ספר תורה חייב בהגהה מחודשת אם נמצאו בו שלוש טעויות רצופות. מזוזה חייבת בבדיקה מן הדין כל שלוש שנים וחצי. זה גם המועד שבו יש לבדוק את התפילין. כל זה אם מוצרי הסת"ם האלה נכתבו והוגהו כדין ונשמרו בתנאים הולמים (כדאי לדעת שתפילין המושארות ברכב בימים חמים עלולות להיפסל).

המהדרים במצוות (וכן מי שזקוקים לברכה מיוחדת) נוהגים לבדוק את התפילין והמזוזות אחת לשנים-עשר חודש, ומה טוב בחודש אלול. הרבי מליובאוויטש הורה לנהוג כן.

הכתב עלול להיסדק ולדהות במשך הזמן, במיוחד במזוזות ובתפילין של ראש. בספרי תורה ישנים הדהייה מצויה מאוד. התיקון במצב זה כמעט בלתי-אפשרי, ובמקרה הטוב הוא מתקיים לתקופה קצרה בלבד.

רצוי מאוד שספרי התורה ופרשיות התפילין והמזוזות ייבדקו מראש בידי שני מגיהים ובמחשב. בדיקות מחשב בשנים האחרונות העלו שמוצרי הסת"ם שלא עברו בעבר בדיקה זו – רובם ככולם פסולים.

למרבה הצער יש בשוק תפילין, מזוזות, ואפילו ספרי תורה שנכתבו שלא כדין. בעיות רבות אי-אפשר כלל לגלות בבדיקה: חוסר כוונה 'לשמה', גירוד אותיות ועוד.

אם מגלים שהכתב בכללותו פסול, הדבר מוכיח שהסופר אינו בקי (או מזלזל) בהלכה, ואז אי-אפשר לתקן את הסת"ם, ויש לגונזם. לכן יש להקפיד לפנות אך ורק אל סופר או סוחר אמינים, על-פי המלצת רב מוסמך הבקי בהלכות האלה.

יש המחזיקים בארון הקודש גם ספרי תורה פסולים, שאי-אפשר לתקנם, ומסמנים אותם בקשירת האבנט מבחוץ, אולם אין רוח חכמים נוחה מזה.

מצוות עשה על כל אדם מישראל לכתוב ספר תורה לעצמו (בעקבות זאת יש דיון בשאלה מדוע רוב עם ישראל, ובכלל זה גדולי ישראל, אינם מקיימים מצווה זו בפועל, ובפרט סמוך לזמן חיובם במצוות).

לכן ראוי שהמכניס ספר תורה לבית כנסת, בית מדרש או ישיבה, לא ייתננו להם במתנה, אלא רק ייתן להם רשות להשתמש בו, כדי שיישאר בידו קיום מצווה זו.

יתרה מזו: נהוג כיום לפסוק על-פי גדולי הפוסקים, שגם אם מכניס ספר התורה לא הִתנה ולא אמר כלום, נשאר הספר (וכמו-כן אבזרי הנוי שלו) בבעלותו, והוא רשאי להוציאו משם בכל זמן שירצה, ואין הציבור יכול למנוע בעדו בטענה שיש להם חזקה לקרוא בספר. אפילו כשהתורם הלך לעולמו, עובר הספר לרשות יורשיו, והם רשאים להעבירו לבית כנסת שבאזור מגוריהם, אלא אם כן יש למוסד כתב או הצהרה בפני עדים נאמנים שרצון המכניס שהספר יהיה במוסד זה דווקא. כל זה נכון גם באשר לאישה שתרמה ספר תורה.

עם זה, רצוי לכתוב את הדבר במפורש בהסכם חתום שבין התורם ובין גבאי בית הכנסת או המוסד.

אולם אם התורם לא טיפל בעצמו בכתיבת הספר, אלא שילם לגבאים בעבור הספר, לא יוכל לתבוע מהם את כספו או את הספר.

כל זה בספר תורה, אבל מי שתרם ספרי תנ"ך ותלמוד וכו' מודפסים, אם לא התנה שיישארו בחזקתו, הם נכנסים לרשות בית הכנסת או המוסד, והתורם אינו רשאי להעבירם למוסד אחר.

בתי מלון ודומיהם פטורים ממזוזה ב-30 יום הראשונים למגורים בהם. כיון שחובת המזוזה היא בעיקר על השוכר ועבורו המקום חדש, אין הנופש חייב במזוזה, גם כשמדובר בבית מלון וכדו' בארץ ישראל (אלא אם כן השהות במקום היא מעבר ל-30 יום). עם זאת, ראוי שבעליי המקום יקבעו מזוזה בלי ברכה.  

מקורות: חובת הדר פ"ג ס"ה. ערוך השולחן סי' רפו סעיף מח.  

גם מי שאינו בביתו לרגל נסיעה או אשפוז ה"י, חייב במזוזות כשרות בביתו. זאת כל עוד בני ביתו דרים בבית, או שיש לו חפצים בבית. המזוזה שומרת ומגינה, ובודאי שיש תועלת בבדיקת המזוזות למי שמאושפז. פעמים רבות הורה הרבי על בדיקת מזוזות כשפנו אליו לבקשת ברכה על חולה מאושפז, וניסים רבים ארעו בעקבות תיקון המזוזות. 

לא רק כשרות המזוזות חשובה. מיקום נכון של המזוזות חשוב אף הוא, שכן מזוזה שנקבעה בצד הלא נכון, פסולה (במקרים רבים), וכן מזוזה המונחת הפוך, פסולה, אף אם היא בצד הנכון של המשקוף. ישנם פתחים הדורשים שאלת רב, כגון פתח בין שני חדרים, דלת הזזה, פתח למרפסת היוצאת לחצר, ועוד. על כן רצוי להביא רב הבקי בדינים אלו שיבדוק את מיקום המזוזות בכל הפתחים (וכן שאין פתח שפספסו). לחלופין ניתן לצלם את הפתחים ולהראות לרב את הצילומים (או לשלוח באימייל).

על-פי המקובל בימינו, אם נדב אדם תשמישי קדושה לבית הכנסת, מן הסתם נתנם לחלוטין לרשות הגבאים, ואין לו רשות להעבירם לבית כנסת אחר. רק אם המקדיש התנה בפירוש עם הגבאים שאינו מוציא את החפץ מרשותו, והוא נותנו בהשאלה בלבד, כי אז הוא נשאר ברשותו לעשות בו כרצונו. מוטב לעשות זאת בהסכם כתוב וחתום בידי שני הצדדים.

בעניין ספר תורה המצב שונה, מכיוון שכל אדם מישראל מצוּוֶה במצוות כתיבת ספר תורה, וכתבו המהר"ל מפראג ועוד פוסקים, שאם הבעלים נתן את הספר לחלוטין לבית הכנסת – איבד בכך את המצווה שלו. לכן נהוג בימינו לפסוק שגם מי שהכניס ספר תורה לבית כנסת, אף שלא התנה ולא אמר מאומה, נשאר הספר ברשותו, ואין לבית הכנסת שום בעלות עליו, וברשותו להוציאו מבית הכנסת בכל זמן שירצה, ואין הציבור יכולים למונעו בטענה שיש להם חזקה לקרוא בו. אמנם לכתחילה רצוי לעשות זאת בהסכם כתוב וחתום בין הצדדים (ומובן שאם מוסרים זאת לחלוטין יש לעשות זאת בהסכם).

ואפילו אם הספר נתרם בידי אישה, שאינה מצוּוה בכתיבת ספר תורה, עדיין אנו מניחים שהכניסה את הספר לפיקדון, כי ספר תורה קדושתו גדולה ואין אדם רוצה להשאירו בביתו.

שאלה: כשמסירים את מזוזות הבית לבדיקה, האם צריך לציין ליד כל מזוזה את מיקומה ולהחזירה לשם?

תשובה: יש לעשות כן, כדי שלא להוריד מזוזה מקדושתה - אם מזוזה שהייתה בפתח שחייב בוודאי ומן התורה תיקבע מחדש בפתח שחיובו מדרבנן או   מוטל בספק או שנוי במחלוקת (כגון חדר קטן, או פתח בלי דלת).

שאלה: האם יש לברך כשחוזרים וקובעים מזוזה שחזרה מבדיקה?

תשובה: אם היה בזה היסח הדעת, כגון שעבר לילה בינתיים, תיקבע בברכה.

שאלה: אם המזוזה הייתה פסולה וקובעים אחרת במקומה, האם יש לברך?

תשובה:   אם היא פסולה לכל הדעות – כן.

שאלה: המחליף מזוזה (כשרה) במזוזה אחרת, האם קובעה בברכה?

תשובה: יש בזה חילוקי דעות בין הפוסקים, ואין מברכים כשיש ספק.

שאלה: מי שקבע מזוזה בשמאל הפתח, והתברר שצריך לקובעה בימינו (או להפך), האם קובעה בברכה?

תשובה: כן. אבל רק אם לכל הדעות הייתה טעות בקביעתה בשמאל. אם יש ספק או מחלוקת בכך – אין לברך.

בפוסקים הובאו דעות שונות, ולמעשה רצוי לקבוע מזוזה בלי ברכה.

מקורות: שכל טוב סי' רפו ס"ק לו.  

אם יש בדבר משום שמחת התורה, כבוד הספר וחביבותו על הציבור, כגון לצורך ריקודים בשמחת תורה, הקפות שניות, מסיבות מתן תורה וחגיגות חומש של ילדים, וכיו"ב, הדבר מותר. לכבוד התורה וחביבותה על הציבור, מותר אף להוציא את הספר לרחובה של עיר.

מקורות: שו"ת יחוה דעת ח"א סי' עב. פסקי תשובות סי' קלה ס"ק כח.    

כשאומרים חצי קדיש בסיום הקריאה בספר הראשון, מניחים את ספר התורה השני על הבימה לפני אמירת הקדיש (כי אמירת הקדיש חלה גם עליו אף שעדיין לא קראו בו). כשאומרים חצי קדיש רק בסיום הקריאה בספר השני, כגון בשמחת תורה ובחול המועד פסח, מניחים את הספר השני לפני הגבהת הספר הראשון. יש המניחים אותו מצד ימין של הספר הראשון (וכך נהגו אצל הרבי), ויש המניחים אותו בצד שמאל. 

מקורות: הנחת השני לפני הגבהת הראשון – רמ"א סו"ס קמז. הנחת השני מצד ימין או שמאל – פסקי תשובות שם ס"ק יא.

תפילין שלא הונחו אפילו פעם אחת, מותר לשנותם מרש"י לר"ת, או ההיפך, אך לכתחילה ראוי יותר לא לעשות זאת. 

תפילין שהונחו אפילו פעם אחת, אין לשנותם מרש"י לר"ת, וכן לא להיפך. לא משנים את הבתים והרצועות, וגם לא את קופסאות התפילין. במקרים של צורך מיוחד ניתן להתיר לשנות אותם מר"ת לרש"י, אך לא מרש"י לר"ת.

אם לפני ההנחה הראשונה של התפילין נעשה תנאי שניתן יהיה לשנותם, מותר לעשות זאת הן מרש"י לר"ת והן מר"ת לרש"י (ויש מחמירים).

מקורות: שולחן ערוך אדמו"ר הזקן סימן לד סעיפים ח-ט.

תיתורא היא החלק התחתון המקיף את בית התפילין. עקרונית, אם הסדק הוא רק בתיתורא ולא מגיע לבית עצמו, התפילין כשרות. למעשה יש להראות את התפילין למומחה בדבר כדי שיוודא שהסדק לא מגיע לבית עצמו. 

מקורות: מהר"ם שיק סימן כ.  

שאלה: לאחר הורדת המזוזות לבדיקה, כמה זמן אפשר להשאיר את הבית בלי מזוזה?

תשובה : רצוי שסופרי סת"ם וגופים שבודקים מזוזות יחזיקו ברשותם מזוזות להשאלה כדי שפתחי הבית לא יישארו בלי מזוזות בזמן הבדיקה. אם לא עשו כן, ונותר אפילו פתח אחד בלי מזוזה – יש לסיים בהקדם את הבדיקה והקביעה מחדש (בארץ ישראל אין המתנה של שלושים יום בשום מקרה). לכן יש המעדיפים למסור מזוזות לבדיקה דווקא אחרי החגים ולא בחודש אלול, מפני הלחץ הגדול על סופרי סת"ם בחודש הזה.

שאלה: כשקובעים מזוזה אצל מישהו אחר ובני הבית אינם יכולים לברך, האם מברכים כרגיל או שמשנים את הנוסח ל'על קביעת מזוזה'?

תשובה : כן דעת הרמב"ם ועוד פוסקים, אבל למעשה בהרבה מקהילות ישראל מברכים כרגיל (בדיעבד, בכל לשון שבירכו יוצאים ידי חובה).

שאלה: כשקובעים מזוזה בפתח חדר שאין בו דלת – מברכים?

תשובה : קובעים בלי ברכה.

שאלה: האם חדר כביסה או מחסן שאין בו 2 X2 מטר חייב במזוזה?

תשובה : אם החדר ראוי לשימוש הנעשֶה בו, והדרך לנהוג כך, יש לקבוע בו מזוזה בלי ברכה. אם נכנסים ממנו לחדר רגיל, החייב במזוזה – יש לקבוע את המזוזה בכניסה לחדר הגדול.

שאלה: האם מברכים על קביעת מזוזה בחנויות, בבתי-ספר ובגני-ילדים?

תשובה : קובעים בלי ברכה (במוסדות חינוך יש עניין מיוחד לקבוע מזוזה בכל פתח, הן מפני השמירה הנחוצה הן כדי להרגיל את הילדים שכל פתח חייב במזוזה).

אין הבדל מבחינת ההלכה בין משקוף קבוע למשקוף זמני, אך יש הסוברים שפתח שאין בו דלת אינו חייב במזוזה. לכן למעשה בפתחים שאין בהם דלת קובעים מזוזה בלי ברכה. כאשר באותו בית קובעים מזוזה גם בפתח שיש בו דלת, אפשר לקבוע אותה ראשונה, ובעת הברכה לכוון לפטור גם את המזוזות בפתחים שאין בהם דלת.  

מקורות: שולחן ערוך יורה דעה סימן רפו סעיף טו.

חובה לתקן ספר תורה שנמצאה בו טעות, ואסור להשהות את התיקון יותר מ-30 יום.  במרבית המקרים ספר תורה שנתרם לבית הכנסת, נשאר עדיין בבעלות התורמים, והוא רק מושאל לבית הכנסת לצורך הקריאה בו. לכן על הגבאים בבית הכנסת לפנות לתורמים שיתקנו את הספר. אם ספר התורה הינו רכוש של בית הכנסת, חובה על בית הכנסת לתקנו. 

מקורות: שולחן ערוך יורה דעה סימן רעט סעיף א.