תשובת הרב:
חייבים לאכול שלוש סעודות בשבת. רמז לזה מצאו חז"ל בפסוק (שמות טז,כה): "אכלוהו היום, כי שבת היום לה', היום לא תמצאוהו בשדה" - שלוש פעמים 'היום'. אף מי שכבר שבע יאכל מעט יותר מ'כביצה' לחם (ויבצע על 'לחם משנה'), ואם קשה לו - יאכל לפחות 'כזית' לחם.
זמן הסעודה השלישית - מתחילת זמן מנחה (כחצי שעה אחרי חצות היום) ועד הערב. מי שלא אכל עדיין יאכלנה אפילו אחרי השקיעה, לפני 'צאת הכוכבים'. עדיף לאוכלה אחרי תפילת מנחה, כנהוג.
סעודה זו, יש מקילים לקיימה במיני-מזונות, ויש מקילים בבשר ודגים, ויש הסוברים שאף בפירות אפשר לקיימה.
פנימיות הטעם: כיוון שסעודה זו נלמדת, כאמור, מהמילים "היום לא", והיא כנגד שבת שלעתיד לבוא, שעל זה אמרו (ברכות יז,א): "העולם הבא אין בו לא אכילה ולא שתייה", והשפע אז יהיה בבחינת "אין", מעין יום הכיפורים - לכן יש מקום לדעה שאין חובה לאכול לחם ממש.
ואכן, אדמו"רי חב"ד היו רגילים שלא לאכול לחם בסעודה זו, אלא יצאו ידי חובה בטעימה כלשהי, לאו-דווקא ב'מזונות'. והסביר הרבי מליובאוויטש על-פי ההלכה: מכיוון שכלל גדול הוא, "שמצוות סעודות שבת אינה אלא בשביל עונג", דהיינו שחיובה אינו בעצם האכילה (כמו פסח ומצה) אלא בעונג שבה, ולכן מי שמצטער מהאכילה - הרי האכילה בעבורו היא הפך הכוונה של סעודת שבת. לכן, לאדמו"רים, שהרגישו את האור המאיר בסעודה זו, הייתה האכילה צער. וכן מנהג החסידים המקושרים אליהם וההולכים בדרכיהם. מקורות: שבת קיז,ב. שו"ע או"ח סי' רצא ונו"כ. שו"ע אדמו"ר הזקן, ו'קיצור הלכות' שם ובסי' רצט ס"ב, וש"נ. פסקי-דינים לה'צמח צדק' ס"ע 713. משנ"ב ר"ס רצט. קצות השלחן סי' צד. שערי הלכה ומנהג או"ח ח"א סי' קנד. (620) |