לכתחילה צריך לקרוא את קריאת שמע כולה "בכוונה, באימה וביראה, ברתת ובזיע", כדרך שקוראים בני המדינה פקודה חדשה ("אשר אנוכי מצווך היום"!) שהגיעה מאת המלך.

צריך לכוון בכל שלוש הפרשיות, אבל עיקר הכוונה היא בפסוק ראשון וב'ברוך שם', שתוכנם "קבלת עול מלכות שמים". אם קרא קריאת-שמע ולא כיוון ליבו להבין את משמעות הדברים - צריך לחזור לתחילת קריאת-שמע כדי לקרותם בכוונה. ואם מתפלל בציבור - קוראם שנית בלחש, כדי שלא יהיה נראה כמקבל עליו שתי רשויות.

נוהגים לקרוא פסוק ראשון בקול רם, כדי לעורר את הכוונה.

נוהגים לכסות את העיניים ביד ימין בזמן קריאת פסוק ראשון של קריאת-שמע (ובכלל זה "ברוך שם"), כדי שלא להסתכל בדבר אחר העלול לבלבל את הכוונה.

יש המסבירים זאת בכך שסומא חשוב כמת, וכאילו מוסר אז את נפשו לה'.

אמרו חז"ל: "כל המאריך ב[אות ד' של] 'אחד', מאריכין לו ימיו ושנותיו". על-כן ימהר בקריאת ה-א'; יאריך מעט באות ח', כדי שימליך את הקב"ה בשבעת הרקיעים ובארץ, שהם ביחד שמונה = ח; ובד' צריך להאריך יותר במחשבתו, בשעת קריאתה ומעט לאחר-מכן, כדי שיעור שיחשוב שהקב"ה יחיד בעולמו ומושל בכל ארבע רוחות העולם (כל זאת - מבלי לשבש את ההיגוי הנכון).

יש נוהגים להטות את הראש כפי המחשבה - למעלה ולמטה ולארבע רוחות השמים, מזרח, צפון, מערב, דרום.