מאמרים נוספים בפרשה
	מציאות שלמה
	שמחת התורה והסליחה
	לעבוד בידיים ולשמור על ראש שקט
	השבת ומלאכת המשכן
	הפרנסה היא רק מכשיר
	בלי מעורבות אישית
	השראת השכינה בלי קיצורי-דרך
	האש למען האפר
	לומדי תורה ותפקידם
	כשמשה מצווה - אין הפרעות
	עד הפרט האחרון
	אומנות מיוחדת של הנשים
	בלי הבדלי מעמדות
	המשכן - כפרה על העגל
	כוחו של מעשה גשמי
	לא לזלזל בכוחו של אדם
	משה מאחד את העם
	בית-המקדש עומד שלם ומוכן
	הקב"ה שוכן דווקא למטה
	שלמות מקבלים ממשה רבנו
	לפעמים מדלגים על הסדר
	יהודי מרגיש שהכול לה'
	שלושה שלבים בהתעלות
	אחרי ההעלם באה ההתגלות
	כשיורד החושך, יוצאים למסע

זה הדבר אשר צוה ה' לאמר (שמות לה,ד)

השבוע אנו קוראים בפרשה, שמשה רבנו הקהיל את כל ישראל, כדי לצוותם על עשיית המשכן. כאשר נקבצו כולם, אמר להם¹: "אלה הדברים אשר ציווה ה' לעשות אותם". אך בטרם ציוום על המשכן, מסר להם, במאמר מוסגר, את עניין שמירת השבת², כדי להבהיר, שמלאכת המשכן אינה דוחה שבת.

לאחר שני הפסוקים העוסקים בשמירת השבת, חוזר משה לעניין העיקרי שלפניו. אולם הוא מקדים ואומר שוב³: "זה הדבר אשר ציווה ה' לאמור", אף-על-פי שקודם לכן כבר אמר שהוא עומד למסור את הדברים שציווהו ה'. לשם-מה החזרה הזאת?

לא נזקק למשכן

רש"י מסביר, שבמילים אלה רמז משה: דברים אלה ציווה ה' "לי לאמור לכם". לכם בלבד נאמר הציווי על תרומת המשכן ולא לי. בכל המצוות נצטווה משה בדיוק כמו כל עם-ישראל, חוץ ממלאכת המשכן, שבה נאמר הציווי לעם ולא למשה.⁴

דבר זה מעורר תמיהה, ויש על כך כמה הסברים. הסבר אחד הוא, שהמשכן נועד לכפר על חטא העגל ולהשכין מחדש את השכינה בתוך עם-ישראל. דבר זה חל על כל העם, חוץ ממשה. הוא לא נזקק למשכן, שכן אוהלו היה תמיד "מקום שכינה", ולכן הוא לא נדרש לקיים את הציווי: "ועשו לי מקדש".⁵

התורה למעלה מהמשכן

אך יש להסביר זאת בעומק יותר: מהותו של משה היא התורה.⁶ היא נקראת על שמו - "תורת משה". לכן נאסר עליו לעסוק במלאכת המשכן, שכן התורה היא למעלה מעשיית המשכן. כדוגמת ההלכה: "אין מבטלין תינוקות של בית-רבן לבניין בית-המקדש".⁷ כי, כאמור, לימוד התורה הוא למעלה אף מבניית המקדש.

אך אף-על-פי שמשה רבנו לא עסק במלאכת המשכן עצמה, נצטווה "לאמור לכם" - למסור לעם-ישראל את הציווי על עשיית המשכן. כל המטרה שה' "ציווה לי", הייתה כדי "לומר לכם". ובזכות שהוא העביר את הדברים לעם, זכה שנתגלו לו הסודות העליונים של ענייני המשכן, ככתוב: "אשר הראית בהר".⁸

למסור לעם

הציווי על עשיית המשכן הוא נצחי. כל יהודי, בכל זמן, צריך להשכין את הקב"ה בתוך המציאות הגשמית שהוא בא עמה במגע. אולם יש יהודים שעוסקים בתורה, ואין להם כל-כך מגע עם ענייני העולם. הם "תורתם אומנותם", ולכן הם בדוגמת משה, שנאסר עליו להתעסק בעשייה הגשמית של המשכן.

עם זאת, חל עליהם הציווי "לאמור לכם" - למסור לעם-ישראל את דברי התורה. עליהם להתמסר ללימוד תורה עם יהודים אחרים ולעורר אותם להשכין את הקדושה בחייהם. חובה זו, של העברת דברי התורה לעם, מוטלת גם עליהם, ואדרבה, זוהי זכותם הגדולה. דווקא על-ידי כך יראו ברכה בלימוד התורה, הן בכמות והן באיכות, עד שיגיעו להשגת ענייני התורה כפי שהם בשורשם האלוקי.

(מאת הרבי מליובאוויטש, מתוך הספר "שלחן שבת", מעובד על-פי לקוטי שיחות כרך ו, עמ' 221)

----------

1) שמות לה,א.

2) ראה גם טור הארוך על התורה כאן.

3) שמות לה,ד.

4) רש"י פקודי לט,לג.

5) תרומה כה,ח.

6) ראה שבת פט,א.

7) שבת קיט,ב. הלכות תלמוד תורה לאדמו"ר הזקן פרק א הלכה י.

8) תרומה כו,ל. וראה גם שם כה,ט.מ. כז,ח.