מושגים נוספים בנושא
	מרבים בשמחה
	נח מול אברהם
	הצומות שיהפכו למועדים
	זכור את אשר עשה לך עמלק
	המבול
	השבת
	גלות וגאולה
	מהות התורה
	האש שבוערת לעולם
	בריאת האדם
	מהי אמונה?
	תכלית הבריאה
	הבנה וביטול
	חסידות עכשיו!
	לא מבינים

מתי ברא הקב"ה את העולם? כל ילד שהתחיל ללמוד חומש ישיב: בששת ימי בראשית. תשובה זו היא כמובן נכונה, אך לא שלימה. התשובה המדוייקת היא: בששת ימי בראשית נברא העולם לראשונה, ומאז הוא נברא בכל רגע ורגע מחדש.

עיקרון זה הוא אחד מיסודותיה של שיטת החסידות שנתגלתה על-ידי הבעש"ט: ההכרה בכך שהבריאה איננה אקט חד-פעמי שהתרחש בששת ימי-בראשית, אלא שזהו דבר מתמיד ומתמשך שקורה בכל משך קיומו של העולם.

סוגיא זו מסביר בהרחבה בעל ה'תניא' בתחילת 'שער היחוד והאמונה'. יש אנשים, הוא אומר, ש"מדמין מעשה ה' עושה שמים וארץ למעשה אנוש ותחבולותיו". אותם אנשים סבורים, שהבריאה היא כמו כל עשייה המוכרת לנו. כשאנו עושים יצירה כלשהי, הרי לאחר שסיימנו את יצירתה, מתקיימת היצירה בכוחות עצמה ואינה זקוקה לנו עוד. התכשיט אינו צריך עוד את הצורף והשולחן מתקיים בעצמו בלי הנגר. וכך, סבורים אותם אנשים, ברא ה' את העולם: פעם אחת הוא בראו ועשאו, ולאחר מכן קיים העולם בכוחות עצמו.

הנגר אינו בורא

אומר על כך בעל ה'תניא': "אך טח מראות עיניהם ההבדל הגדול שבין מעשה אנוש ותחבולותיו, שהוא יש מיש - רק שמשנה הצורה והתמונה, מתמונת חתיכת כסף לתמונת כלי - למעשה שמים וארץ, שהוא יש מאין". בשוני ה'קטן' הזה שבין יש מיש לבין יש מאין טמון כל ההבדל.

ההסבר הוא פשוט למדי: התכשיט והשולחן מתקיימים לאחר יצירתם גם בלי הצורף והנגר, מפני שגם קודם לכן היה להם קיום-עצמי. האומן לא חידש את עצם קיומם. הוא הרי השתמש בחומר-גלם קיים. כל יצירתו היא חיצונית - הוא שינה רק את צורתו של החומר אך לא את מהותו; הוא לא יצר שום דבר שלא היה קיים קודם לכן (אפילו תרכובות כימיות אינן יוצרות חומר חדש במובן זה, שכן הפוטנציאל של החומר כבר היה קיים קודם לכן בעולם). משום כך יכולה היצירה להתקיים גם בלי האומן שעשאה. אולם הקב"ה ברא את העולם יש מאין, וזה כבר עניין אחר לחלוטין.

דוגמא שתסייע לנו להבין את המשמעות של יש מאין היא זריקת אבן למעלה. האבן אינה ממשיכה במעופה על אין-סוף. בשלב מסויים היא מאיטה את מעופה, נעצרת ונופלת חזרה למטה. למה? משום שכאן רצינו לחדש דבר בניגוד לטבע המקורי. טבעה המקורי של האבן להיות למטה, ואילו אנו רצינו שתעוף בניגוד לטבע זה. כיוון שכך, היה צורך שהכוח שחידש את המעוף ימשיך לחדשו בכל רגע ורגע. כל עוד הכוח הזה היה קיים באבן, היא עפה, אולם ברגע שהכוח הזה נמוג - חזרה מיד האבן למצבה המקורי ונפלה למטה.

הטבע המקורי: לא להיות

על-ידי המשל הזה נוכל להבין מעט את עוצמת החידוש שבבריאת יש מאין. מה פירוש 'יש מאין'? היה מצב של 'אין', של העדר כל מציאות; שום דבר לא היה קיים. ולפתע נברא העולם. איך נברא? יש מאין. הקב"ה ברא את העולם מאין, מהעדר כל מציאות, מלא-כלום. כלומר, שהעולם מצד עצמו אין לו שום קיום עצמי; מצד עצמו הוא אין ואפס, לא-כלום. מה נותן לו את קיומו? הבריאה של הקב"ה. ומשום כך לא ייתכן שהעולם יתקיים ולו רגע אחד בלבד בלי כוחו של הקב"ה. או במילים אחרות: הקב"ה צריך, כביכול, לברוא את העולם בכל רגע ורגע מחדש כדי שיתקיים. אם כוחו האין-סופי של הקב"ה שברא את העולם יסתלק ממנו, יחזור העולם בו-ברגע למצבו ההתחלתי וה'טבעי' - לאין ואפס.

רעיון זה מרומז כבר בספר תהילים בפסוק: "לעולם ה' דברך ניצב בשמים". ופירש הבעש"ט: "כי דברך שאמרת 'יהי רקיע בתוך המים' וגו' - תיבות ואותיות אלו הן ניצבות ועומדות לעולם בתוך רקיע השמים (...) להחיותם".