כבר הספקנו לשמוע נימות ביקורת על העיסוק הנרחב במותו הטראגי של אילן רמון ז"ל, טייס החלל הישראלי הראשון, שנספה בהתפרקותה של מעבורת החלל 'קולומביה' בכניסתה חזרה לאטמוספרה. בעיני אלה אין זו אלא עוד תאונה, שכמותה מתרחשות לדאבוננו מאות מדי שנה בארצנו, ובהן נספים אנשים יקרים. המבקרים הללו או שהם אנשי 'איפכא מסתברא' בעצם מהותם או שאין הם מבינים את משמעותם של סמלים בהוויה האנושית.

אילן רמון נגע לא רק בשמים, אלא גם בלבבות כולנו. במידה מסויימת הוא איחד את כל חלקי העם, בארץ ובתפוצות. הוא היה הנציג של כולנו, וייצג אותנו בכבוד ובגאון. חביבותו הטבעית, שלא היה בה אפילו שמץ של שחצנות, חיוכו הלבבי, והדרך השקטה והיפה שבה בחר להפגין את זיקתו למסורת היהודית – סימלו את כל מה שחסר לנו בארצנו השסועה ורבת-המחלוקות. לכן גם מותו גרר כאב אישי של כל אחד ואחד מאיתנו.

פרץ של מסורת

דווקא משום שלא היה אדם דתי התרגשנו כל-כך מהעובדה שבחר להפגין את זיקתו למסורת היהודית. התקשורת הישראלית לא כל-כך ידעה מה לעשות בפרץ המסורת הזה והשתדלה להצניעו, אבל ברחבי העולם זכו דווקא הפרטים הקטנים הללו לסיקור נרחב.

היה חשוב לו לברר מתי נכנסת השבת בהיותו בחלל. זו הפעם הראשונה שסוגיה זו נשאלה כהלכה למעשה, ופוסקים נודעים ברחבי תבל נכנסו לעובי הקורה וקבעו את עמדת ההלכה (השבת נקבעת על-פי מקום ההמראה). הוא אף נטל עמו גביע לקידוש, והציג אותו לעיני המצלמות בראיון בשידור-חי מהמעבורת המשייטת בחלל.

בחייו הפרטיים לא הקפיד על מזון כשר דווקא, מכיוון שלא חונך לכך, אבל פתאום חש שהוא מייצג את העם היהודי. הוא ביקש וקיבל אוכל כשר למהדרין. זו הפעם הראשונה שנאס"א דאגה להכין מנות של מזון כשר לטיסות בחלל.

קשה להמעיט בערך העצום של הגברת תודעת הכשרות שהייתה למעשהו זה של רמון. לו היו מעמידים לרשותנו מיליוני דולרים לעריכת מסע הסברה על חשיבות הכשרות, לא היינו מצליחים להשיג אפילו אחוז אחד מהתהודה הציבורית שהשיג רמון (אילו היה פרסומאי מציע לצלם אסטרונאוט המבקש מזון כשר, היו אומרים לו שזה נשמע דמיוני ובלתי-אמין...). בראיונות מהחלל אף ציין כי חבריו, הלא-יהודים, נהנו מהארוחות הכשרות וביקשו עוד, ובכך עבר מסר חשוב נוסף – כשר זה טוב, כשר זה טעים. מי יודע לכמה יהודים בעולם נתנו הדברים הללו דרבון לשמור כשרות.

כמה התרגשנו מסיפורו של ספר-התורה הזעיר שנטל עמו לחלל, ספר-תורה שנער יהודי הצליח להסתיר במחנה הריכוז ברגן-בלזן. הסיפור הזה הכה גלים בכל רחבי העולם. אילן הציג את ספר-התורה הזה בהתרגשות, באומרו כי הוא מסמל את הישרדותו של העם היהודי "מהימים הקודרים ביותר לימים של תקווה ואמונה".

גאון יהודי

אסטרונאוט מורשה ליטול עמו לחלל רק חפצים אישיים אחדים, אבל רמון בחר להקיף את עצמו בפריטים המסמלים את המסורת וההיסטוריה היהודית: ספר-תורה, נרתיק של מזוזה, גביע לקידוש, ציור שצייר ילד יהודי שנספה בשואה, דולר מהרבי מליובאוויטש, שהעניק לו שליח חב"ד במרכז החלל.

כך ייצג בגאון ובכבוד את היותו יהודי ואת מורשתו היהודית. הוא זכה לקדש שם שמים במידה שאין דומה לה. רעייתו רמזה על ה'רוחניות' שמילאה אותו בעת האחרונה, אך למרבה הכאב לא שב משם כדי לספר לנו על כך.

מבחינה מסויימת דווקא מותו הטראגי מעצים את כל המסרים הללו. כך נזכור אותו לעד. האסטרונאוט הישראלי שבחר להדגיש את היותו יהודי.