מותר לתפור בגד עד ראש חודש מנחם אב (ויש המחמירים ונמנעים מתפירה מתחילת בין המצרים). 

מקורות: שולחן ערוך סימן תקנא סעיף ז.

מותר לצבוע את הבית עד ראש חודש מנחם אב. 

מקורות: משנה ברורה סימן תקנא סעיף קטן יב. 

לעניין אבלות פרטית פסקו הפוסקים שהשבת נכללת בימי האבלות של ה'שבעה', מכיוון שאסורים בה דברים שבצנעה, כמו לימוד תורה ודברים שבין איש לאשתו, אך אין לנהוג אבלות בפרהסיה בשבת.

בשולחן ערוך נאמר: "טוב להיזהר מלומר 'שהחיינו' בין המצרים על פרי או על מלבוש, אבל על פדיון הבן אומר, ולא יחמיץ המצווה". והוסיף הרמ"א: "וכן בפרי שלא ימצא אחר תשעה באב, מותר לברך ולאוכלו בין המצרים".

עיקר הטעם לזה הוא מפני שהימים האלה קשים לישראל, ולא רצו לומר "שהחיינו...לזמן הזה". לפי המקורות המובאים ב'משנה ברורה' ו'ילקוט יוסף' אפשר לברך בשבת, אך לפי האריז"ל יש להימנע מכך גם בשבת, וכן מנהג חב"ד ומקצת הספרדים.

ב'שבת חזון' היה המנהג האשכנזי הישן (כנזכר ברמ"א) שלא ללבוש בגדי שבת. על-פי האר"י, הבעש"ט, בעל התניא והגר"א לובשים בגדי שבת כרגיל. ורבים נוהגים גם שלא לשנות באורחות שבת זו מכל שבתות השנה, ושרים ב'לכה דודי' כרגיל, ואין אומרים פסוק "איכה אשא לבדי" בניגון איכה, וגם את ההפטרה קוראים בניגון הרגיל ולא בניגון של קינות, ומזמרים בסעודות שבת את כל זמירות השבת, כרגיל, ומותר אף להוסיף עליהן.

הרבי מליובאוויטש כתב שבשבתות שבין המצרים יש להישמר מעניינים של חשש אבלות יותר מבשבתות כל השנה.

מקורות: שו"ע יו"ד סי' ת ונו"כ. או"ח סי' תקנא ס"א וסי"ז ונו"כ. משנ"ב ס"ק צח, כף החיים ס"ק רה. פסקי תשובות ס"ק ד, וש"נ. יחוה דעת ח"א סי' לז, וילקוט יוסף מועדים עמ' תקנה. דרכי הלכה להגר"מ אליהו לקיצושו"ע סי' קכב ס"ק ו. ספר המנהגים – חב"ד עמ' 46. שולחן מנחם או"ח ח"ג סי' רסה (=שערי הלכה ומנהג או"ח ח"ב סי' רכז).
(1382)

מותר לשטוף את הריצפה כרגיל בתשעת הימים. יש שהחמירו לשטוף כרגיל רק לכבוד שבת, ובשאר הימים לשטוף במים בלי חומר ניקוי, אך חומרה זו לא התקבלה ברוב תפוצות ישראל.  

מקורות: שלמת חיים חלק ד סימן ד אות כד, מועדים וזמנים חלק ח סימן שלח.

כשיש צורך, מותר לכבס בתשעת הימים עבור ילדים קטנים שבגדיהם מתלכלכים בתדירות גבוהה. אין חובה לברור ולכבס רק את הבגדים שאין כמותם נקיים, ומותר לצרף גם את יתר הבגדים שלהם. אין לצרף לכביסה בגדי גדולים. 

מקורות: שולחן ערוך סימן תקנא סעיף יד ברמא, פסקי תשובות סימן תקנא סעיף מה.    

הצללה שמטרתה תוספת תענוג ויופי, אסורה. הצללה שמטרתה מניעת סבל מחום השמש, מותרת. 

מקורות: נטעי גבריאל בין המצרים פרק כח סעיפים א-ב.   

יש המתירים ויש האוסרים. נהוג להקל כשהמתנה קשורה לצורך חינוכי או צורך מצווה. בתשעה באב הדבר אסור.

מקורות: נטעי גבריאל בין המצרים פרק ל, פסקי תשובות סימן תקנא סעיף ג ובהערה 20.

גם אם שילמת על המוצר לפני תשעת הימים, אין לקבלו בימים אלו. רק במקרה של צורך מיוחד או צורך פרנסה, ניתן להתיר את קבלת המוצר. 

מקורות: אגרות משה חלק ג סימן פב.

מותר לאישה לעשות טיפול פנים בתשעת הימים. 

מקורות: פסקי תשובות סימן תקנא הערה 254

מותר לעשות סעודה כזו, עד ראש חודש מנחם אב, אך אין להשמיע מוזיקה בסעודה זו.  

מקורות: נטעי גבריאל בין המצרים פרק טז סעיף א.

נוהגים שלא לאכול בשר מראש-חודש ואילך (ויש ספרדים המקילים בראש-חודש עצמו) אלא בסעודות מצווה ובסעודות שבת. טעימה בערב שבת לצורך הבישול – מותרת, אבל טעימה לקיום המנהג 'טועמיה חיים זכו' – יש אוסרים. מתירים אכילת בשר לחלשים, לחולים ולנשים בהיריון, כשאינם יכולים להסתפק בדגים או בתחליפים אחרים.

כביסה: אסור לכבס וללבוש בגדים מכובסים בתשעת הימים, אך לכבוד שבת מותר. האיסור חל על בגדים עליונים בלבד, כגון חולצות, מכנסיים, חצאיות ושמלות, אבל בלבנים ובגרביים מקילים לגמרי. בתנאי ארצנו החמה נהוג ללבוש למשך שעה קודם תשעת הימים את הבגדים שרוצים ללבוש בתשעת הימים, ואז כבר אין להם דין של בגד מכובס.

מי שבגדיו מלוכלכים או ספוגים זיעה, ואין לו בגד נקי שכבר נלבש, רשאי להחליפו בבגד מכובס, אם לפי הרגלו אין הוא מסוגל להשתמש בו כך. הוא הדין בסדינים, במטפחות וכדומה.

רחצה: איסור הרחצה בתשעת הימים הוא רק על רחיצת כל הגוף בו-בזמן. בקהילות ספרד נהגו לאסור רק רחצה במים חמים, ובקהילות אשכנז אסרו אף בצוננים. מובן שאין לאסור כלל רחצה שיש בה צורך הלכתי או בריאותי.

האיסור אינו אלא ברחיצה של תענוג. לכן מי שרגיל להתרחץ לעיתים קרובות, ואם לא יתרחץ יצטער – מותר לו להתרחץ כהרגלו, אפילו במים חמים ובסבון, ובלבד שיעשה זאת בצנעה. מותר גם לטבול במקווה טהרה למי שמנהגו בכך.

(למנהג רוב הספרדים מתחילים דיני רחצה, כביסה ותספורת רק בשבוע שחל בו תשעה באב, ולכן השנה מותר לעשות זאת בשבוע שבין ג' לח' באב. עם זה, רצוי שלא להסתפר ביום שישי, ח' באב).

מאחר והמטבח החדש מהווה עבורכם מניעת צער, ולא רק תוספת הנאה, מותר יהיה להתקינו בימי בין המצרים. יש להשתדל לעשות זאת לפני ראש חודש מנחם אב. 

מקורות: פסקי תשובות סימן תקנא סעיף יא.

בשבת זו, שהיא ראש-חודש וגם קוראים בה את פרשת החודש, מוציאים שלושה ספרי-תורה. בספר הראשון עולים שישה בפרשת השבוע (ויקרא), ואין אומרים אחרי הקריאה קדיש. בספר השני קוראים לשביעי מתוך קריאת ראש-חודש (בפרשת פינחס), מ"וביום השבת". מניחים לידו את ספר-התורה השלישי, ואומרים חצי קדיש. בספר השלישי קורא המפטיר את 'פרשת החודש' (בפרשת בוא) [למנהג הספרדים אומרים חצי קדיש גם אחרי המפטיר]. ההפטרה היא של פרשת החודש. למנהג הספרדים וחב"ד מוסיפים להפטרה גם פסוק ראשון ואחרון של הפטרת שבת ראש-חודש ("השמים כסאי").

קרבנות הנשיאים: מראש-חודש ועד י"ב בניסן אומרים בכל יום אחרי התפילה את ה'נשיא' של אותו יום. הכוונה לקרבנותיו של נשיא השבט שהקריב ביום זה בשעת חנוכת המשכן במדבר. קרבנות אלו הוקרבו מא' בניסן ועד י"ב בו, וכך אומרים אותם. ברבות מקהילות ישראל מוסיפים 'יהי רצון' מיוחד, ויש מוסיפים עוד פסוקים.

ברכת האילנות: פעם אחת בשנה, בחודש ניסן, מברכים על עצי-פרי (רצוי שניים) פורחים. הברכה: "ברוך... שלא חיסר בעולמו כלום, וברא בו בריות טובות ואילנות טובות, ליהנות בהם בני-אדם".

לפי אדמו"ר הזקן אפשר לברך כל החודש, כל עוד יוצאים פרחים. לדעת ה'משנה ברורה' אפשר לברך גם כשהתחיל גידול הפרי, כל עוד אינו ראוי לאכילה. פוסקים רבים כתבו שגם בראייה שנייה נהגו לברך, אם לא בירכו בראשונה. ה'משנה ברורה' וה'חזון עובדיה' מתירים לברך באייר אם לא בירכו בניסן.

תחנון: הואיל ורוב החודש יצא בשמחה – י"ב ימי הנשיאים, ערב-פסח וחג-הפסח – אין אומרים תחנון ואין צמים ואין מספידים נפטר (אלא חכם בפניו) במשך כל חודש ניסן.

חשוב לעשות סעודה בתאריך הבר מצווה עצמו גם כשמדובר בתשעת הימים. במקרה זה עושים סעודה מצומצמת לקרובי משפחה וחברי כיתה ללא מוזיקה. יש המתירים לאכול בשר בסעודה זו. לאחר תשעה באב עושים אירוע רגיל. 

מקורות: נטעי גבריאל בין המצרים פרק מ סעיף יד.