בדיקה זו נלקחת מצוואר הרחם ולא מהרחם עצמו, ואין היא מטמאת. גם אם רואים מעט דימום, הדימום אינו מהרחם עצמו. עם זאת כדאי לוודא עם הרופא שלא הייתה פתיחת הרחם, כי לעיתים נדירות קורה שבמהלך הבדיקה הרופא מגיע לרחם עצמו.

בתוך 24 חודש ללידה לא קובעים ווסת קבוע, גם כשהיא מופיעה בהפרשים קבועים. 

מקורות: שולחן ערוך סימן קפט סעיף לד.

מיטות המחוברות בראשן באמצעות דופן ארוכה, נחשבות כמיטה אחת, וגם כשיש רווח גדול ביניהן אסור לבני זוג ללון בהן בהרחקות.

מקורות: מחשבת הטהרה פרק יד סעיף כד ובהערה 60.

הזמנים ההלכתיים במטוס נקבעים לפי המקום מעליו הוא נמצא. לכן עלייך לברר מה היה זמן השקיעה ביבשה, ואם אין אפשרות כזו, עלייך להוסיף יום מספק.  

מקורות: אגרות משה חלק ג סימן צו, פסקי תשובות סימן נח סעיף ד ובהערה 41. 

הפלגה שהיא ארוכה יותר מקודמתה, מבטלת את ההפלגה הקודמת ויש לשמור רק את האחרונה (אם לקודמת היה דין וסת קבוע, היא לא מתבטלת). 

כשההפלגה האחרונה קצרה יותר מקודמתה, יש לשמור גם אותה. אם ההפלגה הקצרה חזרה על עצמה ברצף קבוע 3 פעמים, כל ההפלגות הקודמות בטלות.  

בכל מקרה, לידה מבטלת את כל ההפלגות (וכן הפלה לאחר 40 יום).

מקורות: שולחן ערוך אדמו"ר הזקן סימן קפט סעיף קטן מד, מחשבת הטהרה פרק כד הערה 54.

לפני שבת עושים את דיני החפיפה, השהייה באמבטיה וכו'. במוצאי החג רק חופפים במים חמים ומסירים את חציצת השיניים בסמוך לטבילה. 

מקורות: מחשבת הטהרה פרק יח סעיף ח. .

כשמתחילת הראייה האחרונה כבר עברו 7 ימים, אזי הראייה שבתוך שבעת הנקיים נחשבת לחדשה, ויש צורך לרשום אותה בחישוב הווסתות לצורך חישוב וסת החודש ועונה בינונית (בלבד. את העונה הבינונית מחשבים רק מראייה זו האחרונה החדשה).

ראייה לפני תום 7 ימים מתחילת הראייה האחרונה איננה נחשבת לחדשה. גם בדיקה טמאה נחשבת לראייה.

כשהראייה הייתה בשבעת הנקיים לאחר לידה, יש לשאול רב.

מקורות: מחשבת הטהרה פרק כד סעיפים עו-עז.   

מגבונים אינם מקבלים טומאה. הדם הנספג בהם לא נראה היטב במראהו הטבעי, על כן לא ניתן להשתמש בהם כעדים.

כשאין עדים ניתן להשתמש בצמר גפן לבדיקות. יש לוודא שהוא נקי, לכווץ ולרדד אותו כך שיתקשה ויהיה רחב ודק, ולא יימשכו ממנו סיבים. אם ניתן, עדיף להשתמש בבד לבן עדין ונקי (ומה טוב, מכותנה). כשאין ברירה אחרת ניתן להשתמש גם בנייר טישיו לבן ונקי.

מקורות: מחשבת הטהרה פרק טז סעיפים טו-יז.   

העונה בינונית בחודש הבא תהיה בהתאם לתאריך הראייה האחרונה בלבד.

מקורות: מחשבת הטהרה פרק כד סעיף ז ובהערה 15.

אם שעת גילוי הראייה ברורה, יש לחשב את העונה בה הייתה גילוי הראייה, ואין לחשוש לעונה הקודמת. 

כשהאישה לא זוכרת את שעת הראייה, ויתכן שהראייה הייתה לפני נץ החמה ויתכן שהייתה אחרי הנץ החמה, יש לחשוש לשתי העונות. גם במקרה זה נעשית רק בדיקה אחת, בעונה השנייה. 

מקורות: מחשבת הטהרה פרק כד סעיפים יא,יב. 

אם בדרך כלל לא מסירים את הריסים לפני רחצה, הם לא מהווים חציצה לטבילה. אם מסירים אותם לפני רחצה, הם מהווים חציצה.

מקורות: מחשבת הטהרה פרק כ סעיפים יז,כו.  

בשבת לא רוחצים במים שהתחממו בשבת עצמה, גם אם הם התחממו ללא מגע יד אדם, כגון מים מדוד שמש. למעשה, ניתן לרחוץ את המקום במים שהתחממו בערב שבת (ומותר להוסיף להם מים קרים בכלי שני). כשאין מים חמים מערב שבת, יש לרחוץ את המקום במים צוננים.

ביום טוב מותר להשתמש גם במים חמים מדוד שמש (אך גם ביום טוב אין לרחוץ את כל הגוף במים אלו).

מקורות: מחשבת הטהרה פרק טז סעיפים ו-י.

גם ראייה בהריון דינה כראייה רגילה המצריכה פרישה בווסתות, בינונית, החודש והפלגה. לאחר וסתות אלו אין צורך שתפרוש עוד, כל עוד לא ראתה פעם נוספת.

מי שיש לה ראייה קבועה וחל עליה דין וסת קבוע, עליה לשמור על הווסתות ולפרוש שלוש פעמים בהריון, ואחריהם לא צריכה לפרוש עוד, כל עוד לא ראתה פעם נוספת. אישה זו שחל עליה דין וסת קבוע וראתה מהחודש הרביעי ואילך, מקיימת את כל הדינים כרגיל מהראייה עד הטבילה, אך לא צריכה לפרוש בווסתות מאחר ונחשבת ל"מסולקת דמים".

מקורות: מחשבת הטהרה פרק כד סעיף עט.   

בטבילת גברים רגילה, התפרים לא מהווים חציצה. בטבילת גר, וכן בטבילת ערב יום כיפור שהיא כטבילת גרות, התפרים מהווים חציצה, אלא אם כן מדובר בתפרים שעם הזמן נמוגים בגוף.

בטבילת נשים התפרים מהווים חציצה, אלא אם כן הם רפויים מעט והמים חודרים תחתם. במקרה זה חובה להיוועץ ברב מקומי על מנת לוודא שהתפרים נחשבים מבחינה הלכתית לרפויים. בכל מקרה, תפרים שלא מסירים אותם והם נמוגים בגוף עם הזמן, לא מהווים חציצה.

מקורות: משנה ברורה סימן פח דיבור המתחיל "וכן", מחשבת הטהרה פרק כ סעיף עו ובהערה 143.