בעולם שלנו, שום דבר בעל-ערך אינו ניתן בחינם. אדם זקוק לפרנסה - עליו לעבוד. אדם רוצה לדעת חכמה כלשהי - עליו להתייגע וללמוד. אדם רוצה גינה בחצר - עליו להשקיע עמל בטיפוחה. אי-אפשר להשיג שום דבר בלי להשקיע מידה מסויימת של עבודה ויגיעה.
כך בענייני העולם וכך גם בעבודת-ה'. רוצה יהודי להיות קרוב אל הקב"ה - עליו לעמול הרבה בלימוד התורה, בתפילה, בקיום המצוות. רוצה יהודי להביא אור אלוקי לעולם - הוא חייב להתייגע ולהתאמץ בעבודת-ה' כדי להשיג זאת.
תורת החסידות, שמחפשת תמיד את שורש הדברים, שואלת: למה זה כך? מדוע ברא הקב"ה את העולם באופן שכל דבר ידרוש עבודה ועמל? הרי הקב"ה הוא 'תכלית הטוב' והוא ברא את העולם 'כדי להיטיב לברואיו'; למה לא יתן איפוא לברואיו את כל הדברים הטובים בלי עבודה ועמל מצידם?!
התשובה המובאת על כך היא, שאדרבה, דוקא משום שהקב"ה הוא 'תכלית הטוב' וחפצו להעניק לברואיו את הטוב האמיתי, לכן ברא את העולם באופן שהכל ידרוש עבודה - כי זהו הטוב האמיתי.
לחם בושה
ישנו ביטוי: 'נהמא דכסופא'. הפירוש המילולי הוא: 'לחם בושה'. כלומר, כאשר האדם מקבל לחם בחינם, זהו לחם שיש בו בושה, וההנאה ממנו אינה שלימה. מתי נהנה האדם באמת מהלחם? כאשר הוא השיגו בעמלו וביגיע-כפיו. הלחם הזה שהוא עבד עליו - בו הוא טועם את הטעם הטוב ביותר.
הכלל זה נכון לגבי כל דבר. אי-אפשר ליהנות הנאה אמיתית מדברים שניתנים בחינם. האדם אינו מחשיב את ערכם ואינו מתענג מהם באמת. הוא מרגיש בליבו, שהדברים הללו אינם שלו, וכי לא הוא עבד על השגתם. ההנאה מדברים כאלה היא דלילה מאוד. רק כאשר האדם משיג דברים בעמל וביזע הוא נהנה מהם באמת. ולכן אמרו חז"ל: "אדם רוצה בקב (=קב - מידה מזמן התלמוד) שלו מתשעה קבין של חבירו", כי למרות שזהו רק קב אחד, אבל הוא שלו!
מסיבה זו ברא הקב"ה את העולם באופן שהכל דורש עבודה ועמל, שכן כך אנו נהנים באמת מכל הדברים שניתנים לנו. אין אנו מרגישים בהם 'נהמא דכסופא' (לחם-בושה). אנו מרגישים שזה שלנו, שעבדנו והתייגענו כדי להשיג את הדברים.
להיות 'משפיע'
אבל הרבי שליט"א מליובאוויטש אינו מסתפק בזה ושואל: הרי טבעו זה של האדם (שהוא נהנה רק מדבר שעמל עליו) אף הוא נברא על-ידי הקב"ה; והרי הקב"ה היה יכול לברוא את האדם באופן שיהנה בשלימות גם מ'לחם בושה'?!
מסביר הרבי, שתכונה זו מוטבעת בעצם מהותו ותכליתו של האדם. ייעודו של האדם הוא להתרומם למדריגה שבה הוא משתווה לבוראו. ההבדל הכללי בין הברואים לבורא הוא, שהבורא הוא הנותן והמשפיע, ואילו הברואים הם המקבלים. אבל מהאדם דורש הקב"ה, שהוא יתרומם לדרגת 'משפיע', כמו בוראו.
ומשום כך ברא הק"ה את העולם באופן שהכל ידרוש עבודה - על-מנת לאפשר לאדם להיות יוצר ועושה ומשפיע, ולהשתוות בדרך זו אליו יתברך. וזה גופא הסיבה לכך, שהאדם נהנה רק מדברים שעמל עליהם - כי מושרש בו, שתפקידו ושלימותו היא לא רק בהיותו 'מקבל', אלא בעיקר כשהוא 'משפיע' ויוצר, בדומה לבוראו.
העבודה והעמל אינם איפוא פרט שולי. הם חלק ממהותנו ומתפקידנו. שכן על-ידי העמל והעבודה אנו נותנים ביטוי ל'צלם אלוקים' שבנו וליכולתנו ליצור ולעשות ולחדש דברים בעולם. | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:42
זריחה: 5:52
