מושגים נוספים בנושא
	מרבים בשמחה
	נח מול אברהם
	הצומות שיהפכו למועדים
	זכור את אשר עשה לך עמלק
	המבול
	השבת
	גלות וגאולה
	מהות התורה
	האש שבוערת לעולם
	בריאת האדם
	מהי אמונה?
	תכלית הבריאה
	הבנה וביטול
	חסידות עכשיו!
	לא מבינים

לגבי יום-הכיפורים קיימת בגמרא מחלוקת בין רבי לרבנן. רבנן אומרים: "יום-הכיפורים אין מכפר אלא על השבים" (על העושים תשובה); ואילו רבי סבור: "בין עשה תשובה בין לא עשה תשובה יום-הכיפורים מכפר", משום ש"עיצומו של יום מכפר" (עצם מהותו של יום-הכיפורים מכפר על החטא). ההלכה נקבעה כרבנן, אך ברור שגם לדעתם יש ליום-הכיפורים עצמו כוח לכפר, אלא שלדבריהם דרוש תנאי כדי שיום-הכיפורים יוכל לכפר, ותנאי זה הוא התשובה (וכך מוכח גם מלשון הרמב"ם: "עיצומו של יום מכפר לשבים").

דבר זה הינו מופלא ביותר. אילו החיסרון שבחטא היה רק בכך שזו מרידה בקב"ה, היה אפשר לומר, שכאשר מגיע יום כמו יום-הכיפורים מוותר הקב"ה, בזכות היום הזה, על העונש. אבל הרי אנו יודעים, שהחטא גם גורם פגם בנפש. החטא 'מלכלך' את הנפש ומסב לה נזק ממשי. איך פגם ו'לכלוך' זה יוסרו על-ידי עצם העובדה שהגיע יום-הכיפורים?!

לא יכול להיפרד מה'

הקשר שבין יהודי לקב"ה מורכב מכמה דרגות או שכבות. ישנו הקשר הגלוי ביותר - הקשר שעל-ידי התורה והמצוות. מבחינה מסויימת אנו אף רואים קשר זה כקשר עיקרי: יהודי שלומד תורה ומקיים מצוות נתפס בעינינו כמי שקשור עם הקב"ה, ואילו יהודי שאינו לומד תורה ואינו מקיים מצוות נראה לנו כנטול קשר עם הקב"ה.

לאמיתו של דבר, אין זה נכון. גם יהודי שעבר על התורה והמצוות קשור בכל זאת עם הקב"ה, שכן ישנו הקשר העמוק והפנימי בין נשמות ישראל לבין מקורם האלוקי. זהו הניצוץ האלוקי שמצוי בנשמתו של כל יהודי; זהו אותו חלק מהקב"ה שנטמן בנשמה היהודית. בגלל הניצוץ האלוקי הזה נאמר, שיהודי לעולם אינו יכול ואינו רוצה להיפרד מהקב"ה והוא מוכן למסור את נפשו על קידוש-השם. ניצוץ זה נקרא 'יחידה', והוא מכונה גם 'עצם הנשמה'.

קשר עצמותי זה בין היהודי לבין הקב"ה אינו יכול להיפגע לעולם. אפילו יחטא היהודי ויעבור את כל העבירות שבעולם, תישאר נקודה זו (עצם הנשמה) זכה, תמימה וטהורה. אין כוח בעולם שיכול לפגוע, ולו כחוט השערה, בקשר זה.

אלא שבחיי היום-יום איננו יכולים להרגיש את עצם נשמתנו, את ה'יחידה' שבנפש. אנו מודעים רק לשכבות חיצוניות יותר בנפשנו ולא לעצם הנשמה. בשכבות אלה של הנפש פוגמים החטא והעוון, ועל כן זקוקים אנו לתשובה.

חמש תפילות

אולם ביום-הכיפורים מתגלית בנפשו של כל יהודי (אם רק הוא צם ואינו מחלל את קדושת היום) אותה נקודה פנימית, עצם הנשמה, ה'יחידה' שבנפש. וכאשר עצם הנשמה מתגלה, הרי מאחר שבו אין שום פגם והקשר שלו עם הקב"ה הוא בשיא שלימותו, הוא מכפר - כלומר, מתקן ומשלים - את כל הפגמים ואת כל מה שהיה חסר.

זו משמעות הכפרה של יום-הכיפורים, מה שמכונה "עיצומו של יום מכפר". יום-הכיפורים חושף את עצם הנשמה היהודית, את הקשר הבלתי-מוגבל בין היהודי לבוראו, את מה ששום חטא ושום עוון אינו יכול לקלקל, ואז פשוט מתברר, שאין בכלל חטאים, שכן בעומק נשמתו קשור היהודי בקשר אמיץ עם הקב"ה.

דבר זה מתבטא גם בכך, שיום-הכיפורים הוא היום היחיד בשנה שבו מתפללים חמש תפילות. מוסבר על כך בתורת הקבלה והחסידות, שחמש תפילות אלה מכוונות כנגד חמש הדרגות שיש בנשמה: 'נפש', 'רוח', 'נשמה', 'חיה', 'יחידה'. כל השנה אנו מתפללים שלוש או ארבע תפילות, אולם ביום-הכיפורים נחשפת ה'יחידה' שבנפש, עצם הנשמה, ולכן אנו מתפללים גם את תפילת 'נעילה' המכוונת כנגד ה'יחידה'.