מנהג ישראל להקפיד על כך בבגדים העליונים (חליפה וכדומה), ומשמעות הדבר - שה'שמאל' (המייצג את ה'דין') בטל ל'ימין' (המייצגת את ה'חסד'). בתצלומים מלפני כמה דורות, ובפרט של גדולי ישראל מחוגים מגוונים, גם שאינם-חסידים, רואים שכך היה מקובל בעבר בקהילות ישראל.

המקור ההלכתי לכך מתחיל מדברי הגמרא שיש להקדים את יד ימין בלבישה, בנעילה ובסיכה (ולהפך בפשיטת בגדים), ובלשון שולחן-ערוך אדמו"ר הזקן: "לעולם יקדים אדם ימינו על שמאלו בכל דבר, לפי שהימין היא חשובה בכל התורה כולה לעניין עבודה [במקדש] וכן בחליצה - לכך יש לאדם גם-כן לחלוק כבוד לימינו לעולם". ה'צמח-צדק' כתב, שזו הסיבה שבכתב העברי כותבים מימין לשמאל.

המנהג עצמו מופיע במכתב-קודש של האדמו"ר רבי מנחם-מענדל מרימנוב (מגדולי צדיקי החסידות בפולין לפני כמאתיים שנה), וזה לשונו: "חדשים מקרוב באו במנהג חדש של גויים, שמהפכין [לרכוס הכפתורים] צד השמאל של הבגדים על צד הימין, ובזה מגבירים ה'שמאל' על ה'ימין' בעוונותינו הרבים".

כמו-כן הובא המנהג בספר 'טעמי המנהגים', וזה לשונו: "ונראה לי, דאפשר דמזה הטעם נהגו ישראל עם קדושים, שבכל המלבושים עושים הנקבים בצד הימין של הבגד והכפתורים בצד השמאל של הבגד, וכשלובש את הבגד אז מונח כנף הימין של הבגד על כנף השמאל, ובמכנסיים הוא להפך, הנקב הוא בצד השמאל והכפתור הוא בצד הימין, וכשלובש אותם אז מונח צד השמאל על צד הימין של מכנסיים". הוא מסביר שם שהדבר נועד להשאיר ל'שמאל' יניקה כלשהי, "שלא יקטרגו על בני-יעקב".

מקורות: שבת סא,ב. שו"ע אדמו"ר הזקן מהדו"ת סי' ב ס"ד. שו"ת צמח צדק או"ח סי' סז אות ה. שמירת הגוף והנפש עמ' רלג. טעמי המנהגים עמ' ג בהערה. ס' השיחות תש"נ ח"א עמ' 193 וח"ב עמ' 538. וראה תמונות בספר 'יהדות ליטא' (ת"א תש"כ) ח"א, אחרי עמ' 368, 397.
(963)