(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר


הכאת 'המן'
נושא: חגים - פורים
רב: הרב יוסף ש. גינזבורג
תאריך: כ"ג באלול התשס"ב (31/08/02)

השאלה:
מהי האסמכתה במקורות למנהג להרעיש בשעת קריאת 'המן' במגילה?

תשובת הרב:

במדרש, על הפסוק "כי מחה אמחה את זכר עמלק" (שמות יז,יד), אמרו: "אפילו מעל העצים ומעל האבנים". וכתב הבית-יוסף בשם האורחות-חיים, שממדרש זה יש שורש למנהג ש"כשמזכיר הקורא שם המן ובניו, מנקשין התינוקות באבנים או בלוחות עץ שבידם וכתוב בהם שם המן ובניו, ועל-ידי הניקוש הם נמחקים".

מזה נשתרבב המנהג שמכים 'המן' כשקוראים את המגילה בבית-הכנסת. ומוסיף שם: "ואין לבטל שום מנהג או ללעוג עליו, כי לא לחינם הוקבעו".

המהרי"ל - אבי מנהגי אשכנז - לא נהג בזה. אף היו פוסקים ששללו זאת: "יצא שכרם בהפסדם, שמבלבלים הרבה". לעומת זאת, ה'חכם צבי' היה "מכה ורוקע ברגלו וטופח בסנדלו כשהגיע לזכירת המן". ה'בן איש חי' נהג להכות ב'המן' הראשון והאחרון שבמגילה. למנהג חב"ד, מכים 'המן' כמה פעמים במשך הקריאה, במקום שנזכר המן בתואר כלשהו: 'בן המדתא', 'האגגי', 'הרע' וכיוצא-בזה.

ודאי שאין להוסיף על עצם ההכאה מילים כמו "ארור המן" או "שם רשעים ירקב", שבזה עלולים להפסיד שמיעת מילים מן המגילה, כי ההלכה היא שצריך לשמוע היטב את כל המגילה מתחילתה ועד סופה, בקריאה כדין מתוך מגילה כשרה.

המקשיבים לקריאת המגילה יעשו זאת לפחות מתוך מגילה מודפסת, ואם מרוב הכאת המן לא יצליחו לשמוע מילה כלשהי, וגם הקורא לא יחזור עליה - יקראו מיד מילה זו מן המגילה שבידם, כי גם מי ששמע או קרא כמה מילים בעל-פה יצא ידי חובתו.

כאן מקום לשלול את מנהג הנערים שנתחדש לאחרונה, להכות לא רק את 'המן' אלא גם את 'עמלק' בפרשת זכור, מנהג שאין לו מקור ושורש במנהגי ישראל. ועל כיוצא בזה אמרו ש'לא תוסיף' הוא כמו 'לא תגרע'.

מקורות: ב"י סי' תרצ ד"ה כתוב בארחות חיים, רמ"א בשו"ע שם סי"ז, ונו"כ. כף החיים ומשנ"ב שם. ספר המנהגים-חב"ד, מנהגי פורים. וראה שערי המועדים, חודש אדר, סימן נה ס"ה.
(634)


   סגור חלון