בשנת השמיטה אסור לעשות שום פעולה שמשפרת את הצמיחה. לכן אסור לעקור עשבי בר במקום שהעקירה מביאה לידי צמיחה טובה יותר של הדשא או השתילים, אלא אם כן הם גורמים נזק לצמחים האחרים.
מותר לעקור עשבים למניעת התפשטות שרֵפות או קינון נחשים וכדומה, ובתנאי שהמקום אינו עומד לזריעה. אם אפשר להסתפק בכיסוחם עד גובה פני הקרקע, עדיף כך. אם לא, מותר גם לשרש אותם מתוך הקרקע, אך את הבורות הנוצרים על-ידי כך יש למלא בחצץ וכדומה, כדי להראות שאין כל כוונה לזרוע בבורות האלה.
יש המייעצים לכסות את עשבי הבר ביריעה אטומה המיועדת לכך, כדי לחנקם. ויש הממליצים לרססם בחומרי הדברה.
דשא בחצר, שנועד לנוי, אין בו קדושת שביעית, ולכן מותר לרוץ עליו, אף שבזה נוצרת השחתה שלו.
יש המתירים לגזום גדר חיה, כאשר הכוונה היא לשימור יופייה ולא לעידוד צימוח. כך מותר גם לכסח דשא למטרות נוי. עם זה, יש המקפידים לכוון את להבי המכסחת לגובה גדול יותר, כדי שלא לפגוע בשורשי הדשא (דבר הגורם לצימוח). ויש אוסרים כיסוח למטרות נוי, אלא אם כן בלי הכיסוח עלול להיגרם לדשא נזק חמור, או דורשים לעשות זאת בשינוי מן הדרך הרגילה.
כל מלאכה שיש מחלוקת אם להתירה עדיף לעשותה על-ידי גוי.
מקורות: שמיטת קרקעות פ"ה סל"ב-לג, ופי"ג סמ"ב-מו, וש"נ.
(1464)