מחקרים רפואיים רבים שפורסמו בשנים האחרונות הוכיחו בבירור את גודל הנזק שמסב העישון לאברי הנשימה (יותר מ-500 איש נפטרים בארץ בכל שנה מפגיעות ריאה, הבאות כתוצאה ישירה מעישון), למחזור הדם ולשאר אברי הגוף. לכן מהווה העישון גרם-רציחה, כיוון שהוכח בוודאות שהוא מקצר את חיי האדם.

אדם שחייו יקרים לו, ובפרט לאור העובדה שהחיים אינם קניין פרטי אלא ניתנו מאת ה' - עליו להימנע מעישון; ואם הורגל בו, יעשה כל מאמץ להיגמל ממנו.

יש הרוצים להיתלות במאמר חז"ל על דברים שמנהג העולם להקל בהם, במקום שיש לחוש לסכנה, ש"כיוון שרבים דשו בו - שומר פתאים ה'". ואולם לא נאמרו דברים אלה בסכנה המוכחת ואף ידועה לכול, שאף החוק הכיר בה.

העיקר: מכיוון שהעישון פוגע גם בלא-מעשנים, על-כן, על המעשנים להימנע קודם-כול מעישון לפני כל אדם אחר, כשם שחובה על אדם הנגוע במחלה מידבקת להימנע מלהדביק בה אחרים. יש בכך לפחות משום חבלה, נזק וצער. אין צריך לומר שהנמצאים במקומות ציבוריים, ובפרט בבתי-כנסת, ישיבות, משרדים ומפעלים, שבהם שוהים שעות רבות, זכותם וחובתם לדרוש שיימנעו מלעשן במקום, אף אם הורגלו אנשים לעשן שם.

אגב, לפני כיובל שנים הורה הרבי הריי"צ נ"ע לראש-ישיבת חב"ד המרכזית, לאסור כל עישון על תלמידים שמתחת לגיל 20, ולבקש בשמו את אלה שמעל גיל זה - להיגמל: "למעט בעישון מיום ליום עד שיעזבוהו לגמרי", וזאת "לטובתם ברוחניות ובגשמיות".