תשובת הרב:
כשם שישנה רפואה-רגילה ורפואה-טבעונית, כך ישנה גם רפואה-סגולית, כגון קמיעות. היא מוזכרת כבר במשנה, בתלמוד ובפוסקים1. הגדרתה: "שאין ידוע לנו היאך באה הרפואה על-ידי עשיית דבר זה"2.
לעניין חילול-שבת לחולה-מסוכן, הדין הוא שעל 'רפואה' מקובלת מחללים שבת לפי הצעת הרופא, החולה או רוב-דעות, אפילו אם אין בטוחים בעזרתה, אבל על 'סגולה' מחללים רק אם ידוע שזו סגולה-בדוקה שהוכיחה את עצמה בכמה מקרים אחרים3.
הבעיה בנושא זה, ובפרט בימינו: מחד - אין לבטל מנהג יהודי המקובל על-ידי גדולי ישראל, ובפרט שיש בזה גם משום תזכורת שלא הכל ניתן לפתור ע"י הטבע והשכל, ויש כוחות רוחניים דקדושה הפועלים בעולם ויכולים להיעזר בהם.
מאידך, יש בעיה קשה של אמינות הסגולה (ולפעמים גם של "כשרותה", לוודא שהיא באה ממקור נאמן4, ולא ממקורות דלוחים של אמונות הגויים), ווידוא שייכותה לאדם פלוני ומקרה פלוני (והיום – במיוחד, שלא לדבר על ה"מקובלים" שאינם יודעים אלא "לקבל", שרבו כעשבי השדה). זאת מלבד מה שיש אנשים שה'סגולות' מחליפות אצלם במידת-מה את העיסוק בתורה ומצוות, שהם ללא-ספק "חיינו ואורך ימינו". ועד-כדי-כך, שיש שאינם חושבים די על האמונה בבורא-העולם ומנהיגו, שיפור הקשר איתו והתפילה אליו, שזה העיקר (אלא שנצטווינו "וברכך ה' אלוקיך בכל אשר תעשה"5, ולכן צריך לעשות איזו "השתדלות" מצידנו), אלא הסגולה הופכת אצלם לערך עצמאי כמו "מאגיה", ככישוף ועבודה-זרה חלילה6.
לאור האמור, לא ייפלא, איפוא, שכאשר פנו לרבי בקשר לקמיעות וסגולות, היו מצידו תגובות מסוייגות מאוד: על קמיע – "לא שמעתי"7, על סגולות – "אין זו דרכי לתת סגולות (אבל מציע לבדוק את המזוזות "כבכל בית יהודי", ולדאוג לכך שהאדם שעליו ביקשו ברכה יאמר תהילים בכל יום)"8, או: "כלך מדרך זו של סגולות, שלא כל האישים שווים בזה, ולא כל המקרים שווים זה לזה, ולא ביד כל אחד לכוון ולדעת ברור איך ומה, ובה בשעה הסגולה בדוקה ומנוסה9 היא ענייני תורה ומצוות... והרופא כל בשר ומפליא לעשות יאיר עיניו בכל האמור..."10.
אך בכל הנוגע לתועלת ה"סגולית" שבלימוד תורה וקיום מצוות, או בהשראת קדושה דרכם על האדם וסביבתו, הרחיב הרבי ויעץ הרבה דברים, החל מה"שמירה" שעל-ידי קביעת ובדיקת מזוזה11 ותפילין12 ו"מבצעי המצוות" בכלל13, ואפילו כשיעץ על 'שמירה' במכונית ע"י קופת-צדקה, ספר-חת"ת וחוברות-הסברה, היתה הכוונה ברורה להוסיף קדושה, לימוד ופעולות טובות ולהפוך את הנוסע ל'שליח מצוה'14. וכן בקשר ל"שיר המעלות" ליולדת, הכוונה להוסיף קדושה לה ולתינוק15, ובדבר ה'דולרים' הרי זו כלשונו "נתינת שליחות-מצוה לצדקה"16, ועל כיוצא-בזה הזכיר הרבי17 את מאמר חז"ל18: "כל הנוטל פרוטה מאיוב – מתברך". ובקשר להסתכלות בתמונות צדיקים, ביאר הכוונה כמאמר חז"ל19 ש"דמות דיוקנו של [יעקב] אביו" מחזקת את האדם לקיים תורה ומצוות20.
מקורות:
1) שבת סז,א. גמרא שם (ודף סא,א-ב ופסחים קיא,ב). טור ושו"ע הל' שבת סי' שא סכ"ז. ועוד.
2) רא"ש שם, שו"ע אדמו"ר הזקן שם סל"ג. שו"ת הרשב"א ח"א סי' תיג.
3) ראה רמב"ם רפ"ב מהל' שבת, טושו"ע ואדה"ז סי' שכח ס"י, אדה"ז שם סי"ב, טושו"ע סי' תרי"ח ס"ג ואדה"ז שם ס"ד, שו"ת צמח-צדק או"ח סי' לח. אנציקלופדיה תלמודית כרך יג ערך חולה עמ' רס, רסב וש"נ.
4) ולהעיר, שגם כשהעצה והסגולה שאובים ממקורות קבליים אמיתיים, "לא כל הרוצה ליטול את השם (להתמחות ולייעץ) – יטול", ראה (גם) אג"ק אדמו"ר מהוריי"צ נ"ע ח"ט עמ' כא.
5) דברים טו,יח וספרי שם.
6) ראה רמב"ם הל' עבודה-זרה ס"פ יא על הקשר בין כישוף לאליליות (בכלל, לדעתו אין ממש בכל הענינים הסגוליים, ודנו בה בדרכם ב'תחומין' כרך טו עמ' 363, ועיי"ש כרך יח עמ' 377, וש"נ. וראה ביאור הגר"א יו"ד קעט ס"ק יג ובס' 'דברי תורה' לבעל 'מנחת אלעזר' בעניין זה), וברמב"ן דברים יח,ט (לדעתו יש ממש בענינים אלו, וכן הביא הבית יוסף ביו"ד קעט מתשובותיו ומהנמוקי-יוסף, דלא כהרמב"ם). עד כמה מותר לעסוק בנושאים אלו, מה מותר ומה נקרא כישוף וקסם וכו' שאסרה התורה- ראה טושו"ע יו"ד סי' קעט ונו"כ.
7) אגרות-קודש כרך כ עמ' קיט.
8) שם כרך ד עמ' רמז. ולפי זה, גם רבני ומשפיעי ובתי חב"ד שבאים אליהם להתייעץ, עליהם לנהוג בדרך זו דווקא.
9) ואמרו חז"ל, ש"כל העוסק בתורה – ייסורים בדלים ממנו" (ברכות ה,א), ו"אויביו נופלים לפניו" (ב"ק יז,א); "אם שמרתם דברי תורה – אני משמר אתכם מן המזיקין" (דברים רבה ד).
10) שם כרך יד עמ' שצד, וכרך יב עמ' קפד. וכן בקשר לסגולות לעבודת ה' (בכרך ב עמ' שטו) ולפרנסה (בכרך יב עמ' יט).
11) וזה מפורש בגמרא (מנחות לג,ב ועוד) שהשמירה היא חלק ממצות מזוזה. הסבר דברי הגמ' והרמב"ם בזה - שערי הל' ומנהג יו"ד סי' קכז.
12) ואמרו חז"ל: "היד שהיא שולטת על מצות תפילין – נמסרו לה אלף מלאכים לשומרו מן המזיקין" (מדרש שוח"ט תהלים צא). מקורות והסברים בזה - שערי הל' ומנהג או"ח ח"א סי' לג.
13) לקוטי-שיחות כרך יג עמ' 212, 216, 274 ועוד.
14) שערי הל' ומנהג יו"ד סי' טו. היו כמה הוראות מהרבי לשימוש במזוזה שלא על הפתח אלא כ'שמירה' בלבד, אלא שדרש שתהיה כשרה ובדוקה דווקא (אג"ק ד,קנט. ה,קעה. ו,שמא. י,רלט ועוד).
15) שערי הל' ומנהג אה"ע סי' ט, וביו"ד עמ' רכד.
16) ראה למשל ס' השיחות תשנ"ב ח"א עמ' 192. במבוא לקונטרס 'זורע צדקות מצמיח ישועות' הסביר עבודת-קודש זו במובאות מספרי חסידי פולין וכו', עיי"ש.
17) בשם אדמו"ר מהוריי"צ בשם הצמח-צדק, אג"ק כרך ה עמ' רכא. ועד"ז שם עמ' נב, כרך יג עמ' ו, כרך טז עמ' שנג ועוד.
18) בבא בתרא טו,ב.
19) סוטה לו,ב.
20) אג"ק כרך ג עמ' פא (ועד"ז כרך יא עמ' קסב וכרך יב עמ' רסו). |