תורה צוה לנו משה (דברים לג,ד)

בפרשת ברכה, שקוראים בשמחת-תורה, מופיע הפסוק הבסיסי: "תורה ציווה לנו משה מורשה קהילת יעקב".¹ זה הדבר הראשון שמתחילים ללמד ילד יהודי, כמאמר חז"ל²: "קטן, משיודע לדבר, אביו מלמדו 'תורה ציווה לנו משה'".

הילד המתחיל ללמוד תורה כבר יודע שיש משנה, גמרא, שולחן-ערוך וכו', שנתחברו על-ידי חכמי-ישראל במשך הדורות. מדוע אומרים אפוא שהתורה באה ממשה? התשובה היא, שמשה רבנו אכן קיבל את כל התורה, ובכלל זה חלקיה השונים, הגלויים והנסתרים, וכמאמר חז"ל³: "כל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש בתורה, הכול נאמר למשה מסיני".

קשה להבנה

כלל יסודי הוא⁴, שמתן-תורה היה רק פעם אחת. במעמד הר-סיני ניתנה התורה בשלמותה, על-ידי משה רבנו. אלא שיש חלקים בתורה שנתגלו מיד עם נתינתם, יש חלקים שנתגלו במרוצת הדורות, על-ידי ה'תלמיד ותיק', ויש דברים נסתרים בתורה שרק משיח-צדקנו יגלה אותם. אבל הכול נכלל בתוך התורה ש"ציווה לנו משה".

דווקא את הדבר הזה מתחילים ללמוד עם ילד יהודי, אף-על-פי שהוא קשה מאוד להבנה על-ידי ילד קטן. כאן לא מתחשבים בצורך ללכת מן הקל אל הכבד, עד שהילד יוכל להבין עניין עמוק כל-כך, אלא פותחים את הלימוד כבר בפסוק זה.

מהות אלוקית

בכך באה לידי ביטוי מהותה האמיתית של התורה. אילו הייתה התורה רק חכמה והשכלה, אכן לא היה טעם לפתוח את הלימוד בפסוק בעל משמעות כל-כך עמוקה וקשה לתפיסה. אבל עצם התורה אינו שכל. מהותה הפנימית של התורה היא קדושה אלוקית שלמעלה מכל שכל והבנה, וזאת מבקשים להחדיר בילד יהודי מיד עם תחילת הלימוד.

בתורה הלביש הקב"ה את עצמו, כביכול, ואמר שעל-ידי לימודה - "אותי אתם לוקחים".⁵ יהודי הלומד תורה מתקשר עם פנימיות חכמתו של הקב"ה. ובדבר זה אין הבדל בין מבוגר לילד רך בשנים. לכן מדגישים מיד לילד קטן, שהתורה שהוא לומד היא עניין אלוקי, שניתן למשה רבנו, והועבר לו בבחינת "מורשה", כתינוק בן יומו היורש את כל מה שהוריש לו אביו.⁶

שמחה ברגליים

דבר זה בא לידי ביטוי במנהג-ישראל של שמחת-תורה. השמחה אינה באה לידי ביטוי בלימוד ובעיון בתורה, מתוך כוונה להרגיש את מעלתה המופלאה ולהגיע לשמחה. המנהג הוא שלוקחים את ספר-התורה, הסגור והמכוסה ב'מעילו', ורוקדים עמו באמצעות הרגליים.

בכך אנו מבטאים את מהותה האמיתית של התורה. איננו מתייחסים אליה כאל חכמה והשכלה בלבד, אלא השמחה היא על עצם מהותה האלוקית, שלמעלה מכל הבנה והשגה שכלית. בדבר זה שווה יהודי פשוט לתלמיד-חכם, ולכן הכול יכולים לשמוח בשמחת-תורה.

(מאת הרבי מליובאוויטש, מתוך הספר "שלחן שבת", מעובד על-פי לקוטי שיחות כרך ד, עמ' 1165)

----------

1) דברים לג,ד.

2) סוכה מב,א. וראה שולחן-ערוך אדמו"ר הזקן הלכות תלמוד-תורה תחילת פרק א.

3) ראה מגילה יט,ב. ירושלמי פאה פרק ב הלכה ד. שמות רבה ריש פרשה מז. ויקרא רבה תחילת פרשה כב.

4) ספר המאמרים תרמ"ז עמוד פז. תרנ"ו עמוד שנו. המשך תרס"ו עמוד כג. עמוד תקמו. ובכמה מקומות.

5) ראה תניא פרק מז.

6) נידה פרק ה משנה ז.