בפשטות, יש בכך משום תוספת שמחה (להורים ולילדים), אבל יש לזה טעמים חשובים יותר:

א) בימי החנוכה נעשית 'התחדשות התורה' אחרי הניצחון על גזֵרת היוונים, שביקשו "להשכיחם תורתך", וכשמתחילים לחנך את הילד לתורה – רגילים לזרוק לו מטבעות או מתנות. יש בזה משום פרס, הניתן כ'מִקדמה', לעידוד השקידה וההתמדה של הילדים בלימוד התורה.

ב) מראים בזה שגם הממון נהפך לרוחניות, כאשר הוא משמש לעניינים כשרים, ובפרט לענייני קדושה.

ג) נוסף על זה יש בנתינה זו משום חינוך הילדים להרבות בצדקה, וזאת כנגד מה שהיוונים "פשטו ידם בממונם" של ישראל.

אדמו"רי חב"ד היו נוהגים לתת מעות חנוכה גם לבנים ולבנות נשואים (וכמו-כן לחתנים ולכלות), ונהגו לתת בליל הנר הרביעי או החמישי.

הרבי מליובאוויטש הציע ואמר כי בימינו, לנוכח התגברות חושך הגלות בעולם, ובכלל זה ההידרדרות במצב החינוך, טוב להוסיף ולהרבות באור של קדושה, וגם בענייננו – לתת דמי חנוכה בכל יום (חוץ משבת קודש. וביום שישי, או ביום ראשון, ייתנו גם בעבור יום השבת), והוספה מיוחדת בנתינה בליל הנר הרביעי או החמישי, לתת כפליים (או פי שלושה).

מקורות : רמב"ם הל' חנוכה רפ"ג. מג"א ופרמ"ג ריש הל' חנוכה. שלחן מנחם ח"ג סי' של, שלה, וש"נ.
(1458)

אם יוצאים מהבית לפני השקיעה, ובפרט לפני 'פלג המנחה' (בת"א 15:32), ידליקו כשיחזרו לביתם אחרי האירוע, אם הם בטוחים שישובו לפני עלות השחר. אם אינם בטוחים שיצליחו לחזור הביתה ולהדליק לפני עלות השחר, יאחרו את יציאתם וידליקו מיד אחרי השקיעה (ולא ימתינו חצי שעה ליד הנרות), ובאין ברירה – ידליקו אחרי 'פלג המנחה'.

יש שחידשו שחתן ובני משפחתו (ובשעת הדחק גם האורחים) רשאים להדליק באולם החתונה, מכיוון ששכרוהו ונחשב כדירתם. עם זה, מלקטים אחרים לא הזכירו אפשרות זאת כלל. והטעם מובן, שכן אף-על-פי שהמקום מושכר להם, אין זה 'ביתו המיוחד לו'. וכפי שכתבו המלקטים, שבעל חנות רשאי להדליק בחנותו רק אם הוא אוכל שם בקביעות את כל סעודות היום, ובעל ה'מנחת שלמה' שלל גם זאת והעדיף שאשתו תדליק בביתו גם בעבורו. וכן כתבו בעניין תלמידי ישיבה, שידליקו בחדר השינה ולא בחדר האוכל, אף שבדרך-כלל מקום האכילה עיקר, מכיוון ששם ניכרת בעלותם יותר. כל שכן בענייננו, שעדיף להדליק בבית.

כדי שיוכלו לאכול בסעודת החתונה (אף שטרם הדליקו נרות חנוכה), יעמידו 'שומר' (שכבר הדליק נרות חנוכה) שיזכיר להם להדליק נר חנוכה בשובם הביתה. דיי בכך, ובפרט שמדובר בסעודת מצווה.

שנינו בברייתא: "מצוות נר חנוכה – נר איש וביתו. והמהדרין – נר לכל אחד ואחד. והמהדרין מן המהדרין... ובית הלל אומרים: יום ראשון מדליק אחת, מכאן ואילך מוסיף והולך".

נמצא שאת עיקר המצווה מקיימים בכל מספר נרות.

יש פוסקים שמי ש הוסיף על המספר הנכון לא יצא בהדלקה זו ידי 'מהדרין', מכיוון שהוספת נר בכל לילה נתקנה כדי שיהיה היכר באיזה יום עומדים, וכשהוסיף על מספר הנרות – אין היכר. לכן, לדעתם, אם הוסיף על מספר הנרות – צריך לכבות את כל הנרות ולהדליק שוב את המספר הנכון לערב זה.

אולם שאר הפוסקים הסכימו שבדיעבד יצא גם ידי 'מהדרין' (אם מפני שאפשר להוסיף על המספר המכוּון, או מפני שכאשר הדליק במספר הנכון כבר קיים את המצוה בהידור, והדלקת עוד נר אינה מבטלת זאת), ולכן לא יכבה אלא את הנר שהוסיף בטעות. אם כבר עברה חצי שעה מרגע ההדלקה, ידליק מחדש את מספר הנרות הנכון לערב זה, לצאת ידי דעת הסוברים שלא יצא.

אם הדליק פחות ממספר הנרות לערב זה – יוסיף את החסר (בלי ברכה), ואם כבר עברה חצי שעה מרגע ההדלקה – ידליק את מספר הנרות הנכון לערב זה.

מותר ללכת לקבריי צדיקים בחנוכה, כיון שהעלייה לקברים אלו לא מעוררת צער ובכי (כמו ביקור בקבר קרוב משפחה). 

מקורות: בן איש חי שנה א וישב סימן כב, גשר החיים פרק כט סעיף ו.

מי שהדליק לפחות נר אחד, ולא הדליק את מספר הנרות הנדרש, קיים את עיקר מצוות ההדלקה.

גם מי שלא הדליק באחד הלילות כלל, למחרת מדליק את מספר הנרות הרגיל. ועליו לעשות תשובה על פספוס המצווה בלילה הקודם.   

מקורות: שולחן ערוך אורח חיים סימן תרעב סעיף ב וברמ"א.

רצוי להכין את החנוכייה והנרות מערב שבת, כדי שמיד במוצאי השבת יהיה אפשר להדליק את הנרות.

רבים נוהגים להתפלל ערבית מוקדם יותר מבכל מוצאי שבת. בתפילת שמונה-עשרה מוסיפים 'ועל הניסים' (מי ששכח – יחזור ל'ועל הניסים', ואם נזכר לאחר אמירת שם ה' של סיום הברכה – אינו חוזר).

לאחר שמונה-עשרה אומרים 'ויהי נועם', 'ואתה קדוש', כבכל מוצאי שבת. בקהילות שבהן אומרים בימות החול 'שיר למעלות' לפני 'עלינו', אומרים בחנוכה 'מזמור שיר חנוכת הבית' (תהילים ל).

בבית-הכנסת מדליקים נר חנוכה קודם ההבדלה. כשאין מבדילים שם – מדליקים לפני 'עלינו'.

בנוגע לסדר ההדלקה בבית יש הבדלי מנהגים. לדעת הרמ"א, וכן מנהג הונגריה – מדליקים תחילה את הנרות ורק אחר-כך עושים 'הבדלה', כי סומכים על ההבדלה שנאמרה בערבית ('אתה חוננתנו'). מקדימים את ההדלקה משני טעמים: א) משום שמצוות פרסום הנס קודמת למצוות הבדלה. ב) כדי לאַחֵר ככל האפשר את צאת השבת, בהבדלה (מי ששכח לומר 'אתה חוננתנו' בתפילת ערבית, יאמר 'ברוך המבדיל בין קודש לחול' [בלי כוס ובלי שם ומלכות] לפני הדלקת הנרות).

לדעת הט"ז, וכן מנהג הספרדים והחסידים – מבדילים תחילה, משום שמצוות הבדלה תדירה ממצוות נרות החנוכה, ואמרו חז"ל: "תדיר ושאינו תדיר – תדיר קודם". אומרים 'וייתן לך' אחרי 'הנרות הללו'.

מתעכבים סמוך לנרות כחצי שעה. נשים אינן עושות מלאכה בחצי השעה שאחרי ההדלקה.

מקורות: שו"ע או"ח סי' עתר ס"א. סו"ס תרפא, רמ"א ונו"כ. ספר המנהגים – חב"ד עמ' 70. לוח כולל חב"ד. לוח 'דבר בעתו'.
(1353)

לדעת רוב הפוסקים ההדלקה צריכה להיות בביתכם ולא באירוע עצמו. יש פוסקים שעדיף להדליק לאחר פלג המנחה לפני היציאה, ויש פוסקים שעדיף להדליק מאוחר בלילה. למעשה נהוג להעדיף את ההדלקה בביתכם מאוחר בלילה. יש לעשות "שומר" שיזכיר את ההדלקה, ומותר לאכול.

אם אתם יוצאים בחצי שעה הסמוכה לשקיעת החמה, נראה שיש להעדיף את ההדלקה בשעה זו, על פני ההדלקה לאחר שתחזרו. 

מקורות: נטעי גבריאל חנוכה פרק ג סעיף יד, פסקי תשובות סימן תרעב סעיף ב, חובת הדר הלכות חנוכה פרק א הערה נ, קנין תורה חלק ה סימן עב.

גם כשתפילת ערבית מתקיימת בשעה מאוחרת, הדלקת החנוכייה במניין היא פרסום הנס, ויש לעשות זאת בברכה. 

מקורות: משנה שכיר אורח חיים סימן רב.

יש בדבר מנהגים שונים. בחב"ד נהוג שגם בשנת האבלות האבל עומד חזן בחנוכה, מלבד בהלל.

מקורות: ספר המנהגים חב"ד עמוד 71.

גם ילדים (בנים) שהגיעו לגיל חינוך מדליקים חנוכייה, ומכמה טעמים ישנה עדיפות שהם ידליקו בשמן (ניתן לעשות זאת גם בשמן רגיל). עם זאת, רבים לא מקפידים על כך ונותנים לילדים להדליק בנרות רגילים. 

מקורות: פסקי תשובות סימן תרעג הערה 33.

לדעת הרב אשכנזי רבו של כפר חב"ד, אם האישה תגיע לביתה לפני חצות הלילה, על הבעל להמתין לאשתו.

יש בפוסקים דעות שונות בשאלה זו. למעשה, מאחר ופרסום הנס ברבים הוא הסיבה העיקרית לברכה על הדלקת נרות חנוכה בבית כנסת, וסיבה זו קיימת גם במקומות ציבוריים, על כן יש לברך גם בהדלקה במקום ציבורי.

דיון מקיף בדעת הרבי בנושא מובא כאן. 

מקורות: שולחן ערוך אורח חיים סימן תרעא סעיף ז, אז נדברו חלק ו סימן עה, שם חלק ה סימן לז ובחלק יא סימן לב, מנחת יצחק חלק ו סימן סה, דברי יציב אורח חיים חלק ב סימן רפו, שבלי הלקט חלק ד סימן סה.      

למנהג חב"ד וקהילות רבות מדליקים עם שקיעת השמש, כך שניתן לצאת לטבילה מייד אחרי ההדלקה. גם לנוהגים להדליק בצאת הכוכבים ניתן לצאת לטבילה מייד אחרי ההדלקה. כשקיים צורך מיוחד יכולה האישה לצאת ידי חובה בהדלקת בעלה, גם אם איננה נוכחת בהדלקה.