אחת המטרות של אכילת המצה בפסח היא לחזק אצל היהודי את האמונה בקב"ה ובכוחו הגדול. כאשר היהודי נזהר מחמץ בשבעת ימי הפסח ואוכל רק מצה, הדבר מזכיר לו את יציאת-מצרים ואת כל הניסים והנפלאות שהקב"ה עשה לאבותינו באותם ימים, וכך מתחזקת בליבו האמונה בה'.
הסבר זה לאכילת המצה מופיע בכמה וכמה מקומות בחלק ה'גלוי' של התורה (ספר ה'חינוך' ועוד). ברם, תורת החסידות אינה מסתפקת בהסבר זה. שהרי לפי טעם זה, הקשר בין אכילת המצה לבין חיזוק האמונה הוא עקיף בלבד - המצה מזכירה את יציאת- מצרים וזיכרון זה מחזק את האמונה. תורת החסידות מחפשת את הקשר הישיר בין המצה לבין האמונה.
ואמנם, בספר ה'זוהר' אנו מוצאים הסבר מעמיק יותר. ה'זוהר' אינו מדבר על המצה כאמצעי להעלאת זכרונות שיביאו לחיזוק האמונה, אלא הוא קורא למצה: 'מיכלא דמהימנותא' - 'מאכל האמונה'.
משמעות דברי ה'זוהר' - עד כמה שהדברים נשמעים מופלאים - היא, שהמצה היא פשוט מאכל שיש בו אמונה. בדיוק כשם שהלחם הוא מאכל שיש בו יכולת להשביע את גוף האדם, כך המצה היא מאכל שיש בה כוח לחזק את האמונה. אין הדבר קשור בהכרח להעלאת זכרונות וכדומה. זו פשוט תכונה 'טבעית' של המאכל הזה ששמו מצה לחזק אצל היהודי את האמונה בה'.
איך מרגישים זאת?
מהסבר זה עולה, שגם אם יהודי אינו חושב דבר בשעת אכילת המצה בפסח - הוא אינו חושב על יציאת-מצרים ולא על הסיבה לאכילת המצה, הוא סתם אוכל מצה בליל-הסדר - גם אז יש למצה השפעה בכיוון של חיזוק האמונה. שהרי אם המצה היא 'מאכל האמונה', הרי עצם אכילתה מחזק את האמונה - בדיוק כשם שאדם שאינו חושב כלל על תוכנו של הלחם נהיה בכל-זאת שבע לאחר שהוא אוכל אותו.
חשיבותה של הכוונה אינה בכך שהיא יוצרת את פעולת חיזוק האמונה (שהרי, כאמור, פעולה זו נוצרת על-ידי עצם אכילת המצה), אלא בכך, שהיא עושה את השפעת המצה למודעת ולמורגשת. יהודי שאוכל מצה בפסח בלי שום רגש וכוונה, הוא אמנם מחזק בכך את האמונה שבליבו, אך אין הוא מודע לכך ואין הוא מרגיש זאת; הפעולה אמנם נוצרה, אלא שהיא נמצאת בחלק התת-מודע של נפשו. הרגש והכוונה בשעת אכילת המצה מביאים את חיזוק-האמונה לידי ביטוי מורגש בנפש, ומכאן חשיבותן.
הנפש מושפעת מאוכל
אפשר לשאול כאן, מהו בכלל הקשר בין עיסה מקמח ומים שנאפתה בתנור לבין כוח רוחני טהור כמו האמונה? מזון גשמי יכול להשפיע, לכאורה, רק על הגוף אך לא על הנפש?
ובכן, הנחה זו, שהנפש מושפעת רק מדברים רוחניים, אינה נכונה. מפורסמים, למשל, דברי הרמב"ן שמסביר את דיני הכשרות בכוונת התורה להרחיק מהנפש היהודית השפעות שליליות המצויות בבעלי-החיים שאינם-כשרים. הרי לנו הוכחה, שתכונות נפשיות שונות עשויות להיקבע כתוצאה מאכילת מזונות מסויימים.
כך גם המצה, הואיל והיא מצווה מיוחדת של הקב"ה, היא מכילה בקירבה כוח רוחני מיוחד שהשפעתו על היהודי היא בכיוון של חיזוק האמונה. יש בה כעין 'ויטמין' רוחני שנותן משנה-תוקף לאמונה בה', ועל-ידי עצם אכילת המצה מתחזקים כוחותיה של הנפש-האלוקית ונחלשים פיתוייו של היצר-הרע.
איכלו איפוא מצות, יהודים, איכלו אמונה!... |