בא להודיעכם שאין אבל בשבת (ירושלמי ברכות פרק ז, הלכה ב)

בימי בין המצרים אנו נוהגים דיני אבלות כדי לזכור את החורבן, לתקן את דרכינו ולהחיש את הגאולה. אולם בשבתות של ימי בין המצרים אסור לנהוג שום דיני אבלות, אלא יש לנהוג בשמחה.¹ יתרה מזו: בשבתות אלה יש להרבות בשמחה גדולה יותר מבכל שבת, כדי שלא יהיה שום חשש שדיני האבלות של ימי בין המצרים גורעים משמחת השבת.

בפשטות, נימוק זה הוא טעם צדדי (לשלול חשש של אבלות) ואין הוא נותן טעם חיובי לשמחה דווקא בשבתות אלה. אך תורת החסידות מגלה את הקשר בין מהותן של השבתות הללו לשלילת כל עניין של צער ואבלות ואף לשמחה יתרה.

טעם פנימי

שבת בכלל היא מעין הגאולה, שהרי תקופת הגאולה² מכונה 'יום שכולו שבת'. ומאחר שבזמן הגאולה לא יישאר שום רושם מהגלות המרה, על-כן גם בשבת, שהיא 'מעין לעתיד לבוא' - אין מקום לרושם כלשהו של בין המצרים. זהו הטעם הפנימי לאיסור אבלות בשבת.

הטעם הפנימי לריבוי השמחה בשבתות אלה קשור במהותה האמיתית של הגלות. כאשר אירעה הגלות ואנו מצפים לגאולה, אין הכוונה שלאחר הגלות נחזור לאותו מצב של גאולה שהיה לפני החורבן, אלא הגאולה שלאחר הגלות תהיה בדרגה עליונה לאין-ערוך מהמצב שלפניה.

גאולה נשגבה

ידוע על כך המשל מהכלל ההלכתי "סותר על-מנת לבנות"³: כאשר אדם הורס בית כדי לבנות תחתיו בית אחר, ברור לגמרי שהבית החדש יהיה גדול, יפה ומפואר בהרבה מהקודם, שאם לא-כן אין טעם בהריסת הבית הישן. מכאן, שמטרתו האמיתית של חורבן בית-המקדש היא לבנות תחתיו גאולה בדרגה עליונה פי כמה וכמה.

ואם כך בכל גאולה, קל-וחומר בגאולה האמיתית והשלמה, שתהיה גאולה שאין אחריה גלות. ברור לגמרי שזו תהיה גאולה נשגבה ומופלאה, שבה יתגלה אור אלוקי חדש לחלוטין, עד שנבין כי היה כדאי לעבור את כל אימי הגלות כדי להגיע לגאולה זו.

סעודת שלמה

לאור זאת מובן, שהשבתות של ימי בין המצרים, שהן מעין 'לעתיד לבוא', מסמלות את הגאולה והבניין הצומחים דווקא מתוך הגלות. בשבתות אלה טמון מעין האור שלעתיד לבוא, אור שבכוחו להפוך את ימי בין המצרים עצמם לששון לשמחה.

לכן יש לנהוג בשבתות אלה שמחה יתרה, ועד שההלכה⁴ קובעת שמותר לערוך בהן (ואפילו בתשעה באב עצמו, כשהוא חל בשבת) "כסעודת שלמה בשעתו" (שכן גם ימי שלמה היו מעין ימי הגאולה). כך מעניקות לנו שבתות אלה את הכוח להפוך את ימי האבל והצער לימי ששון ושמחה, בביאת משיח-צדקנו תיכף ומיד ממש.

(מתוך הספר "שלחן שבת", מעובד על-פי לקוטי שיחות כרך ב, עמ' 358)

----------
1) תוספות דיבור המתחיל "מאן דאמר" (מועד קטן כג,ב). מירושלמי (ברכות פרק ב הלכה ז).
2) תמיד לג,ב.
3) שבת לא,ב
4) שולחן ערוך אורח חיים סימן תקנב סעיף יוד.