שנים רבות ידוע שבדגי-ים רבים מצויים טפילים מכמה וכמה סוגים, המגיעים עם הדגים מן הים. במיוחד חייבים לנקות היטב את חלל הדג, ועדיף שלא להשתמש כלל באיברי הפנים (מעיים, כבד, 'חלב', ביצים וכל השאר), הקשים לניקוי.

העובדה שדגים מלוחים, מעושנים, כבושים ומבושלים, שבהם עלולים להימצא טפילים, נמכרים ללא מחאה מצד הרבנות, אינה אומרת שאין בהם בעיות – ממש כמו שמוכרים בשוק ובחנויות פירות וירקות טריים ויבשים, ובכלל זה כאלה שמוחזקים בחרקים, ואסור לאוכלם ללא בדיקה וניקוי מדוקדקים.

אין הכשר טוב על 'פיקלינג', שהוא הרינג מעושן עם הקרביים (ויש אוסרים אפילו שפרוטים, אף ששכיחות הטפילים בהם נמוכה יחסית). הבעיה קיימת גם בדגי הליבוט, מקרל, בקלה, ולעיתים אף בסוגי סרדינים ועוד.

במפעלים שבהשגחה טובה משתדלים לנקות את הדגים לגמרי ולא להשאיר מאומה מאיברי הפנים, אלא את בשר הדג עצמו ('פילה' שלם או פרוסות נקיות). בשירותי הסעדה שבהשגחה טובה אין מרשים להכניס 'בקלה צעיר' שלם, כי מכניסים אותו כמות-שהוא קפוא לבישול (ואף שהדג הוא ללא קרביים, נשארו בו מעט מאיברי הפנים והקרומים בדופנות הבטן, שבהם מצויים הטפילים).

מקורות: שו"ע יו"ד סי' פד ס"ח-י, וסי' ק ס"א, ונו"כ. דרכי תשובה, יו"ד סי' פד ס"ק קפ-קפד. מדריך הכשרות של העדה החרדית.  וראה בספר בדיקת המזון כהלכה ח"ב עמ' 585.

(1076)