מושגים נוספים בנושא
	מרבים בשמחה
	נח מול אברהם
	הצומות שיהפכו למועדים
	זכור את אשר עשה לך עמלק
	המבול
	השבת
	גלות וגאולה
	מהות התורה
	האש שבוערת לעולם
	בריאת האדם
	מהי אמונה?
	תכלית הבריאה
	הבנה וביטול
	חסידות עכשיו!
	לא מבינים

כאשר אמר הקב"ה למשה רבינו ללכת למצרים ולגאול את בני-ישראל, לא רצה בכך משה ואמר: "שלח נא ביד תשלח". יש על כך במדרשים שני פירושים: האחד, שהכוונה היתה למשיח - "ביד משיח שהוא עתיד לגלות"; השני, שהתכוון לאליהו - "ביד אותו שאתה עתיד לשלוח, שנאמר, הנה אנוכי שולח לכם את אליה הנביא". כך או כך, משה ביקש מהקב"ה שגאולת ישראל ממצרים תהיה על-ידי מי ששמו קשור בגאולה העתידה.

למה ביקש זאת משה? מסבירה תורת החסידות, שמשה רבינו רצה שהגאולה ממצרים תהיה גם הגאולה האמיתית והשלימה. הוא לא רצה שתהיה זו גאולה חלקית, ולכן ביקש שהגואל של ישראל ממצרים יהיה משיח או אליהו, הקשורים בגאולה השלימה. אך הקב"ה לא נענה לבקשתו.

מלמעלה ומלמטה

המשמעות הפנימית בגאולת מצרים ובגאולה העתידה היא, ששתיהן מוליכות להתגלות נפלאה של האמת האלוקית. הגאולה ממצרים הובילה להתגלות האדירה של מעמד הר-סיני; והגאולה העתידה תביא את שיא ההתגלות - "ונגלה כבוד ה' וראו כל בשר יחדיו כי פי ה' דיבר". אך יש הבדל מהותי בין השתיים: ההתגלות האלוקית שבאה לאחר גאולת מצרים באה מלמעלה, כחסד אלוקי מאת הקב"ה; אך ההתגלות שתהיה בגאולה השלימה תבוא מלמטה, מתוך העולם עצמו שנתעלה ונזדכך על-ידי עבודת עם-ישראל לאורך הגלות.

דבר זה מסביר מדוע לא ניאות הקב"ה לבקשת משה, לעשות את הגאולה ממצרים לגאולה השלימה. בעת גאולת מצרים עדיין לא היה העולם מצד-עצמו ראוי ומזוכך להתגלות האלוקית, וזו היתה יכולה לבוא רק מלמעלה; ואילו הרצון העליון היה, שאור ה' יאיר בעולם מלמטה, כתוצאה מהזדככותו של העולם עצמו.

כשהגוף מאיר

דבר זה יובן ביתר בהירות בהקדמת ההבדל בין משה לאליהו. משה רבינו, אדון כל הנביאים, עמד בדרגה גבוהה ביותר. נבואתו היתה בדרגה עליונה, וגם גופו היה קדוש ומזוכך. לכן היה יכול לדבר עם הקב"ה "כאשר ידבר איש אל רעהו". אף-על-פי-כן מת משה כאחד האדם ונקבר בעפר הארץ. אליהו הנביא, לעומתו, זכה לעלות השמיימה. הוא זיכך וקידש כל-כך את גופו, עד שגם הגוף הגשמי היה למציאות רוחנית והיה יכול לעלות השמיימה.

מסבירה תורת החסידות, שיש בעם-ישראל "עובדי-ה' בנשמתם" ויש "עובדי-ה' בגופם". שני הסוגים עוסקים הן בזיכוך הגוף והן בגילוי אור הנשמה, אך יש הבדל מהותי ביניהם: "עובדי-ה' בנשמתם" שמים את עיקר הדגש על גילויה של הנשמה. עבודתם עם הגוף היא רק כדי שלא יסתיר על אור הנשמה. לעומתם, "עובדי-ה' בגופם" שמים את הדגש על חשיפת הקדושה והניצוץ האלוקי שיש בגוף הגשמי עצמו.

זהו ההבדל בין משה לאליהו: משה מייצג את "עובדי-ה' בנשמתם". מיד עם לידתו נתמלא הבית כולו אורה, ובמשך חייו עסק בגילויה של הנשמה העצומה שבו. אך הוא לא עסק בחשיפת הקדושה שבגוף עצמו, ולכן לאחר הסתלקות נשמתו, חדל גם גופו לגלות קדושה ונקבר בארץ. אבל אליהו הנביא עסק במציאת הניצוץ האלוקי שבגוף עצמו, עד שגופו הגשמי נזדכך והפיץ אור אלוקי וקדושה. לכן עלה יחד עמו השמיימה. (לסוג זה שייך גם דוד המלך, שהמשיח יהיה מזרעו).

לכן ביקש משה רבינו שהגאולה ממצרים תבוא על-ידי אליהו הנביא, שעניינו מציאת הניצוץ האלוקי והקדושה שבמציאות הגשמית עצמה. אבל באותם ימים עדיין לא היה העולם ראוי לכך. רק לאחר העבודה העצומה של עם-ישראל לאורך שנות הגלות, שבהן הגיע לכל קצווי תבל וקידש את העולם כולו על-ידי התורה והמצוות, יכולים אנו להגיע לגאולה השלימה, על-ידי אליהו ומשיח - בקרוב ממש.