בעיות נפשיות דומות במידה רבה לבעיות גופניות - שתיהן פוגעות בתפקודו התקין של האדם, שתיהן דורשות טיפול מקצועי, ובשתיהן תגרום הזנחה להחרפת הבעיות. לכן, הטיפול כשהוא-לעצמו חיוני, אלא שיש להבטיח שייעשה על-פי רוח היהדות.

שלא כרפואה - מקצוע אובייקטיבי בעיקרו, הרי בטיפול נפשי יש משקל רב לערכים של המטפל ושל המטופל. כבר אמרו חז"ל: "מוטב לי להיקרא 'שוטה' כל ימיי, ולא להיעשות שעה אחת רשע לפני המקום". לכן, בראש ובראשונה יש להבטיח, שהמטופל לא ייפגע בענייני צניעות ובענייני אמונה ותורה בכלל.

לא רצוי שגברים יטפלו בנשים ולהפך, שכן הטיפול הפסיכולוגי קשור בקירבה יתרה ובתלות רגשית, על כל הסבך הכרוך בהן, ולעיתים קרובות יש בו גם חשיפה של צדדים אישיים מאוד.

יש לוודא שהמטפל מכבד את אמונתו הדתית של המטופל, ולהתרחק מפסיכולוגים שנוטים לייחס חלק מבעיותיו של המטופל לדבקותו בדת.

יש להיזהר ממטפלים הרואים את תכלית חייו של האדם ב'הגשמה עצמית' בלבד. הללו עלולים לערער את הכרתו הדתית של המטופל, ולטעת בו תחושה שכל מה שגורם לו הנאה - הוא טוב ונכון, בניגוד גמור, כמובן, לתפיסת היהדות.

ככלל, השקפת התורה אינה גורסת חדירה עמוקה לנבכי הנפש, דבר העלול לזעזעה. התורה מעדיפה לבנות את ההווה, לחזק את הטוב, ולחפש נקודות אור שיגברו על הקשיים. כן דעת התורה היא, שהאדם וסביבתו צריכים לסייע בהיחלצות מהבעיות, ולא לסמוך רק על הטיפול.

ראוי שהפנייה לטיפול תיעשה רק לאחר המלצה מרב או מחנך בעל ניסיון, המכיר את סוג הבעיה ואת המטפל באופן אישי.