדף השני והעדים מלמטה בסוף הדף השני כשר, והוא שיהיה ניכר במגילה שלא נחתכה ושלכך נתכוון הסופר שישלים בדף השני, אבל אם אינו ניכר אע"פ שנמסר בעדים הרי זו ספק מגורשת שמא שני גיטין היו ונחתך מקצת זה מסוף הדף ומקצת השני מראש הדף.

כה. הרי שכתב הגט ואחר שגמר כתב שאלו בשלום פלוני או שלום עליך פלוני רעי וכיוצא בזה וחתמו העדים מלמטה והרי גט זה יוצא מתחת ידה הרי זו ספק מגורשת שמא לא חתמו העדים אלא על שאילת שלום, אבל אם כתב ושאלו בשלום פלוני או ושלום עליך רעי וכיוצא בזה שהרי ליוה דברים אלו על דברי הגט ועל שניהם חתמו הרי זו מגורשת, ואם נמסר לה בעדים בין כך ובין כך הרי זה גט כשר.