פסק הרמב"ם: "אסור לצאת מארץ ישראל לחוצה-לארץ לעולם, אלא ללמוד תורה או לישא אשה או להציל מיד הגויים, ויחזור לארץ. וכן יוצא הוא לסחורה...". רבים מהפוסקים מתירים זאת לכל דבר מצווה.

הדבר הראשון בחשיבותו לעניין זה הוא לימוד תורה. היוצא ללמוד תורה, כל זמן שהוא נמצא בחו"ל, חייב להוסיף ללמוד כראוי. היוצא לביקור קרובים וידידים, יקשר זאת עם דבר מצווה, כגון ביקור בקברי צדיקים, או חיזוק ביראת שמים, או עידוד וחיזוק החינוך היהודי וקיום מצוות בחו"ל.

הרבי מליובאוויטש דרש פעמים רבות מהנוסעים אליו מארץ ישראל שלא לסמוך על דעתם, שהרי "אדם קרוב אצל עצמו", אלא לשאול רב מורה הוראה המומחה בדינים אלו – והכוונה לרב המתגורר בארץ הקודש, ויודע ומרגיש את חשיבות הארץ – אם ובאילו תנאים מותר להם לצאת ממנה.

לבני חו"ל הבאים לביקור בארץ ישראל הציע הרבי שישהו בארץ פחות משלושים יום רצופים (או להפסיק בינתיים על-ידי ביקור באילת, שהיא מחוץ לגבולות הארץ המקודשת), כדי שלא להיכנס לוויכוח בפוסקים אם לאחר זמן זה הם נחשבים תושבי הארץ, או שמותר להם לחזור למקומם.

אכן כך נהוג, משום שכך הורה בצוואתו רבי יהודה החסיד, והדברים הובאו להלכה בכמה מהפוסקים.

הדבר נאמר על מי שמתכנן לצאת מחוץ לעיר לדרך שיש לומר בה "תפילת הדרך". מי שלא תכנן לצאת מחוץ לעיר וצחצח את נעליו, יכול לצאת בהם ללא חשש.

יש הסוברים שצוואה זו נאמרה דווקא על מי שהולך ברגליו, ולא על נסיעה ברכב, אך רבים מחמירים לא לצחצח גם בימינו כשנוסעים ברכב מחוץ לעיר. 

מקורות: צוואת רבי יהודה החסיד סעיף לט, דרכי תשובה סימן קטז סעיף קטן סד, כף החיים באורח חיים סימן קי סעיף קטן כב, שבעים תמרים סימן מד, קצות השולחן סימן סז סעיף קטן ט, כוכבי יצחק חלק ב סימן טו סעיף ז.   

בשבת שעברה קראנו בארץ את פרשת שמיני, ואילו בחו"ל זה היה יום-טוב 'אחרון של פסח', ונקראה בו קריאת החג. לכן יקראו בחו"ל בשבת הקרובה את פרשת שמיני, ואצלנו – את תזריע-מצורע. הפער הזה יימשך עד שבת (כ"ז באייר), פרשת בחוקותי אצלנו, שבה יקראו בחו"ל את שתי הפרשיות בהר ובחוקותי.

בני חו"ל הבאים השבוע לארץ, אם הם שישה ויותר, יעשו מניין לעצמם ויקראו לכוהן את כל פרשת שמיני ועוד (לפחות) שלושה פסוקים מפרשת תזריע. לאחר מכן יקראו ללוי עד 'שלישי', וימשיכו כרגיל.

אם אין להם שישה למניין עצמאי, רשאי הציבור לקרוא לכבודם גם את פרשת שמיני, במתכונת האמורה, אבל אין חיוב בדבר, וגם אם לא קראו כך, יצאו ידי חובתם בקריאה המקומית.

בני ארץ-ישראל הבאים לחו"ל וכבר שמעו את הפרשה בשבת שעברה, חייבים לשומעה בשבת זו שוב, כבני המקום.

בן חו"ל רשאי לעלות לתורה בשבועות האלה במניין של בני ארץ-ישראל, ולהפך.

הבאים מהארץ לחו"ל וכבר קראו את הפרשה 'שניים מקרא', אינם חייבים לקוראה שוב. הבאים מחו"ל לארץ, ישלימו תחילה (עדיף בעודם בחו"ל) את הפרשה הנקראת בחו"ל, ואחר-כך יקראו את הפרשה הנקראת בארץ.

לעניין שיעורי חומש ורש"י המחולקים לימי השבוע ('חת"ת'): מסתבר שהבאים לארץ יצטרכו להשלים את החסר קודם שילמדו את השיעור הנוכחי מיום בואם לארץ. היוצאים לחו"ל ילמדו שוב את הפרשה המקומית שם (מהיום שעומדים בו ואילך), מכיוון ששיעורים אלה הם 'דבר יום ביומו'.

אם צורת הצלב קטנה ולא ניכרת, אין בדבר איסור. כשצורת הצלב ניכרת, אסור ללמוד ולהתפלל מולה. בלית ברירה אחרת ניתן להתפלל בעצימת עיניים, או לסובב את הפנים.

ניתן לצאת ידי חובה בעניית אמן, אך מאחר ותפילת הדרך היא בקשת רחמים, עדיף לומר את התפילה עצמה, ולא רק לענות אמן על שמיעתה. אחד הנוסעים יכול לומר בקול, והאחרים ישמעו ממנו ויאמרו אחריו.

דיני תפילת הדרך בהרחבה נידונו כאן.

מקורות: קנין תורה חלק ב סימן קיט. 

בין אם במקום אליו מגיע הנוסע זמן צאת הכוכבים מוקדם יותר מהמקום ממנו יצא, ובין אם הזמן מאוחר יותר, סיום הצום יהיה לפי זמן צאת הכוכבים במקום בו נמצא הנוסע כעת.

מקורות: אגרות משה חלק ג סימן צו, בצל החכמה חלק א סימן לא.

ניתן לקרוא בעליית כהן לתורה את כל הפרשה אותה לא שמע המגיע מחו"ל, עד "שני" בפרשה הנוכחית בארץ הקודש.  מעליית לוי והלאה תהיה הקריאה כרגיל.

בכל מקרה על המגיע מחו"ל לומר את שניים מקרא ואחד תרגום של שתי הפרשות.

מקורות: קנין תורה חלק ו סימן יב, בדי השולחן בסימן עב סעיף קטן ג, שמירת שבת כהלכתה פרק מב הערה רכד.     

בכל הדורות יצאו מהארץ לחוץ לארץ כדי לגייס כסף עבור החזקת מוסדות תורה וחסד. הדבר מותר כיון שזו מצווה ומותר לצאת מהארץ לצורך מצווה.

מקורות: רמב"ם הלכות מלכים פרק ה הלכה ט, דעת השאלתות בתוספות מסכת עבודה זרה דף יג עמוד א, שולחן ערוך אורח חיים סימן תקלא.   

אם אתה ממהר בדרכך ועצירה לברכת המזון כרוכה בלחץ נוסף שיפריע לריכוז בברכת המזון, מותר לך לברך תוך כדי הנהיגה.

אכילה בנהיגה מותרת רק כאשר האכילה איננה מפריעה לנהיגה תקינה. 

נהוג שמי ששוהה מחוץ לביתו אומר בכל יום את תפילת הדרך בלי שם ומלכות. הדברים אמורים לגבי שהייה זמנית כאירוח וכיו"ב. הלומד בפנימייה שונה ממתארח ודינו כאדם הדר בבית אחר שבבעלותו, לפיכך הוא אינו צריך לומר את תפילת הדרך.

מקורות: היום יום י"ט תמוז, פסקי תשובות סימן קי סעיף ו בשיטת אדמו"ר הזקן, קצות השולחן סימן סז סעיף קטן ו.

אם יצאת אחרי חצות אתה יכול להמשיך לומר תהילים, כיון שהזמן במטוס נקבע לפי הזמן במקום ממנו יצאת.

מקורות: מאסף לכל המחנות הלכות ציצית סימן יח סקכ"ה, ובשו"ת בצל החכמה ח"ד סימן קד.