נושאי הפרשה - כי-תצא
מצוות והלכות
בפרשת כי-תצא ממשיך משה רבנו להביא בפני העם רצף של ציוויים והלכות בנושאים שונים, חלקם בקיצור נמרץ או אף בפסוק אחד. כפי שהובהר בפרשה הקודמת, ההלכות במתכונת זו חסרות את פרשנות חכמי ישראל לדורותיהם, ולכן אינן מהוות פסק הלכה ואפילו לא ממצות את התובנה והמשמעות של הדברים.
שבוית מלחמה (כא, י-יד)
- בהתחשב ביצרו של האדם, מתירה לו התורה לשאת אישה מבנות האויב שפגש מלחמה, למרות שהדבר אינו רצוי.
- כדי לנסות להניאו מהמעשה, מצווה התורה שאישה זו תלבש בגדים מכוערים, תגלח את שערות ראשה ותגדל את ציפורניה, וכך תשהה בביתו חודש ימים - אולי כך יחזור בו מרצונו.
- אם אכן יתחרט, עליו לשלחה מביתו אך לא למוכרה לעבדות לאחר שלקחה לביתו.
בכור יורש כפליים (כא, טו-יז)
- בן בכור יורש כפליים מכל אח אחר, גם אם הינו בן לאם שהאב שונא.
בן 'סורר ומורה' (כא, יח-כא)
- בן סורר ומורה הוא זה שאינו שומע בקול אביו ואמו, והתנהגותו מגיעה, על-פי פרשנות חז"ל, למימדים לא אנושיים, ובאופן שאינו מצוי.
- על ההורים להביא את הבן לבית הדין ועל-פי פסק הדיינים הבן יומת בסקילה.
איסור הלנת התלוי (כא, כב-כג)
- אין להלין - להשאיר למשך הלילה - גופת אדם שחויב מיתה ונתלה בעוונו. יש לקוברו בו ביום ולא לבזותו יתר על המידה, כי בצלם אלוקים נברא.
השבת אבידה ועזרה בדרך (כב, א-ד)
- הנתקל בבעל חיים או בכל חפץ הנראה כזנוח בשל אבידת בעלים, חייב לפעול להשבתו לבעליו. התורה מדגישה את האיסור להתעלם מן האבידה. אם הבעלים לא נמצאים, יש לשמור את האבידה.
- הרואה את חמור חברו או את שורו קורסים תחת מסעם, עליו לסייע בהקמה, בפריקה ובטעינה, לפי הצורך. גם כאן אין להתעלם ולהמשיך כמי שאינו מבחין.
הבדלה בין המינים (כב, ה)
- אסור לאישה ללבוש בגדי גבר ואסור לגבר ללבוש בגדי אישה. יש ליצור הבדלה ברורה גם באורחות החיים לבל תוצר תערובת המביאה לידי תופעות מגונות.
שילוח הקן (כב, ו-ז)
- אין לקחת אפרוחים או ביצים מהקן, בעוד אמם נמצאת עמם. יש לשלח את האם ורק אחר-כך ליטול את האפרוחים או הביצים. הנוהג כך יתברך בכל טוב ובאריכות ימים.
מעקה לגג (כב, ח)
- הבונה בית חייב לעשות מעקה לגג, ולהיזהר מכל דבר העלול להביא לנזקי נפשות.
כלאים, שעטנז וציצית (כב, ט-)
- בעניינים שונים מצווה על הפרדה בין מינים:
o אסור לזרוע יחד תבואה וחרצני ענבים. תערובת זו נקראת כלאיים.
o אסור לחרוש במחרשה הרתומה לבעלי חיים משני מינים, כגון שור וחמור.
o אין ללבוש בגד הארוג מצמר ופשתים. תערובת זו נקראת שעטנז.
- התורה שבה ומצווה על מצוות הציצית. פתילי הצמר שיש לכרוך בבגד של ארבע כנפות. הסמיכות למצוות השעטנז מלמדת כי לצורך קיום מצוות ציצית מותר לכרוך פתילי צמר בבגד של פשתן.
איסורי עריות ופסולי חיתון (כב, יג - כג, ט)
- אדם הטוען כי אשתו בגדה בו עם אחר לאחר שקידשה בכסף אך טרם לקחה לאישה, יש להביא את טענותיו בפני בית-הדין. אם נכון הדבר, יש לענוש את האישה בסקילה. אך אם מסתבר, שמתוך שנאתו, בדה האיש את הדברים והוציא שם רע על אשתו, עונשין אותו במלקות, מחייבים אותו בתשלום קנס, ולא מתירים לו לגרשה כל ימיו.
- השוכב עם אישה נשואה, חייבים שניהם מיתה.
- השוכב עם נערה ארוסה - שקודשה בכסף אך טרם הייתה לאיש, דין שניהם בסקילה.
- האונס נערה ארוסה, דינו סקילה, כמי שקם על חברו להורגו.
- האונס נערה פנויה, חייב לשלם קנס ולשאת את הנערה על-פי הסכמתה.
- אין אדם יכול לשאת את אישה שהייתה נשואה לאביו, גם אם אינה אמו, או אישה שהייתה נשואה לדודו, אחי אביו.
- במקרים מסוימים של עקרות הגבר, אין מאפשרים לו לשאת אישה.
- המכונה ממזר, כלומר שנולד לאישה שבזמן היותה נשואה בגדה עם איש אחר, אסור לשאת בת ישראל.
- בני עמון ומואב, אסורים להיכנס לקהל ישראל בקשרי נישואין גם לאחר גיורם, בגלל מעשי אבותיהם שהתנכלו לישראל בהיותם במדבר בדרך לארץ ישראל.
- אדומי ומואבי, למרות שהיו קשים ופוגעים לישראל, אין לתעבם ושמורה להם הזכות לבוא בקשרי נישואין בקהל לאדומי שמורה זכות בגלל היותו אח לישראל (אדום, הוא עשיו אחי יעקב) ולמצרי בגלל היותו מארח לישראל במשך שנות גלותו במצריים.
טוהר מחנה ישראל (כג, י-טו)
- בעת מלחמה, יש לשמור במיוחד על טוהר מחנה לוחמי ישראל, שכן השטן מקטרג במיוחד בשעת הסכנה.
- לוחם הנטמא, מחויב להתפנות מהמחנה עד לגמר תהליכי הטהרה הכוללים המתנה לערב וטבילה.
- יש להרחיק אל מחוץ למחנה את אתר השירותים. בהעדר תנאים מתאימים, יש לצייד כל לוחם בכלי חפירה שיאפשר לו לשמור על צניעות וטוהר, כראוי לצבא שהשכינה מתהלכת בתוכו, והקב"ה מצילו מן האויבים.
אין להסגיר עבד גוי (כג, טז-יז)
- עבד גוי, שנמלט מאדוניו ומעוניין להינצל ולהיות בקרב ישראל, אין להסגירו. יש לדאוג לקיומו ולרווחתו.
איסור זנות (כג, יח-יט)
- חל איסור על אישה או גבר לעסוק בזנות.
- דבר שניתן כאתנן לזונה, אין להביאו כקורבן לה'.
איסור ריבית (כג, כ-כא)
- אין להלוות בריבית. האיסור חל על הלווה וגם על המלווה. התורה מבטיחה כי השומר על דין זה יזכה לברכת ה'. מותר להלוות בריבית לגוי.
שמירת הנדר (כג, כב-כד)
- הנודר לה', מתחייב להביא קורבן או תרומה להקדש, חייב למלא נדרו עד חלוף שלושה רגלים.
פועל אוכל במקום עבודתו (כג, כה-כו)
- העובד בכרם רעהו או בכל עסק ומפעל, רשאי לאכול כדי שובעו מגידולי הכרם או התוצרת במקום. אולם התורה אוסרת לקיחת תוצרת אל מחוץ לעסק. התורה גם אוסרת על הפועל העובד בקציר, ליטול לעצמו בדרך של הנפת חרמש. עליו ליטול רק בדרך של קטיפה ידנית.
נישואין וגירושין (כד, א-ה)
- הנושא אישה, יכול לגרשה רק כאשר יש לו טענות מבוססות כלפיה. הליך הגירושין חייב להיות על-פי כללים הלכתיים הכוללים מתן גט.
- לאחר גירושיה יכולה האישה להינשא לאיש אחר.
- לאחר שנישאה בשנית, גם אם שבה והתגרשה או שמת בעלה השני, לא יכול בעלה הקודם לשוב ולקחתה.
- הלוקח אישה, מחויב ביחס מיוחד כלפיה בשנה הראשונה. בשנה זו לא ייטול על עצמו תפקיד צבאי או אחר המרחיקו מביתו ומאשתו. במשך שנה זו עליו להקדיש זמן רב יותר לאשתו ולהנעים לה את הזמן.
-
הנהגות חברתיות וממוניות (כד, ו - כה, ד)
- המעקל רכוש בשל חוב, לא ייטול ציוד המשמש לפרנסת האדם.
- החוטף יהודי ומשתמש בו כעבד, חייב מיתה.
- אסור לדבר לשון הרע. התורה מזכירה בהקשר זה את מרים הנביאה שדיברה באחיה משה ולקתה בצרעת. התורה גם אוסרת על חיתוך הצרעת מהגוף. הטיפול בנגע הצרעת הוא במישור הרוחני ועל-פי ציווי הכהן.
- הממשכן נכס מחברו בגין חוב, לא יכנס אל תוך ביתו, אלא יעמוד בחוץ וידרוש ממנו המצאת המשכון.
- אם עוניו של בעל-החוב מאפשר רק מישכון של צורכי הבית, כגון שמיכה בה הוא מתכסה בלילה, יש להחזיר את השמיכה הממושכנת עם בוא הערב.
- אסור להלין שכר, במיוחד כאשר מדובר בעובד עני.
- אין להפליל אדם לדין מיתה על-פי עדות בנו או אביו.
- אין להטות משפט, אפילו לטובת אדם מסכן.
- אין למשכן רכושה של אלמנה.
- כאשר נשכח עומר, כמות שאינה גדולה במיוחד, בשעת הקציר בשדה, אין לשוב ולקחתו. התבואה תישאר עבור העניים, ההולכים ואוספים את השכחה אחר הקוצרים.
- גם בכרם, כמו בשדה, יש להשאיר 'פאה', חלק עליון בעץ הגפן שאותו לו בוצרים ומשאירים אותו לעניים. התורה מונה סוגים נוספים של שאריות שיש להשאיר בשדה בפרדס ובכרם לטובת העניים.
- המתחייב בדין מלקות, אין להכותו יתר על החובה.
- בשעת הדיש, אין לחסום את פי השור. יש לאפשר לו לאכול מן התבואה.
ייבום וחליצה (כה, ה-י)
- אדם שמת ללא ילדים, חייב אחיו לקחת לאישה את אלמנתו כדי להקים דור המשך לאחיו המת. הלוקח נקרא יבם, האישה יבמה, והתהליך נקרא ייבום.
- כאשר אחי המת אינו רוצה לייבם את גיסתו, מקיימים טקס הנקרא 'חליצה'. השניים באים לבית הדין, שם חולצת האלמנה את נעלו של האח הממאן, יורקת על הארץ בפניו ואומרת: " ככה יעשה לאיש אשר לא יבנה את בית אחיו".
דמי בושת (כה, יא-יב)
- שניים רבים ביניהם ובאה אשת האחד ופוגעת בדרך גסה בשני, עליה לשלם קנס הנקרא דמי בושת.
יושר במסחר (כה, יג-טז)
- אין לרמות תוך שימוש במשקלות שאינם אחידים ובכלי מידה מזויפים. חובה לקיים מסחר ביושר.
מחיית עמלק (כה, יז-יט)
- התורה שבה ומזכירה את חטאו של העם העמלקי שנטפל לישראל בדרך בצאתם ממצריים. התורה מצווה לזכור זאת, ובעת הכושר להכרית את זכרו של עמלק.
(חומש דברים, פרשת כי תצא. 110 פסוקים בפרשה)
| 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:12
זריחה: 6:10
