מנהג עתיק בקהילות אשכנז לאכול בפורים, בערב-יום-הכיפורים ובהושענא-רבה,כיסני-בצק ('קרעפלאך') ממולאים, בדרך-כלל בבשר.

יש שכתבו טעם לכך, שבימים אלו נוהגים רק מקצת יום-טוב, שכן מרבים בתפילה אך עושים מלאכה, וזהו "יום-טוב מכוסה", שאוכלים בשר (לשמחת יום-טוב), אך הוא מכוסה בצק. יש שפירשו שבשר (אדום) רומז ל'דין' ובצק (לבן) ל'רחמים', והיום ממזגים וממתקים את כל ה'דינים'.

בעל התניא פירש, שבימים אלו מתגלים 'החסדים המכוסים' - היינו שהבשר, שהוא כנגד המידות, מכוסה חיטה, שהיא כנגד התורה.

יש שכתבו שהיסוד לכיסנים משולשים - זכר לתורה המשולשת (תנ"ך) שניתנה לעם משולש (כוהנים, לוויים וישראלים) לאחר 'שלושת ימי הגבלה'.

חובבי חידודים אמרו ש"הכה-תכה" ראשי-תיבות "תאכל כרעפלאך הרבה", ולכן אוכלים זאת הן כשמכים 'על חטא' הן כשחובטים הושענות הן כשמכים את המן.

ה'כל בו' וה'יוסף אומץ' כתבו, שנהגו לאכול זירעונים בפורים, זכר לזירעונים שאכלו דניאל, חנניה, מישאל ועזריה, ובעקבותיהם גם אסתר, בבית המלך, כדי לשמור על הכשרות. זה המקור לאכילת פרג (=זירעונים) ב'אוזני-המן'.

הרבי מליובאוויטש השתדל לאכול במשך יום הפורים 'אוזן-המן' ממולאת פרג, לקיים מנהג ישראל בזה, וכן שלח מנות לכוהן, לוי וישראל (קבועים) - משלוח של אוזן-המן ממולאת פרג, פרי ובקבוק 'משקה'.