מצוות עשה להשמיט את החובות בשנה השביעית ולא לגבות אותם, שנאמר (דברים טו,ב): "לֹא יִגֹּשׂ אֶת רֵעֵהוּ וְאֶת אָחִיו, כִּי קָרָא שְׁמִטָּה לה'".

אולם כשראה הילל הזקן שבשל כך נמנעו יהודים מלהלוות זה לזה, ועברו על הציווי (בהמשך, שם ט) "הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן יִהְיֶה דָבָר עִם לְבָבְךָ בְלִיַּעַל לֵאמֹר, קָרְבָה שְׁנַת הַשֶּׁבַע שְׁנַת הַשְּׁמִטָּה, וְרָעָה עֵינְךָ בְּאָחִיךָ הָאֶבְיוֹן, וְלֹא תִתֵּן לוֹ", התקין 'פרוזבול', שבו אדם מוסר את חובותיו לבית דין לגבייה, וכך אינם נשמטים, וגם הוא יוכל לגבותם.

אף ש"שביעית אינה משמטת אלא בסופה", נחלקו המפרשים והפוסקים מתי יש לעשות את הפרוזבול. לכתחילה מחמיר אדמו"ר הזקן, כדעת הרא"ש, שיש לעשות זאת בסוף השנה השישית, מכיוון שמשנכנסה השנה השביעית כבר אסור לתבוע חובות. אך בדיעבד, אם לא עשו פרוזבול בסוף שישית – עושים אותו בשביעית, כדעת שאר הפוסקים.

למעשה, בערב ראש השנה, אחרי 'התרת נדרים',   על כל אדם לומר ל'מתירים' שלו: "הריני מוסר לכם כל חובות שיש לי, שאגבם כל זמן שארצה".

רצוי שכל רב, ראש ישיבה וכיוצא בזה, יצרף אליו עוד שני אנשים כשרים, ויכתבו ויפיצו נוסח פרוזבול, כדי שכל אדם מישראל יוכל להצטרף ולחתום את שמו על השטר ולהחזירו להם, או אפילו להצטרף לזה באמצעות הטלפון והאינטרנט וכיוצא בזה.

אין צורך לשמור על קדושת שביעית בגרעיני פירות שאינם נאכלים. עם זאת, גרעינים ששאריות מהפרי עצמו דבוקות בהם, יש המחמירים לנהוג בהם קדושת שביעית. 

מקורות: פירות שביעית פרק כג אות רב.

פירות החורף ברובם חנטו והגיעו לגודל הקובע עוד בשנה שעברה, ולכן לא חלה עליהם קדושת שביעית. אולם עתה מתחילים להגיע לשווקים פירות הקיץ, ובהם נוהגת קדושת שביעית.

הקדושה מחייבת כללי מסחר שונים מהרגיל וכן שינויים בשימוש בפירות.

יש החוששים לאיסורי 'שמור' ו'נעבד', ואינם קונים פירות אלה אלא בחנויות שמיטה. רבים מקילים בזה, וקונים אותם גם בשוק או בחנויות רגילות. אולם צריך להיזהר מאיסור סחורה בפירות שביעית. הדרך לעשות זאת היא לקנות פירות בלי שקילה, והתשלום ייעשה רק 'בהקפה' (ייתכן גם בהמחאה או בכרטיס אשראי), או 'בהבלעה' (לקנות עם הפרי מוצר שאין בו קדושת שביעית, כגון פרי מחו"ל, ולשלם הכול בעבורו).

את הפירות הללו יש לשמור בקדושה: אין להוציא פירות שביעית לחו"ל, אין לקלקלם ואין לבזותם. אוכלים ומבשלים אותם בדרך המקובלת בלבד. שאריות מוצקות אפשר לסגור היטב בשקיות ניילון ולהשליכן כך לאשפה. שאריות מיץ יש להשאיר בחוץ לילה לפני שפיכתן.

מותר לקטוף רק בכמות סבירה שאדם מביא לביתו. קטיפה בכמות מסחרית אסורה, כדי שלא ייראה שהקטיפה לצרכי מסחר שאסור בפירות שמיטה. בדיעבד, אדם שאינו בעל השדה וקטף כמות גדולה, רשאי להביא את הפירות לביתו. 

מקורות: שמיטת קרקעות פרק יב סעיף יד.

רוב הפרחים בימינו אין בהם ריח, ולכן אין בהם קדושת שביעית. כמו-כן אין איסור ספיחין בפרחים, ואין בהם איסור סחורה.

פרחים שנשתלו לפני השמיטה ולא מתבצעות בהם פעולות האסורות בשמיטה – אפשר להשקותם ולעשות את הדרוש לשמירתם. כמו-כן מותר לקוטפם ולסחור בהם בלי היתר מכירה.

עד סוף מרחשוון קיימים בשוק רק פרחים שנשתלו או שנזרעו קודם השמיטה, ויניבו פרחים מכאן ואילך.

ממועדים מסויימים קיימים בשוק פרחים שנשתלו או עובדו באיסור, והבעיה בקנייתם היא שבזה הקונה "מסייע בידי עוברי עבֵרה". אולם מגדל שהשתתף בהיתר מכירה ופועל על-פי הוראות הרבנות, אין אנו מכשילים אותו.

המקבל פרחים מחברו רשאי להשתמש בהם.

א. ענפי קישוט – רוסקוס, אספרגוס, איקליפטוס וכו', רובם הם משתילות שקדמו לשמיטה, והמלאכות הנעשות שם מותרות. מותר לקנות ענפים מקבוצה זו כל השנה בלי צורך בהכשר.

ב. ורדים, גרברה, גיבסנית, פלוקס, ציפורן, סולידגו – הם רב-שנתיים, אך מהאביב יש לוודא שלא נשתלו בשמיטה באיסור.

ג. פרחים הנשתלים / נזרעים במהלך השנה זקוקים להכשר מהמועדים שלהלן: ליזיאנטוס, אסטר שורש, אסטר ורדה – כ' במרחשוון. חרציות, סיפן, שושן – א' בכסלו. חמנית – ר"ח טבת.

ד. כלנית, מנטור, נורית, פרזיה, קאלות לבנות וצבעוניות, נץ-חלב דוביום, דלפיניום – נשתלים ונזרעים בשביעית, ולכן יש לקנותם בהכשר בלבד.

ריסוס שאינו גורם לצמיחה או פריחה מותר (וכן ריסוס לשימור עץ ממזיקים). 

מקורות: שמיטת קרקעות פרק יג סעיף נא ובפרק ה באריכות.

יש הנוהגים קדושת שביעית ביבול נכרי שגדל בארץ, אך זו חומרה בלבד שאיננה מקובלת בחב"ד ובקהילות רבות נוספות.

אין תועלת ב'פח שמיטה'. שאריות של ירקות ופירות שיש בהם קדושת שביעית, יש להשליך לאשפה הרגילה כשהן עטופות בשקית נילון סגורה. הנחת השאריות כשהן גלויות בפני עצמן, ב'פח שמיטה', אסורה, כיון שבדרך זו השאריות ירקבו מהר יותר.  

כל ירק שנקטף בשדה של יהודי לאחר ראש השנה של שנת השמיטה קדוש ב קדושת שביעית . אסור למוכרו בדרך הרגילה, משום שנאמר (ויקרא כה,ו): "והייתה שבת הארץ לכם לאוכלה", ודרשו חז"ל "לאוכלה – ולא לסחורה". על-כן אין לקנות ירקות אלה במשקל או במניין, אלא באומד בלבד.

הבעיה השנייה היא למנוע החלת קדושת שביעית על התשלום תמורת הירקות הללו. יש לזה שני פתרונות: א) הקפה – לא לשלם מיד אלא לרשום את הסכום כחוב, ולשלם אותו לאחר מכן. תשלום בצ'ק או בכרטיס אשראי נחשב קנייה בהקפה. ב) הבלעה – לקנות נוסף על הירקות האלה גם פירות או כל מוצר אחר שאין בו קדושת שביעית, ולשלם בעבור הקנייה כולה.

מובן שיש לנהוג בירקות האלה את כל ההלכות הקשורות לקדושת שביעית, וחשוב ללומדן היטב.

כל הירקות ש נבטו בשמיטה ייאסרו בחודשים הבאים באיסור ספיחין. למשל: חסה - סוף תשרי. לפת, צנון – תחילת כסלו. קישוא, פטרוזיליה עלים - אמצע מרחשוון. צנונית – סוף תשרי. מלפפון, שמיר – סוף מרחשוון. סלק עלים, פול ושעועית בתרמילים, תפו"א, תרד – סוף מרחשוון. קולרבי – אמצע כסלו. עגבנייה – סוף כסלו.

בבוא התאריך מותר לקנות ירקות אלה אך ורק ב'חנות שמיטה' בפיקוח טוב, המוודא שאכן אלה ירקות בלי איסור, כגון מגידולי השנה השישית, או משטחים שלא נתקדשו, כמו הערבה, חו"ל, או מיבול נכרים.

גיזום ענפים לצורך עידוד הצמיחה אסור בשמיטה, אך גיזום שאינו לתועלת הצמח, אלא לצורך הקמת סוכה, אוהל וכיו"ב, מותר.

מקורות: שמיטת קרקעות פרק ה סעיף סט.

כשיש במים חומרי ניקוי (ובהם רעלים) הדבר מותר ללא חשש. גם כשאין במים חומרי ניקוי, הדבר מותר, אך יש המחמירים לגרוף את המים למקום מרוצף, כך שיימשכו מאליהם לקרקע (ולא ישירות לקרקע שיש בו צמיחה כלשהי).  

מקורות: שמיטת קרקעות פרק יג סעיף כא ובהערה כג.

'היתר המכירה' מבוסס על השיטה, שקרקע של גוי פטורה מהשבתה בשביעית. לפיכך יש בעלי שדות המוכרים את אדמתם לגוי למשך שנת השמיטה, ובכך ניתנת להם אפשרות לבצע עבודות מסויימות בשמיטה.

פוסקי ההלכה דנו בכמה וכמה שאלות: האם גידולים בשדה של גוי קדושים בקדושת שביעית? האם מותר למכור קרקע לגוי בארץ ישראל? האם מותר למכור לזמן קצוב? האם יש ממש במכירה? (הלכתית וחוקית). היו שסמכו להקל – כהוראת שעה – מפני שלדעת הרבה פוסקים שביעית בזמן הזה היא מדרבנן.

גם המתירים לא התירו לעשות מלאכות דאורייתא (בעיקר: חרישה, שתילה וזריעה וזמירת כרם) אלא על-ידי גוי, ורק מלאכות דרבנן התירו על-ידי יהודי. כמו-כן, ההיתר נתקן בשדות שפרנסת בעליהם תלויה בחקלאות ולא בגינות נוי וכדומה.

חז"ל קראו על שומרי שביעית כהלכתה "גיבורי כוח עושי דברו" (תהילים קג). ואכן, חקלאים רבים שומרי מצוות הוכיחו שאפשר לשמור שמיטה כהלכתה בלי לסמוך על ההיתר. הם עברו לגידולים רב-שנתיים או לגידולים בעציצים מנותקים, גיוונו את הענפים ואת העיסוקים, הציבור סייע בידם, ובעיקר ראו את עזרת ה'.

הרבי מליובאוויטש הציע שגם שומרי שמיטה למהדרין, בעלי עצי פרי, ישתתפו במכירת הקרקע, מכיוון שבמקצת המלאכות הנעשות אצלם זקוקים גם לצירוף היתר זה.

מותר לחתוך עשבים שגדלים בין המרצפות מעל פני הקרקע, אך אין לעקרם מן השורש. 

מקורות: שמיטת קרקעות פרק ה סעיף נב.