מושגים נוספים בנושא
	מרבים בשמחה
	נח מול אברהם
	הצומות שיהפכו למועדים
	זכור את אשר עשה לך עמלק
	המבול
	השבת
	גלות וגאולה
	מהות התורה
	האש שבוערת לעולם
	בריאת האדם
	מהי אמונה?
	תכלית הבריאה
	הבנה וביטול
	חסידות עכשיו!
	לא מבינים

לא בבת-אחת הופיעו בעולם תרי"ג המצוות. כבר אדם הראשון קיבל מהקב"ה שש מצוות. לנח נתוספה מצווה שביעית, והללו מכונות שבע מצוות בני-נח. אחר-כך הופיעה מצווה נוספת, אצל אברהם אבינו - המילה. חז"ל גם אומרים, שהאבות קיימו את המצוות עוד בטרם ניתנו. ואחר כל זאת ניתנה לעם-ישראל התורה על תרי"ג מצוותיה.

עיון בפנימיות הדברים מגלה, כי התחולל כאן תהליך הדרגתי שהכשיר את הקרקע לקבלת המצוות בהר-סיני. השלב הראשון היה שבע מצוות בני-נח; השלב השני - המצוות שקיימו האבות; והשלב השלישי - המצוות שניתנו בסיני.

חברה אנושית

את מצוות בני-נח ניתן לראות, בפשטות, כחוקי-יסוד של חברה אנושית מתוקנת. מטרתן לא היתה לרומם את העולם ולקדשו, אלא להבטיח את ניהולו התקין ושלא יושחת. אלה מצוות שמסדירות את מערכת היחסים בין אדם לחברו, את מבנה המשפחה ואת שלילת האלילות - דברים שבלעדיהם אין חברה אנושית בריאה יכולה להתקיים.

המצוות שניתנו בסיני, לעומת-זאת, מטרתן להחדיר את הקדושה האלוקית בתוך העולם, ובדרך זו לרוממו ולהעלותו למעלה ממגבלות הבריאה. כשיהודי נוטל עור של פרה, למשל - דבר גשמי לחלוטין - ומקיים בו את מצוות תפילין, מזוזה או כתיבת ספר-תורה, הוא יוצר מציאות חדשה: 'חפצא דקדושה' (חפץ קדוש), דבר גשמי שמתקדש וסופג לקירבו את הקדושה האלוקית.

זהו הכוח המיוחד והמופלא שניתן לעם-ישראל בעת מעמד הר-סיני - לחבר את העולם הגשמי עם ההווייה האלוקית ולקדש את המציאות החומרית. יש כאן חיבור בין שני קטבים מנוגדים - מציאות גשמית מוגבלת עם אור אלוקי בלתי-מוגבל - אך הקב"ה, שהוא כל-יכול ובלתי-מוגבל באמת, העניק לעם-ישראל את הכוח לעשות זאת על-ידי התורה ומצוותיה.

אם-כן, יש לפנינו שני סוגים של מצוות: מצוות בני-נח, שהיו במסגרת העולם ונועדו לצורך העולם; ומצוות התורה, שמטרתן להרים את העולם ממגבלותיו ולחברו עם הקדושה האלוקית. אך היה סוג נוסף במצוות - המצוות של האבות. עדיין לא היה בהן הכוח לחבר את הקדושה עם המציאות הגשמית, אבל באמצעותן החל להאיר בעולם האור האלוקי (ולכן נאמר שעד אברהם היה העולם מתהלך באפילה, ומשבא אברהם, החל להאיר).

ריח בלבד

מצוותיהם של האבות מכונות במדרש 'ריח': "כל המצוות שעשו לפניך האבות - ריחות היו". בריח ניתן לראות שתי תכונות בולטות: א) הוא אינו חלק מעצם הדבר אלא ריחו בלבד; ב) קיומו זמני וארעי, וכעבור זמן הוא פג ומתנדף. תכונות אלה מאפיינות גם את מצוותיהם של האבות: א) האור האלוקי שהשכינו בעולם לא היה עצם האלקות, אלא הארה והתפשטות בלבד ממנו; ב) לא היה להם הכוח להשכין את הקדושה בקביעות בתוך המציאות הגשמית, עד כדי הפיכתו ל'חפצא דקדושה'.

דבר זה נבע מכך, שעדיין לא ניתנה התורה על הר-סיני ובאמצעותה הכוח לחבר בין הקדושה לבין הגשמיות. עבודתם של האבות היתה שלמה והם גרמו לכך שתאיר בעולם קדושה עליונה ביותר, אבל אז טרם ניתן הכוח להשכין קדושה בתוך הגשמיות, ולכן היו מצוותיהם בבחינת 'ריח' בלבד.

אך היתה לאבות מצווה אחת מעין המצוות שלנו - מצוות מילה. הואיל והיא באה על-פי ציווי הקב"ה, היה בה הכוח לקדש את בשר הגוף הגשמי; ככתוב: "והיתה בריתי בבשרכם" - קדושתי בתוך בשרכם. (דבר זה מסביר למה כשרצה אברהם להשביע את אליעזר עבדו, אמר לו: "שים נא ידך תחת ירכי"; שכן הנשבע צריך להחזיק חפץ קדוש, והחפץ היחיד שנתקדש בימי אברהם היה המילה).

מצוותיהם של האבות אמנם לא קידשו ממש את המציאות הגשמית, אבל הם זיככו את העולם וסללו את הדרך לקיום המצוות שלנו. ועל זה נאמר: "מעשי אבות - סימן לבנים".