(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר


אמירת פסוקים בסיום תפלת שמונה עשרה
נושא: תפילה, תפילין ובית כנסת
רב: הרב יוסף ש. גינזבורג
תאריך: כ"ה בטבת התשס"ב (01/09/02)

השאלה:
מה מקור המנהג לומר פסוקים מסויימים לפני סיום תפילת שמונה-עשרה?

תשובת הרב:

המנהג מופיע לראשונה כהוספה מאוחרת בתוך פירוש רש"י לספר מיכה, על הפסוק "ותושיה יראה שמך" (ו,ט) - "שכל מי שאומר בכל יום מקרא המתחיל ומסיים כמו שמתחיל ומסיים שמו, התורה מצילתו מגיהינום".

מכאן מקור המנהג לומר בסיום תפילת שמונה-עשרה, לפני "יהיו לרצון" האחרון (בכל התפילות ובכל הימים), פסוק המתחיל באות הראשונה של שם האדם ומסתיים באות האחרונה של שמו (ומי שיש לו יותר משם אחד, אומר פסוק לכל שם ושם).

שמו של אדם הוא צינור החיות של נשמתו. כך נאמר: "ונתתי להם בביתי ובחומותי יד ושם" (ישעיה נו,ה), כמו-כן מצאנו חשיבות מיוחדת ב"שמו של משיח" - "לפני שמש ינון שמו" (תהילים עב,יז. פסחים נד,א). כאשר האדם משחית את נפשו, הוא פוגם בשמו (ככתוב "שם רשעים ירקב", משלי י,ז). לכן נאמר בזוהר שרשעי גיהינום אינם זוכרים את שמותיהם.

בסידורים רבים מופיעה רשימת פסוקים לשמות שונים של גברים ונשים. ראוי שמורים ומחנכים יסייעו לכל תלמיד ותלמידה למצוא את פסוקיהם, על-פי שמם המלא, דבר שיקרבם יותר הן לתנ"ך והן לתפילה (יש בשוק ספרים ותוכנות המאפשרים למצוא פסוק לכל שם).

חסידים נוהגים לומר (לפני הפסוק הפרטי שלהם) את פסוקי שמו של הרבי. פסוקי שמו של הרבי מליובאוויטש הם: "מאור עיניים ישמח לב, שמועה טובה תדשן עצם" [=מנחם; משלי טו,ל], ו"מה טובו אוהליך יעקב משכנותיך ישראל" [=מענדל; במדבר כד,ה].

מקורות: זוהר-חדש רות פד,ב. ספר הבהיר אות פ ובאור בהיר שם, וש"נ. א"ר סו"ס קכב. שערי הלכה ומנהג או"ח ח"א סי' עג. אג"ק כרך ה עמ' י. סידור צלותא דאברהם ח"א עמ' שכז, וש"נ.
(700)


   סגור חלון