ספר זמנים, הלכות שקלים, פרק ד.

הלכות שקלים פרק ד

א. תרומת הלשכה מה יעשה בה, לוקחין ממנה תמידין של כל יום והמוספין וכל קרבנות הצבור ונסכיהם והמלח שמולחין בו כל הקרבנות, וכן העצים אם לא הביאו עצים ולא מצאו אלא בדמים, והקטרת ושכר עושיה, ולחם הפנים ושכר עושה לחם הפנים, והעומר ושתי הלחם ופרה אדומה ושעיר המשתלח ולשון של זהורית שקושרין בין קרניו כל אלו באין מתרומת הלשכה.

ב. אבל פר העלם דבר של צבור ושעירי ע"ז בתחלה גובין להן ואינן באין מתרומת הלשכה, פרוכות של היכל תחת בנין עשויות ואינן באין מתרומת הלשכה אלא מקדשי בדק הבית, אבל פרוכות של שערים באין מתרומת הלשכה, המנורה וכלי שרת מצותן שיבואו ממותר הנסכים, ובהלכות כלי המקדש והעובדים בו יתבאר מה הוא מותר הנסכים, ואם לא היה להן מותר נסכים יבואו מתרומת הלשכה, בגדי כהונה בין בגדי כהן גדול בין שאר בגדי כל הכהנים שעובדין בהן במקדש הכל מתרומת הלשכה.

ג. כל הבהמות הנמצאות בירושלם או חוצה לה בקרוב ממנה הבאות עולות כמו שיתבאר בפסולי המוקדשין נסכיהן באין מתרומת הלשכה, וכן גוי ששלח עולתו ממדינה אחרת ולא שלח עמה דמי נסכים יביאו נסכיהם מתרומת הלשכה.

ד. גר שמת והניח זבחים אם יש לו נסכים קרבין משלו ואם לאו באין מתרומת הלשכה, כהן גדול שמת ולא מנו אחר תחתיו מקריבין את החבתין מתרומת הלשכה. מבקרי מומים שבירושלם ותלמידי חכמים המלמדים הלכות שחיטה לכהנים והמלמדים להם הלכות קמיצה ונשים המגדלות בניהן לפרה אדומה כולן נוטלין שכרן מתרומת הלשכה, וכמה הוא שכרן כמו שיפסקו להן בית דין.

ה. בשנת השמטה שהיא הפקר שוכרין בית דין שומרין שישמרו מקצת הספיחים שצמחו כדי שיביאו מהן העומר ושתי הלחם שאינן באין אלא מן החדש, ואלו השומרין נוטלין שכרן מתרומת הלשכה.

ו. מי שהתנדב לשמור בחנם אין שומעין לו משום בעלי זרוע שמא יבואו ויטלום מהן, לפיכך תיקנו להם חכמים שיטלו שכר מן הלשכה כדי שיפרשו הכל מאותו המקום שאלו שומרים שם.

ז. מגיהי ספרים שבירושלם נוטלין שכרן מתרומת הלשכה, דיינין שדנין את הגזלנין בירושלם נוטלין שכרן מתרומת הלשכה, וכמה היו נוטלים תשעים מנה בכל שנה ואם לא הספיקו להן מוסיפין להן, אף על פי שלא רצו מוסיפין להן כדי צרכן והם ונשיהם ובניהם ובני ביתן.

ח. כבש היו בונין מהר הבית להר המשחה שעליו מוציאין פרה אדומה, וכן היו עושין כבששמוציאין עליו שעיר המשתלח, ושניהם נעשין משירי הלשכה, וכן מזבח העולה וההיכל והעזרות נעשין משירי הלשכה, אמת המים שבירושלם וחומת ירושלם וכל מגדלותיה וכל צרכי העיר באין משירי הלשכה, וגוי שהתנדב מעות לדברים האלו או שהתנדב לעשות עמהם בחנם אין מקבלין ממנו ואפילו גר תושב, שנאמר לא לכם ולנו לבנות בית לאלהינו ונאמר ולכם אין חלק וצדקה וזכרון בירושלם.

ט. מותר תרומת הלשכה וכן מותר שירי הלשכה לוקחין בו זכרים ויקרבו כולן עולות שתנאי בית דין הוא על כל המותרות שיקרבו עולת בהמה, אבל לא עולת העוף שאין בקרבנות הצבור עוף, ואלו העולות הבאין ממותר השקלים הם הנקראים קיץ למזבח.

י. שקלים שלא הספיקו להן לכל קרבנות הצבור מוציאין את הראוי להם מקדשי בדק הבית, אבל אין בדק הבית מוציא את הראוי לו מקדשי המזבח.

יא. משיגיע ראש חדש ניסן אין מקריבין קרבנות הצבור אלא מתרומה חדשה ואם לא באה החדשה לוקחין מן הישנה, לפיכך אם הגיע ראש חדש ניסן ויש עמהן בהמות לתמידים מתרומה ישנה פודין אותן ויוצאין לחולין אף על פי שהן תמימין ויפלו דמיהן לתרומה ישנה שמקיצין בה את המזבח, שתנאי בית דין הוא על כל הבהמות שלוקחין לתמידין שאם לא יהיו צריכין להן יצאו לחולין.

יב. וכך היו עושין במותר הקטרת, משיגיע ראש חדש ניסן מחללין אותו על שכר האומנין וחוזרין מעות השכר לקיץ המזבח ונוטלין האומנין מותר הקטרת בשכרן וחוזרין ולוקחין את הקטרת מהן מתרומה חדשה כדי להקריבה ממעות תרומה חדשה, ואם אין להן תרומה חדשה מקטירין אותה מתרומה ישנה. בריך רחמנא דסיען.