• צום תשעה באב מתחיל מלפני שקיעת החמה של היום הקודם, ח' באב, ונמשך עד אחר צאת הכוכבים של יום ט' באב.
• בתשעה באב חלים כל העינויים הנוהגים ביום הכיפורים: איסור אכילה ושתייה; איסור רחצה וסיכה; איסור נעילת הסנדל (נעליים או סנדלים עשויים עור) ואיסור קיום יחסי אישות.
• נוהגים לאכול "סעודה מפסקת" לפני תחילת הצום, והיא באה בנפרד לסעודה העיקרית שסועדים לפני הצום. ב"סעודה המפסקת" אוכלים ביצה קשה וקרה, המקובלת כמאכל של אבלים, אותה טובלים באפר, לזכר שרפת בית המקדש. אין אוכלים בסעודה זו תבשילים נוספים, פרט ללחם. פירות, ירקות, חמאה, גבינה ומים (לא משקאות חריפים) מותר. כמו-כן לא עושים סעודה זו בצוותא כדי לא להתחייב ב'זימון'.
• עם כניסת הצום חולצים את נעלי העור ונועלים נעליים שאינם עשויים עור.
• אחר תפילת ערבית של ליל תשעה באב קורים "איכה" וקינות.
• מכניסת הצום ועד צהרי יום תשעה באב אין יושבים על כסאות רגילים, אלא על שרפרף או על הארץ. כמו"כ יש לאדם להצטער בענין משכבו, שאם רגיל לישון עם שתי כריות יישן באחת. ויש נוהגין לישון על הארץ.

• בבוקר נוטלים ידיים עד קשרי האצבעות בלבד.
• בתפילת שחרית אין מניחים תפילין, משום שתפילין נקראים פאר. גם לא מתעטפים בטלית גדולה. קורים בתורה ואומרים הפטרה. אחר-כך קינות. לא אומרים שיר של יום ולא 'פיטום הקטורת'. ראוי שכל אחד יקרא אחר-כך מגילת איכה לעצמו.
• אין אומרים תחנון בתשעה באב.
• אין עושים מלאכה שסובלת דיחוי, וכן לא משא ומתן, עד צהרי תשעה באב. את סעודת הערב מכינים גם-כן רק אחר הצהרים.
• לתפילת מנחה מניחים טלית ותפילין בברכות. אומרים שלוש הפרשיות של 'שמע'; שיר של יום ושאר הקטעים שחסרו בתפילת הבוקר. אף תפילת מנחה בטלית ותפילין.
• מחצות היום של ח' באב ובתשעה באב יש הגבלות לגבי חלקי התורה המותרים בלימוד בתשעה באב, שכן על לימוד התורה נאמר "פקודי ה' ישרים משמחי לב". לפיכך מותר ללמוד רק ענייני המעצבין את הלב, ענינים השייכים ליום זה וענייני אבלות. ראה פרטים בשולחן-ערוך.

מוצאי תשעה באב:

• יש להקדים את תפילת ערבית ולקיימה מיד אחר צאת-הכוכבים, שלא להכביד על הציבור. יש המתחילים אותה מוקדם מהרגיל, כך שתסתיים בסיום התענית (ואז חוזרים על כל קריאת-שמע אחרי התפילה, כשהגיע זמנה). יש להתפלל ערבית בנחת ולא בחיפזון.
• אחר צאת הכוכבים נוטלים ידיים עד סיום כף היד, ורבים נוהגים ליטול ידיים שלוש פעמים לסירוגין, מכיוון שבשחרית לא נטלו אלא עד קשרי האצבעות. כמו-כן יש לרחוץ את הפנים ולשטוף את הפה.
• אחרי ערבית נוהגים לקדש את הלבנה בציבור, ולמנהג אשכנז ובעלז ממתינים למוצאי שבת-נחמו. לפני-כן יש (לטעום משהו אם אפשר, וכן) לנעול נעלי-עור. יש מברכים אז גם 'שעשה לי כל צורכי', אבל לפי הבן-איש-חי ומנהג חב"ד אין לברך זאת.
• בשעת החורבן, בתשעה באב לעת-ערב, הוצתה האש בבית-המקדש, והוא נשרף כל יום עשרה באב. לכן נהגו האשכנזים שלא לאכול בשר ושלא לשתות יין ולהימנע מברכת 'שהחיינו' בליל וביום עשרה באב, עד חצות היום. כשעושים סעודת ברית מילה או פדיון הבן במוצאי תשעה-באב, מותר להזמין כמה אנשים שרוצים, וכולם מותרים אז בבשר ויין. 

ויהי רצון שנזכה לראות בקרוב ממש בנחמת ציון וירושלים - בבנין בית המקדש השלישי.