בפרשתנו נאמר (במדבר כד, א-ה): "וישא בלעם את עיניו, וירא את ישראל שוכן לשבטיו, ותהי עליו רוח אלוקים. וישא משלו ויאמר: ...מה טובו אוהליך, יעקב; משכנותיך, ישראל". אמרו חז"ל: "מה ראה? ראה שאין פתחי אוהליהם מכוּונים זה לזה. אמר: ראויין הללו שתשרה עליהם שכינה".

כשאדם צופה לתוך רשותו של הזולת זו הפרעה שנקראת בפי חז"ל 'היזק ראייה'. משמעות הנזק היא, שכאשר אדם יכול להסתכל במעשיו של שכנו, מלבד האיסור שבדבר, הוא מונע ממנו שימוש של צנעה בתחומו-שלו, מחשש שיראו אותו.

לכן אסרו חז"ל לפתוח בחצר השותפים פתח כנגד פתח וחלון כנגד חלון, וכל חלון שממנו השכן יכול לראות את מעשי שכנו בבית או בחצר. כאשר שני שותפים מתגוררים בחצר הרי הם כופים זה את זה לבנות ביניהם מחיצה בגובה ארבע אמות (כשני מטר), כדי שהאחד לא יראה את מעשי שכנו.

כל זה נקבע בזמן חז"ל בחצר הפתוחה לבית, שהיו רגילים לעשות בחצר חלק ממעשי הבית. כמו-כן דנו באשר לגגות, לגינות ולמפלסים הסמוכים זה לזה או לחלונות ולפתחים.

רבנו אליהו מזרחי כתב שלא חששו אלא ל'היזק ראייה' ולא ל'היזק שמיעה', שאין השכן יכול להתנגד למחיצת קרשים בינו ובין שכנו, ואין לו זכות לתבוע שתוקם מחיצת אבנים, כדי שהשכן לא ישמע את מה שהוא ובני-ביתו מדברים. אבל הפירוש הוא ש אין כופים לבנות מחיצה אטומה לרעש, אבל אסור להקשיב למה שהשכנים מדברים (ויש אומרים שהמאזין עובר על "לא תלך רכיל"). ואפשר שגם בכך האדם מונע את חברו מלהשתמש בחופשיות ברשותו.

מקורות : ב"ב ס,א. רמב"ם הל' שכנים פ"ה ופ"ז. טושו"ע חו"מ סי' קנד-ז, ונו"כ. שו"ע אדמו"ר הזקן, חו"מ הל' נזקי ממון סי"א-י"ד (במהדורה הישנה כרך ה-ו עמ' 1766 ובחדשה כרך ו עמ' קכו). שו"ת הלכות קטנות ח"א סי' רעו. פתחי חושן ח"ה פי"ד. אנציקלופדיה תלמודית, ערך 'הזק ראיה', כרך ח טור תרנט.
(1279)

להרחבה בנושא זה:

הנושא במקור הוא חצר, שאליה פתוחים שני בתים (תושבים) שונים. בזמן חז"ל, היו משתמשים בחצרות לכמה שימושים, ומהם - כאלה הנעשים כיום בתוך הבית פנימה,  ונתנו זכות לכל צד לדרוש הקמת מחיצה ביניהם בגובה ארבע אמות (כשני מטר), כך שכל אחד מהם יוכל להשתמש בחצר בבטחה, ללא חשש שהשכן יראה את מעשיו.

ומסיים אדמו"ר הזקן[1]: "שנים שדרים בחצר אחת ואין ידם משגת לבנות כותל באמצע החצר... אם יכולים לקבל מן הצדקה כדי לעשות מחיצה קלה ביניהם- עושים, ואם לאו – צריכים להיזהר בכל מה שאפשר שלא להסתכל זה בתשמישיו של זה בחצר.

"ואין צריך לומר שאסור לאחר להסתכל לחצר חבירו לראות בעסקיו, ואין צריך לומר - לביתו, שלא מדעתו ורצונו, ואפילו רואהו ושותק לו – שמא מתבייש לומר לו. ואפילו נתן לו חבירו רשות לפתוח חלון לחצירו - לא נתנה לו אלא לאורה, אבל אסור לו לעמוד בחלון לראות בחצר חבירו.

"ולפיכך אסור לפתוח פתח כנגד פתח וחלון כנגד חלון, שלא יראה אחד מעשיו של חבירו, ואפילו שניהם מתרצים - יש אוסרים, שאין זו מידת צניעות, שיראה זה תשמישיו של זה כל היום...

"אבל אם בני רשות הרבים יכולים לראות בהם דרך הילוכם, אין לחוש אפילו בחלון כנגד חלון, שהרי סוף סוף צריך להיות צנוע בתשמישיו מפני בני רשות הרבים...".

ולכן:

כיום במרפסת פתוחה כמו בחצר, בדרך-כלל אין מה להסתיר. ובכל זאת, תצפית ישירה וממושכת אינה רצויה.

בבית - כאשר השכן יכול לסגור חלון או דלת כדי לפעול בצינעה, והוא משאיר דלת או חלון פתוח, ברור שאינו יכול לבוא בטענות למי שרואה. ובכל זאת יש הבדל בין מה שרואים "בדרך הילוכו" לבין מי שמסתכל בכוונה בחלון, או בדלת, פתוחים.