תשובת הרב
היו קהילות בצפון הונגריה שנהגו כך, ומצאו לזה סמך בדברי בעל 'סדר היום': "ויש נוהגין בתבשיל של חלב, ונותנין דבש עליו, לקיים 'דבש וחלב תחת לשונך', והכול לפי מה שהוא אדם, ולפי המוטעם לחיכו והערב לו, ואף-על-פי שלא יהיה בשר ויין, כי אין העניין אלא לענג עצמו...". מהדברים משמע שמדובר בסעודת החג עצמה.
אחרים לימדו זכות על נוהג זה בנימוק שלפני מתן תורה אין מקום לאכול בשר, על דרך מאמר חז"ל (פסחים מט,ב): "עם הארץ אסור לאכול בשר", ורק למחרת, אחרי מתן תורה, יש לשמוח בבשר. לעומת זה העירו שמאכלי חלב טבעם להרדים (ככתוב בספר שופטים ד,יט; ה,כה), ואיך אפשר לאוכלם בלילה שבו יש להישאר ערים. והשיבו שאולי רק מוצרי החלב עצמם מרדימים, אבל לא כשהם בתערובת עם מאכלים אחרים.
אולם בספר 'דרכי תשובה' כתב שמנהג זה לא ייתכן, כי גם בליל יום טוב יש מצוות שמחה, לפחות מדרבנן. וכן מספרים שהרבי מליובאוויטש התרעם על מנהג זה, מכיוון שמבטלים בזה את הדין ש"אין שמחה אלא בבשר".
המנהג בהרבה קהילות, וכן מנהג חב"ד, לאכול מאכלי חלב אחרי הקידוש ביום, להמתין שעה וליטול ידיים לסעודה עם בשר. מקורות: שו"ע אדה"ז תקכט ס"ז. סדר היום, סוף סדר חג השבועות. דרכי תשובה יו"ד סי' פט ס"ק יט. נטעי גבריאל הל' שבועות פי"ג ס"ה, ופסקי תשובות סי' תצד ס"ק יא, וש"נ. 'אוצר מנהגי חב"ד' (הנדפס עם 'תיקון ליל שבועות') עמ' רפד. (1480) |