השומע את תפילת הציבור דרך כלי התקשורת ואינו נמצא בסמוך לציבור, אינו יוצא ידי חובת תפילה בציבור. מותר לו לענות אמן על ברכות הציבור וכן על חזרת הש"ץ, אך לא לענות לקדיש, ברכו וקדושה.

מקורות: שערי הלכה ומנהג סימן עד, פסקי תשובות סימן נו סעיף ג.    

הרבי לא זו בלבד שלא ראה שום מניעה להשתמש בהישגי הטכנולוגיה, הוא אף ראה בכך אידאל. לפי תפיסתו, כל דבר שקיים בעולם נועד לשרת את ערכי האמת, הטוב והקודש ולהפיץ את האמונה. חסידות חב"ד הייתה חלוצה ברתימת הווידאו, המחשב, שידורי הלוויין ואמצעי תקשורת מתקדמים להפצת ערכי היהדות.

עם זאת ברור כי הרבי לא התיר, בשום אופן, שימוש בטכנולוגיית התקשורת, לסוגיה, ככל שהדבר כרוך באיסורים הלכתיים, כגון "ביטול תורה", "לשון הרע" האיסורים "לא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם", האיסור לגבר לשמוע שירת אשה, ועוד ועוד.

אין ספק כי מאחורי טכנולוגיית התקשורת אורבות סכנות קשות, מהן גם סכנות בתחום המוסר והצניעות.

לפיכך, השימוש בטכנולוגיות התקשורות חייב להיעשות בצורה מושכלת וזהירה. מן הטעם הזה מתנזרים יהודים רבים, בוודאי חסידי חב"ד, מהכנסת טלוויזיה ואינטרנט לבתיהם, שכן תכניות רבות מאד וכן אתרים רבים עומדים בסתירה לאיסורים האמורים.

א. אם לא ניכר שזהו קול אשה מותר לגבר לשמוע.

ב. אסור להביט בדמויות לא צנועות, אפילו בדרך אקראי, לרבות דמויות לא אמיתיות / וירטואליות, כי דבר שיכול לעורר את היצר אסור, ובפרט בכח הראיה.

מן הדין אין לאסור את המחיקה, כי ההקלטה אינה נחשבת ככתיבה משום שאינה מותירה שום רושם נראה לעין בסרט המגנטי. לפעמים אפילו מצווה למחוק את ההקלטה, אם יש חשש שמא ישמיעו את שם ה' במקום או בצורה שאינם מכובדים.

עם זאת, רצוי שלא להקליט את שם ה' כמות שהוא, משום שיש להיזהר זהירות יתירה בכבוד השם.

ואגב, קלטות שיש עליהן דברי-תורה יש להיזהר שלא לשמען במקום שאסור לאדם להרהר בדברי-תורה, כגון בשירותים ובמקום שיש בו ריח רע.

בעניין מחיקת שם-ה' מן-הראוי להזכיר כאן, שיש להימנע משימוש בנרתיק-מזוזה שעליו כתוב השם ש-ד-י (בשלימותו), גם כשהוא כתוב בצורה אנכית, שכן על-ידי משמוש המזוזה עלול השם להימחק. (בחדרי-מגורים יש בכך גם משום חוסר-כבוד לשם-ה'). יש להקפיד שעל הנרתיק תופיע האות ש' בלבד.