הלכה למשה מסיני להביא למקדש בחג-הסוכות ערבה מיוחדת (מלבד ארבעת המינים). למעשה, בכל יום מימי החג היו זוקפים ענפי ערבה חדשים על צידי המזבח. משתמשים ב'ערבי נחל', מכיוון ש"בחג נידונין על המים". נוסף על כך, בכל יום היו מקיפים את המזבח פעם אחת בלולביהם (=בארבעת המינים) שבידיהם, וביום השביעי שבע פעמים, ואומרים "אנא ה' הושיעה נא".

כזכר לדבר, אנו מקיפים את הבימה שספר התורה עליה פעם אחת בכל יום, וביום השביעי - שבע פעמים, וכן נוטלים ערבה בבית-הכנסת ביום השביעי ('הושענא רבה', וגם הערבה נקראת 'הושענא').

בשבת - אין מקיפים כלל. האשכנזים אומרים 'הושענא' מיוחדת לשבת ("אום נצורה"), ואילו חב"ד וחלק מהספרדים אינם אומרים בשבת 'הושענות' כלל, ואת הפיוט של היום שחל בשבת אומרים ביום ראשון שלאחריה (ללא הקפה נוספת).

בהקפות משתתף כל מי שיש לו לולב. בארץ-ישראל מקיפים אחרי 'הלל', ומנהג אשכנז בחו"ל להקיף אחרי תפילת מוסף. כיוון ההקפה - נגד כיוון השעון. בזמן ההקפה אומרים פיוטים. בסדר הפיוטים לאשכנזים יש שינויים לפי הקביעות בימי השבוע, ואילו לספרדים וחב"ד הפיוטים קבועים לכל יום.

ביום 'הושענא רבה' חוזרים על כל פיוטי ההקפות ומוסיפים בהקפות ואחריהן פסוקים ופיוטים רבים. לבסוף מניחים את הלולב, לוקחים את הערבה (לפי האר"י - חמישה ענפים) וחובטים בה חמש חבטות. למנהג האשכנזים, לוקחים אותה באמירת הפיוט "תענה אמונים", מנענעים אותה, ובסיום פיוט "קול מבשר" חובטים בה חמש חבטות על הקרקע. למנהג הספרדים וחב"ד, נוטלים וחובטים רק אחרי 'קדיש תתקבל' שבסיום ההושענות.