בני-האדם נחלקים לשני סוגים. יש הנועזים, פורצי הדרך, המציבים לנגד עיניהם יעדים שאפתניים ומנסים להגיע אליהם כנגד כל הסיכויים. ויש הזהירים, הערים לסיכונים, הרואים את הקשיים ואת האפשרות ליפול ולהתרסק.

מי משניהם צודק? פעם זה ופעם זה. העולם לא היה מתקדם בלי הראשונים, אך כישלונות רבים היה נמנעים אילו היה מקשיבים לאחרונים. אם התעוזה מצליחה, ישבחו את המעז, שהלך עם האמת הפנימית שלו ולא הקשיב לקטני האמונה. אבל במקרה שהיא מסתיימת בכישלון מהדהד, ינידו האחרונים בראשם ויאמרו שזה סופה של הרפתקנות, המתעלמת מהמציאות הריאלית.

תלוי מי מוביל

לכאורה זו מהות העימות בין עשרת המרגלים שחזרו ממשימתם והציגו את הקושי הגדול לנצח את יושבי ארץ כנען, ובין יהושע וכלב. המרגלים אומרים: "לָמָה ה' מֵבִיא אֹתָנוּ אֶל הָאָרֶץ הַזֹּאת, לִנְפֹּל בַּחֶרֶב, נָשֵׁינוּ וְטַפֵּנוּ יִהְיוּ לָבַז". ואילו כלב משיב: "עָלֹה נַעֲלֶה וְיָרַשְׁנוּ אֹתָהּ, כִּי יָכוֹל נוּכַל לָהּ". לכאורה זה הסיפור – הם רואים את הקשיים והסכנות, ואילו הוא דבק בלהט ביעד הנכסף.

בחיי היום-יום יש מקום לשתי הגישות, וקשה לקבוע כי אחת מהן נכונה במידה מובהקת. יש יוזמות שמצליחות, ואחרות שמתרסקות. לפעמים ההעזה היא סוד ההצלחה, ולפעמים היא סיבת הכישלון – אילו היזם היה מקשיב יותר לניסיונם של אחרים, היה מונע מעצמו נפילה כואבת. בחיים נדרש איזון בין תעוזה לבין פקיחת עיניים וראיית הסכנות והקשיים.

אבל בסיפור המרגלים היה דבר אחר. בשונה מיוזמות אנושיות, שיכולות להיות נכונות ועלולות להיות מוטעות, כאן היה יעד שהובל על-ידי בורא העולם ומנהיגו. הקב"ה הבטיח לבני ישראל כי יביא אותם לארץ ישראל ויכניע את עמי כנען מפניהם. כיצד צריך לנהוג אדם שהקב"ה אומר לו לטפס אל ההר, ואילו הוא רואה לפניו קיר תלול וסלעי ענק?

כאן אין מקום לגישה הזהירה וההססנית, המביטה בסיכונים ובקשיים. אם הקב"ה אומר לחצות את הים – נכנסים למים, על אף הגלים הסוערים. אם הוא אומר לטפס אל ההר – עולים עליו, אף-על-פי שהטיפוס נראֶה בלתי-אפשרי. כאן נדרשת אמונה מוחלטת בקב"ה הכל-יכול, שבכוחו לבקוע ים ולהפוך הרים למישור.

המהלך האלוקי

וזה מה שיהושע וכלב אומרים לבני ישראל: "אַךְ בַּה' אַל תִּמְרֹדוּ". הפחד שלכם הוא בעצם מרידה בקב"ה. כשאתם נבהלים מהקשיים אתם מביעים חוסר אמונה ביכולתו של הבורא. "ה' אִתָּנוּ, אַל תִּירָאֻם", מנסים יהושע וכלב לחזק את האמונה בלב העם. אך העם, ששקע בקטנות אמונה, כבר לא היה מוכן להקשיב.

כל המביט במהלכי ההיסטוריה של עשרות השנים האחרונות רואה את ניסי ה', המלווים את שובם של המוני יהודים לנחלת אבותינו. שוב ושוב קורה הבלתי-צפוי והבלתי-אפשרי, ובניגוד לכל התחזיות עם ישראל מעמיק את אחיזתו בארץ ישראל. ברור לנו שזה המהלך האלוקי שבו הקב"ה מוליך אותנו. אין להיבהל מהקשיים – "עָלֹה נַעֲלֶה וְיָרַשְׁנוּ אֹתָהּ"!

"טובה הארץ מאוד מאוד". הארבל (צילום אוויר: ישראל ברדוגו)