מושגים נוספים בנושא
	מרבים בשמחה
	נח מול אברהם
	הצומות שיהפכו למועדים
	זכור את אשר עשה לך עמלק
	המבול
	השבת
	גלות וגאולה
	מהות התורה
	האש שבוערת לעולם
	בריאת האדם
	מהי אמונה?
	תכלית הבריאה
	הבנה וביטול
	חסידות עכשיו!
	לא מבינים

פתאום, בלי סיבה נראית לעין, קם אדם בבוקר ובליבו צימאון גדול לעבודת-ה'. יש בו חשק רב לתפילה בכוונה, ללימוד תורה, לקיום מצווה. דברים שהיו קשים וכבדים, נעשו לפתע קלים. ממש מהפך פנימי מן הקצה אל הקצה. חולף יום ועוד יום, וההתלהבות נשמרת. האיש כבר מדמה בלבו שחל בו שינוי מהותי. ופתאום הצימאון הזה נגוז ונעלם, והכול חוזר לקדמותו.

מצב זה מוגדר כהארה מלמעלה שאדם זוכה בה, מבלי להיות ראוי לה. כל עוד נמשכת ההארה הזאת, הוא מרגיש אהבה גדולה לה' ורצון עז לעסוק בתורה ובמצוות. אך מאחר שהוא עצמו עדיין אינו מוכן נפשית להתעוררות זו, על-כן חוזר הכול לקדמותו עם הסתלקותה של ההארה העליונה.

משל המכונית

דבר זה מביא אותנו לשני מושגים יסודיים בתורת החסידות: 'אתערותא-דלתתא' (=התעוררות מלמטה) ו'אתערותא-דלעילא' (=התעוררות מלמעלה). 'אתערותא-דלתתא' היא התעוררות נפשית שבאה מצד האדם. הוא מעורר את ליבו לעבודת-ה', מתגבר על חומריותו ומנסה להתרומם ולהגיע לקירבת אלוקים. 'אתערותא-דלעילא' היא רוח-טהרה שנופלת על האדם מלמעלה, מבלי שהוא עצמו יהיה מוכן וראוי לכך.

לכל אחת מהשתיים יתרון על חברתה. ל'אתערותא-דלעילא' יש יתרון מבחינת עוצמתה. מכיוון שהיא באה מלמעלה, מבלי להיות תלויה במצבו של האדם, יש בה עוצמה רבה והיא מקפיצה אותו בבת-אחת לדרגות גבוהות. אך חסרונה על התעוררות זו הוא, שהיא לא באה בכוחו של האדם, וממילא אינה 'שלו'. בהיגוז ההתעוררות, יחזור האדם למצבו הראשוני. הדבר דומה למכונית בעלת מנוע חלש, שנמשכת על-ידי מכונית מירוץ - היא מגיעה בבת-אחת למהירויות גבוהות, אך ברגע שתישאר לבדה, תחזור לקרטע באיטיות.

זהו יתרונה הגדול של ה'אתערותא-דלתתא'. כאשר אדם זיכך את עצמו, התעלה מחומריותו והגיע לדרגה כלשהי של קירבה אל הקב"ה - זהו הישג אמיתי ובר-קיימא. הוא הגיע לזה בכוחות עצמו, ולכן יש לדרגה רוחנית זו קיום משלה. לאידך גיסא, לאן כבר יכול האדם להגיע בכוחות עצמו? הוא מגיע לדרגה נמוכה בהרבה מזו שיכולה ה'אתערותא-דלעילא' להרימו. במשל המכונית - כשהמכונית הקטנה נוסעת בכוח המנוע העצמי שלה, היא אמנם בטוחה במהירותה זו ואין היא תלויה באחרים, אך זו מהירות נמוכה למדי.

דחיפה בלבד

בכל אחת מהשתיים יש איפוא מעלה וחיסרון. אך כל זה נכון רק כאשר כל אחת פועלת בפני-עצמה. כשנוצר שילוב בין ה'אתערותא-דלתתא' ל'אתערותא-דלעילא' - כי אז מצטרפים היתרונות של שתיהן, וזו השלימות האמיתית. ה'אתערותא-דלעילא' צריכה להביא מיד 'אתערותא-דלתתא' מצד האדם, ואז יזכה ל'אתערותא-דלעילא' גבוהה עוד יותר כמתנה מלמעלה, ובכוחה יגיע ל'אתערותא-דלתתא' חזקה יותר, וחוזר חלילה.

כמו מכונית שאין לה כוח להתניע ולהתחיל לנסוע. היא מקבלת דחיפה, אך המטרה אינה שתיסע כך עד שתיעצר, אלא שבעזרת הדחיפה יופעל מנועה העצמי והיא תתחיל לנסוע בכוח-עצמה. אחר-כך, כשהיא מתקשה לעלות לרמת מהירות גבוהה יותר, נותנים לה שוב דחיפה, חזקה יותר מהראשונה, והמכונית הקטנה מנצלת דחיפה זו כדי להתייצב במהירות החדשה, וכך הלאה.

כשאדם מרגיש שבוערת בליבו התעוררות פתאומית לעבודת הבורא, עליו להבין שזו רק 'דחיפה' שמטרתה לעוררו להתחיל לפעול בכוח עצמו. אסור לו להסתפק בפעילות בכוח ההתעוררות מלמעלה, אלא עליו לנצל כוח זה כדי להפעיל את כוחותיו-שלו. כך יבטיח שלא יפול בהיעלם ה'אתערותא-דלעילא', אלא אדרבה, יקבל ממנה כוח כדי לפעול ב'אתערותא-דלתתא'.