על פי ההלכה מותר ליהודי לשאת יותר מאשה אחת, אך אסור לאשה להיות נשואה אלא לגבר אחד. ואולם, רבנו גרשום מאור הגולה (רגמ"ה) התקין במאה השמינית לאלף החמישי תקנות שונות הנוגעות לדיני נישואין וגירושין, ובהן שלא לישא אשה על אשתו אלא אם כן בהיתר של מאה רבנים כגון אם אשתו הראשונה לא ילדה לו. כמו-כן תיקן שלא לגרש אשה בעל כרחה וכן שלא לעיין באגרת של אדם אחר שלא ברצונו. תקנות אלה ידועות כ"חרם דרבנו גרשום" (חדר"ג).

התקנות נעשו בהסכמת קהילות אשכנז וצרפת. בציבור רווחת הנחה כי החרם נגזר לאלף שנה, אך הדבר יסודו בטעות. ככל שמדובר בהגבלת תקופת החרם, מדברים על הגבלה עד לסוף האלף החמישי, שהסתיים לפני קרוב לשמונה מאות שנה. אך למעשה התקנות הללו אינן מוגבלות בזמן, והרבנות בישראל נוהגת על פיהן גם כיום, זאת מאחר ויש מן הפוסקים שסוברים שתקנות רגמ"ה נתקנו עד עולם, שכן מצינו כמה מן הראשונים אחרי האלף החמישי, שאסרו לישא אשה על אשתו מכח חדר"ג, ושאף הראשונים שכתבו שמועה זו שלא גזר רגמ"ה אחרי האלף החמישי, לא סמכו על כך להלכה, ועוד שהטעמים שבגללם גזר - לדעתם - שלא לישא אשה על אשתו, שייכים אף אחרי האלף החמישי, וכן שבנוסח התקנות לא הוזכר זמן, ואף אם תמצי לומר שלא תיקן אלא לזמן, הרי אמרו: כל דבר שנאסר במנין צריך מנין אחר - היינו בית דין גדול כמותו בחכמה ובמנין - להתירו, ועוד שהרי נאמר בנוסח התקנות שרבנו תם וכמה מבעלי התוספות חזרו וחידשו כל הגזירות, ולא הזכירו זמן.

וכן יש מן הראשונים שכתב שחדר"ג הוא כאילו בית דין הגדול החרים על כל אנשי גלילותיו, עליהם ועל זרעם, וקיבלוהו עליהם. ויש מן האחרונים שהוסיפו לדעה זו, שאין בכך משום בל [טור שפו] תוסיף, לפי שתקנה זו נתקנה משום סייג לתורה, והיא כשאר גזירות חז"ל, או שכיון שאפשר להתיר את החרם על ידי מאה רבנים, ושאם התירו ואפילו בטעות הותר, אין בזה משום בל תוסיף, או שדוקא על החרם - שהוא בכל מקום מן התורה - אמרו שאינו אלא לזמן, מה שאין כן עצם התקנה נתקנה לעולם.

כאמור, תקנות אלה, במקומות שהתקבלו, לרבות בארץ ישראל, תקפות גם בימינו ובתי הדין בישראל נוהגים על פיהם גם כיום. ודין תקנה ו/או מנהג שנתקבל, דינו כהלכה לכל דבר וענין, כנאמר: "מנהג ישראל תורה היא".

להרחבת הידע בנושא: עיין אנציקלופדיה תלמודית, ערך ח, "חרם", כרך יז, חרם דרבנו גרשם, טור שעח.