נתייחס להלן רק לעניינים רגילים הנוגעים לפרט (להבדיל מצרכי רבים ו/או לצורך מצווה). ישנם פרטים נוספים שמפאת קוצר היריעה לא הובאו בתשובה זו.   צריך אדם לכבד את המועד במאכל מיוחד ובבגדים מיוחדים ולא ינהג בו כבכל יום רגיל. ועל כגון זה אמרו חכמינו ז"ל "כל המבזה את המועדות, אע"פ שיש בידו תורה ומעשים טובים, אין לו חלק לעוה"ב".   חול המועד שווה ליום-טוב, ולכן, מלבד מלאכות שהותרו בחול-המועד, שאר המלאכות האסורות ביום-טוב, אסורות גם בחול-המועד. חז"ל אמרו ש"המחלל את חוה"מ כאילו עובד עבודה זרה" (פסחים קי"ח).   המלאכות שהותרו:   חז"ל התירו מלאכות שונות לצורך המועד ולרווחת חול המועד; מלאכות לצרכי הגוף ורפואתו. כן הותרה "מלאכת הדיוט" (=מלאכות הנעשות על ידי סתם אנשים, להבדיל ממעשה אומן שאסור לעשותו בחול המועד, אם אינו בבחינת "דבר האבד" כפי שנפרט בהמשך). לפיכך, מותר להכשיר אוכל ולבשלו, לרבות הצתת אש, ומותר לרחוץ ולשחות, לנסוע (גם למרחקים) ולטייל. אף במלאכת הדיוט, ההיתר הוא לצורך המועד ויש להימנע מעשיית מלאכות שלא לצורכו.   מותר לעשות מלאכה שהיא בגדר "דבר האבד" (בתנאי שאין בכך טירחה מרובה), דהיינו שאם לא יעשנה בחול המועד יבוא לידי הפסד. חשוב להדגיש שהגדרת "הפסד" אינה מניעת רווח, אלא הפסד של דבר קיים. עם זאת, הותר לסחור בחול המועד לצורך ביצוע עיסקה הטומנת בחובה רווח גדול שאינו שכיח ואשר דחייתה לאחר המועד עלולה להחמיץ עיסקה זו, וכך גם ללוות כסף בחול המועד ולכתוב שטרות, אם קיים חשש שאלחר המועד לא יהיה ניתן להשיג את ההלוואה.     המלאכות שנאסרו:   כתיבה והדפסה:   מאחר ו"מלאכת אומן" אסורה, אסור לכתוב בחול המועד כתיבה אומנותית. כתיבה אומנותית נחשבת כתיבת אותיות עבריות מרובעות (להבדיל מאותיות כתב-יד) וכן כתיבה בעלת עיצוב מיוחד הנעשית על ידי אנשי מקצוע (גרפיקאי). אותיות כתב-יד וספרות (מספרים), הנכתבות בדרך רגילה, (ולא בעיצוב מיוחד) אינן נחשבות כתיבה אומנותית וכתיבה כזו מותרת אם היא לצורך המועד, אך מאחר וגם כתב-יד נחשב כתב, מהדרים לכתוב בשינוי. כאמור, הכתיבה שהותרה הינה לצורך המועד, כיתר מלאכת-הדיוט שהותרה לצורך המועד.   מותר לכתוב חשבונות ולחשב הוצאות (שאינם רשומים עדיין), כיון שהדבר נחשב כ"דבר האבד", היות ועלולים לשכוח אותם. אך אסור להשאיר זאת מלכתחילה לביצוע בחול המועד, ומי שעשה כן, אסור לו לעשות זאת בחול המועד.   הקלדה במחשב מותרת, אך עדיף להדר לעשות זאת רק כשיש חשש שהדבר ישכח.   הדפסה במדפסת (לייזר או הזרקת דיו) - אסורה (אך מותרת ב"דבר האבד"). לפיכך, עדיף להימנע מהנפקת  תדפיסים בנקאיים, אם לא יגרם הפסד באי הוצאתם בחול המועד. מותר להדפיס תדפיסי קופות רושמות בחנויות, שכן מותר להנפיק חשבון או קבלה בגין קנייה המותרת בחול המועד (כפי שיפורט בהמשך).   כתיבת חידושי תורה - מותרת, שמא ישכחם (ואפילו אם אינו חושש שישכח).   כתיבת המחאות - אם הן לצורך המועד, או "דבר האבד", או שלא יוכל להשיג הלוואה לאחר המועד אם לא יכתוב המחאת-ביטחון (והוא הדין בשטר חוב) - מותר.   תספורת וצפורניים:   בחול המועד אסור להסתפר ואסור להתגלח, אפילו אם הסתפר או התגלח בערב יום-טוב. כמו-כן אסור לקצוץ ציפורניים אם לא קצצן בערב יום-טוב, אבל (בשונה מתגלחת) אם קצצן בערב יום-טוב, מותר לקצצן שוב בחול המועד. כביסה: איסור הכביסה בחול המועד חמור מסתם עשיית מלאכה. חז"ל חששו שמא לא יכבס אדם את בגדיו לפני החג, בהסתמכו על כך שיעשה זאת בחול-המועד בהיותו פנוי, ונמצא שייכנס ליום טוב כשבגדיו מלוכלכים. לפיכך אסרו לכבס בחול-המועד. האיסור חל גם על כיבוס במכונה, ואף על השריה במים או שימוש בחומרי ניקוי לצורך ניקוי הבגד. הברשה יבשה - מותרת. מי שאין לו בגד אחר, רשאי להסיר אבק גם באמצעות מים. מי שיש לו רק בגד אחד (מפריט זה), יש מתירים (גם לאנשים אחרים בעבורו) לכבסו במכונה, אף אם לא כיבסו מערב החג. מתירים לכבס בגדי ילדים קטנים, המתלכלכים בתדירות גבוהה; מגבות המיועדות לניגוב הידיים בשעת הסעודה; מגבות ציבוריות; ממחטות וגרביים, לנוהגים להחליפם מדי יום וכבר אזלו הנקיים; וכן אם כבר אין לילד בגד חגיגי נקי המתאים למועד (אולם בבגדי מבוגרים, אם יכול היה לכבס מסוג זה מערב החג כמות שתספיק לו לכל החג - יש אוסרים). כשמכבסים במכונה, מתירים כמה מהפוסקים בזמננו לכבס בבת-אחת את כל הכמות הדרושה מהם למועד (אך אין להוסיף לכביסה זו בגדים מסוג שלא הותר לכבסו במועד). הנוסע מביתו להתארח אצל אחרים בחול-המועד, ייקח עמו כמות שרגילים לקחת בדרך-כלל, ואינו חייב לקחת את כל המלאי. ואם יצטרך - מותר לכבס. כמו-כן מותר לכבס בגד שהוכתם ועלול להיפגם, ככל 'דבר האבד'. ואם אפשר להסתפק בהסרת הכתם - יש לעשות כן. את הכביסה והייבוש יש לעשות בצנעה ככל האפשר. בגד המותר בכביסה, שאי-אפשר לנקותו או לכבסו בבית, מותר למוסרו למכבסה. תיקון מכונת כביסה: תיקון פשוט שסתם אדם יכול לתקן - מותר, אבל תיקון שמחייב אומן (איש מקצוע) - אסור. גיהוץ וקיפול בגדים: מותר לגהץ בגדים לצורך לבישתם בחול המועד או במועד הסמוך לחול המועד, אך אסור לגהץ קמט שאינו ניכר, וכמו כן אסור ליצור קמט חדש. כמו-כן מותר לקפל בגדים, אך אסור לגהץ / לקפל באופן אומנתי, או המחייב טירחה מרובה. ניקיון הבית: מותר לעשות את כל עבודות הניקוי השגרתיות בבית, שנעשות יותר מאשר פעם אחת בשבוע (שטיפת רצפות, ניקוי חלונות, הסרת אבק מרהיטים ושאיבת אבק משטיחים באמצעות שואב אבק). אבל אסור לעשות עבודות נדירות יותר. שטיפת המכונית: הפוסקים האחרונים פסקו שאסור לשטוף את המכונית בחול המועד, אבל יש לשאול רב אם יותר הדבר במקום שמקובל לשטוף את המכונית בתדירות גבוהה יותר מאשר אחת לשבוע. קניות: קניית מוצרים לצורך החג: מותר לקנות מוצרים לצורך חול המועד ו/או המועד הסמוך לו, אך אסור לבצע קנייה גדולה למלא את ביתו. קניית בגדים ומתנות: בשו"ע אורח חיים סי' תקל"ט נפסק שאסור לקנות (וכן למכור) בגדים בחול המועד. הדברים אמורים כאשר הקנייה איננה מוכרחת לצורך המועד. קניה לצורך המועד, כגון שאין לו מה לנעול וכן כשבגדו נקרע מותרת. אך מותר לקנות בגדים ונעלים כדי לתתם מתנה לאשתו ולילדיו כמתנה, כדי לשמחם לרגל החג.   מלכתחילה יש לקנות מתנות קודם המועד, אך בדיעבד מותר בחול המועד משום שמחת המועד, גם שכשהמתנה איננה מיועדת לשימוש במועד עצמו (חול המועד כהלכתו פרק י' הערה קמ"ז).   עבודת האדמה:   עבודת האדמה אסורה בחול המועד, ולכן אסור לזבל את הקרקע ולעבדה, אסור לזרוע, לנטוע, לנכש , לגזום וכיו"ב, אך מותר להשקות בחול המועד כשהדבר הכרחי שלא יגרם נזק.   עבודה בחול המועד:   ככלל, אסור לעבוד בחול המועד עבודת שכיר, אך אם אין לאדם מה לאכול, מותר לו לעבוד על מנת להשתכר שיהיה לו כסף לקנות אוכל. בכל אופן, יש להשתדל, אם אפשר, שהעבודה בחול המועד תהיה "מלאכת הדיוט" (שאינה אומנותית) ואם אפשר בצינעה. קיימות אבחנות רבות בסוגי העבודה האסורה והמותרת בחול המועד וראוי לשאול רב בכל ענין לגופו.   הנחת תפילין:   הפוסקים בדורות ראשונים נחלקו לענין הנחת תפילין בחול המועד, אך כיום נוהגים רוב עדות ישראל שלא להניח תפילין בחול המועד.

יש המתירים לספר את הילד בחול המועד, אך למעשה נהוג לדחות את התספורת ולעשותה מיד לאחר החג.

מקורות: אגרות קודש כ"ק אדמו"ר מליובאוויטש חלק ח עמוד של, נטעי גבריאל בדיני תגלחת הילדים פרק סד סעיף ג.  

גוזזים ציפורניים לפני החג. 

לפי מנהג האשכנזים, וכן נהוג בחב"ד, לא גוזזים ציפורניים בחול המועד עצמו. למנהג הספרדים הדבר מותר, ויש מהם המחמירים ואוסרים. לכל העדות מותר לגזוז בחול המועד אם גזזו בערב החג ורוצים לגזוז שוב (יש המתירים לגזוז גם כשגזזו מספר ימים לפני החג, ובערב החג לא גזזו כי הציפורניים היו קטנות מדי).

מקורות: משנה ברורה סימן תקלב סעיף קטן ב, ערוך השולחן סימן תקלב סעיף ב.  

גיהוץ רגיל, שאינו יצירת צורה חדשה לבגד, מותר בחול המועד, לצורך המועד, וגם ליהודי נטצר לגהץ באופן האמור.

גיהוץ שאינו לצורך המועד אסור גם על ידי גוי.

מותר להשקות את הגינה בחול המועד, לרסס ולדשן, זאת במקרים שהימנעות מכך תגרום נזק לצומח. כאשר ניתן להסתפק בעשיית הפעולות בערב החג, יש לעשות זאת בערב החג.

קטיפת פירות וירקות לצורך אכילתם במועד, מותרת.

כיסוח, ניכוש, זריעה וחרישה, אסורים בכל מקרה.

מקורות: חול המועד כהלכתו פרק יא סעיפים ה, כא-כו.  

הכנסת ספר תורה כרוכה בעשיית מלאכות שאסורות בחול המועד, ומותרות רק כשיש צורך מיוחד בעשייתן דווקא בחול המועד. לכן למעשה מותר לתכנן את האירוע לחול המועד רק כאשר בעקבות זאת תהיה השתתפות מרובה במידה ניכרת.

במקרה כזה יש להכין לפני החג את ההכנות האפשריות, ובמיוחד לצייר את מסגרת האותיות האחרונות שבספר לפני חול המועד.   

לא מתחתנים בחול המועד.

מקורות: שולחן ערוך סימן תקמו סעיף א.

מעבר דירה כרוך בטרדה מרובה ובפומבי, ויש בכך משום זלזול באווירת החג. רק כשהמעבר מתבצע בגלל סכנה, או בלית ברירה בכלל כורח ממשי, מותר להעביר את החפצים. וזאת כשגם האדם מעתיק את מגוריו ולא מעביר חפצים בלבד. 

מקורות: משנה ברורה סימן תקלה סעף קטן ז, באר משה חלק ז סימן כח.  

נגינה המשמחת את האדם מותרת בחול המועד. 

מקורות: פסקי תשובות סימן תקלד סעיף ח.

ככלל אם אין צורך מיוחד לתפילה, כגון לחולה וכיו"ב, לא הולכים לקברי צדיקים בחול המועד.

מקורות: נטעי גבריאל הלכות אבלות פרק פג סעיף ד.

שיעוריי בית ועבודות לימודיות אינם צורך המועד, ואין להכין אותם בחול המועד.

מקורות: שולחן ערוך סימן תקמה סעיף א ובמשנה ברורה שם.