מושגים נוספים בנושא
	מרבים בשמחה
	נח מול אברהם
	הצומות שיהפכו למועדים
	זכור את אשר עשה לך עמלק
	המבול
	השבת
	גלות וגאולה
	מהות התורה
	האש שבוערת לעולם
	בריאת האדם
	מהי אמונה?
	תכלית הבריאה
	הבנה וביטול
	חסידות עכשיו!
	לא מבינים

יש פסוק ידוע שאומרים בכל פעם שפותחים את ארון-הקודש ושבו מסיימים את אמירת הפסוקים שלפני ה'הקפות' בשמחת-תורה: "כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים". בפשטות נראה החלק השני של הפסוק כחזרה על תוכנו של החלק הראשון, אלא שהביטויים שונים: בחלק הראשון אומרים 'ציון' ו'תורה' ובחלק השני - 'דבר ה'' ו'ירושלים'. אולם בתורה, אפילו בדברי שירה יש הסבר לכל כפל-מליצה, כל-שכן בפסוק רגיל, שאינו שירה.

תורת החסידות מסבירה, שהפסוק הזה רוצה לומר שני דברים על התורה, הקשורים לשתי הדרגות שיש בעיר ירושלים ובמשמעותה הרעיונית. בעיר-הקודש יש שתי מעלות: בזכות האחת היא נקראת 'ציון' ובזכות השנייה היא מכונה 'ירושלים'. כך גם בתורה יש שתי דרגות: יש 'תורה' ויש 'דבר ה''. הדרגה שנקראת 'תורה' קשורה ב'ציון' והדרגה 'דבר ה'' קשורה ב'ירושלים'.

סימן ורמז

הפירוש המילולי של המלה 'ציון' הוא - סימן. זו משמעות הפסוק: "הציבי לך ציונים" - סימנים. העיר הזאת היא אפוא ציון וסימן לדבר נעלה יותר. וזאת, על-פי דברי המדרש, ש'ירושלים של מטה' מכוונת כנגד 'ירושלים של מעלה'. השם 'ציון' מבטא את היותה של העיר סימן וביטוי ל'ירושלים של מעלה'.

אלא שהביטוי 'סימן' אומר גם-כן, שמדובר בשני דברים שונים ונבדלים, רק שהאחד הוא סימן למשנהו, אבל אין הם דבר אחד. כשקוראים לעיר-הקודש 'ציון', פירוש הדבר, ש'ירושלים של מטה' אמנם מזכירה ורומזת על 'ירושלים של מעלה', אבל יש הבדל בין השתיים. למעלה מזה הוא השם 'ירושלים'. מלה זו מורכבת משתי מלים: 'יראה' ו'שלם', וצירוף השתיים בא לומר, שהעיר הזאת מגלמת בתוכה את שלמות היראה - שלמות העבודה של יראת-שמים. 'ירושלים' היא הדרגה הגבוהה יותר בעיר-הקודש - לא רק רמז וסימן ודבר אחר, אלא שלמות בעבודת-ה' שיש בה.

העיר והאדם

כשם שקיימות שתי הדרגות הללו בעיר-הקודש, כך הן קיימות גם בלבו של כל יהודי, בעבודת-ה' של כל אדם מישראל. מובא במאמרי חז"ל, שגם עם-ישראל נקרא בשם 'ציון' ובשם 'ירושלים'. יש בנפש האדם דרגה שנקראת 'ציון' ויש דרגה שנקראת 'ירושלים'.

'ציון' רומז להשתקפות של דרגות אלוקיות גבוהות בנפשו של היהודי. בכל יהודי יש נפש-אלוקית, שהיא חלק א-לוה ממעל ממש, והיא מהווה דוגמה ו'צלם' ("בצלם אלוקים") למידות האלוקיות. מצד הנפש האלוקית, כל יהודי הוא 'ציון' וסימן לעניינים אלוקיים. כשדרגה זו מאירה בנפשו בטהרתה, מתנהג האדם כהשתקפות של רצון-ה': שכלו, מידותיו, רצונותיו ומאווייו, הם רמז וסימן למה שהקב"ה היה מצפה ממנו.

זה מה שאומר הפסוק: "מציון תצא תורה" - כשרוצים לכוון לאמיתה של תורה, צריך להגיע לבחינת 'ציון' שבנפש. כשיהודי מסלק מעצמו את כל הצדדים האישיים וחושף את הנפש האלוקית שבו, הוא זוכה ללמוד את התורה כפי שהיא נלמדת בגן-עדן ובעולמות העליונים. הוא מוגן אז מטעויות ומפירושים בלתי-נכונים.

אולם עדיין אין די בכך כדי להגיע לבירור אמיתי של ההלכה. הואיל וגם בתורה שלמעלה יש דעות שונות - "אלו ואלו דברי אלוקים חיים" - יש צורך להתעלות לדרגה גבוהה עוד יותר כדי להגיע אל פסק ההלכה, ששורשו גבוה יותר. זאת אפשר להשיג על-ידי 'ירושלים' - שלמות היראה. כשיהודי מלא יראת-ה' וחרד בעת לימודו שמא לא יכוון חלילה לרצון העליון, הוא מתייגע יותר לברר את הדברים עד תומם ומגיע אל פסק ההלכה הנכון. "דבר ה'", זו הלכה, יוצא מ"ירושלים" - משלמות היראה.