צריך להבחין בין שני סוגים של כיסוי הראש, שהם שתי מצוות שונות: כיסוי ראש מטעמי צניעות, וכיסוי ראש מטעמי יראת-שמים ולכבוד התפילה והברכות.

מצוות כיסוי הראש מטעמי צניעות חלה על נשים נשואות, והחובה היא לכסות את כל שערות הראש. הדבר נלמד מהפסוק (במדבר ה) "ופרע את ראש האשה", שממנו למדו חז"ל את חובת כיסוי הראש המוחלטת והחמורה מן התורה לאשה נשואה. חז"ל אמרו, שכיסוי הראש בא לתקן את חטאה של חווה, שהכשילה את אדם הראשון באכילה מעץ הדעת, ולכן ניתנה מצווה זו רק לאשה לאחר נישואיה.

חובת כיסוי הראש לגברים מטעמי יראת-שמים היא תקנת חכמים, שיש בה גם כוונה להזכיר לאדם, שיש משהו שלמעלה מהשכל שבראש. כיסוי הראש בשעת התפילה ולימוד התורה, שתוקפו גדול יותר מהחובה לחבוש כיפה כל היום, אף הוא תקנת חכמים, כדי שהאדם יזכיר את שם ה' באימה וביראה ולא בקלות-ראש.

ברור אפוא, שחובת כיסוי הראש לנשים נשואות, שהיא מהתורה, חמורה פי כמה מהתקנה ומהמנהג שגברים יחבשו כיפה. מכאן, שהנוהג בחלק מהציבור הדתי, שגברים מקפידים על חבישת כיפה ואילו הנשים מגלות את ראשן - יש בו משום הפיכת היוצרות, ואין זו אלא תוצאה של בורות והזנחת חינוך הבנות למצוות בעבר.

מדברי חז"ל והפוסקים מוכח, שחובת כיסוי הראש מטעמי יראת-שמים ולכבוד התפילה והברכות אינה נוהגת בנשים. יש משערים, שכאשר הנהיגו את חובת כיסוי הראש לתפילה וברכות, נמנעו במתכוון מלהנהיג זאת לבנות, כדי להשאיר את ההבדל בין רווקה לנשואה כנושא כללי של צניעות, ולא לקשור זאת לתפילה דווקא.