תשובת הרב:
יהודי שעשה מלאכה בשבת במזיד - אסור לו ליהנות לעולם ממלאכה זו (ובבישול, עליו להכשיר את הכלים שהשתמש בהם); אך לאחרים אסור ליהנות מהמלאכה רק בשבת עצמה, ואילו במוצאי-השבת מותר להם ליהנות ממנה מיד, אפילו אם עשאה בשבילם.
אם עשה מלאכה דאורייתא בשוגג, קנסו אותו חכמים בכל-זאת ואסור לאיש ליהנות מהמלאכה בשבת עצמה (מחשש פן יעשנה במזיד ויאמר "שוגג הייתי"), אך מיד במוצאי-השבת היא מותרת בין לו ובין לאחרים.
ברם, מי שעושה מלאכה בקביעות בשבת, רצוי שלא לסייע לו בכך על-ידי קניית תוצרתו (כגון החלב שנחלב בשבת במחלבות מסויימות והמשווק בימי שלישי), אף שאין בכך איסור מן הדין.
במקרה שחילול-השבת היה בהיתר, כמו לצורך הצלת חולה מסוכן, אסור לאדם בריא ליהנות מהמלאכה בשבת עצמה, מחשש שמא ירבו בחילול-השבת מתוך מחשבה שגם אחרים ייהנו ממנה. אך בדברים שאין בהם חשש של "שמא ירבה", כגון הדלקת אור ("נר לאחד נר למאה") - אין איסור ליהנות מהמלאכה.
תיקונה של הפסקת חשמל בשבת, יש בה בתנאי ימינו משום ספק פיקוח-נפש. השאלה שהפסקת חשמל עשויה בכל-זאת לעורר היא כשהאוכל שעל-גבי הפלטה הצטנן לגמרי. ניתן להקל כשיש צורך מיוחד בתבשיל (כגון לילדים). אם התבשיל לא הצטנן לגמרי, מותר לאכלו בכל מקרה. את המוצרים שבמקרר יש להתיר תמיד. מקורות: שו"ע-הרב סי' שיח סעי' א-ה. שו"ת 'כתב-סופר' או"ח סי' נ. שו"ת הר-צבי או"ח ח"א סי' קפ-קפא. 'שמירת שבת כהלכתה' (תשל"ט) פרק לב, הע' קעד. (88) |