ויגר מואב ... מפני בני ישראל (במדבר כב,ג)
פרשתנו נפתחת בשליחות ששלח בלק אל בלעם בבקשה לבוא ולקלל את בני-ישראל. התורה מספרת, כי לאחר שראה בלק "את כל אשר עשה ישראל לאמורי", התמלא פחד: "ויגר מואב מפני בני-ישראל". בהמשך מתואר הפחד ביתר פירוט: "עתה ילחכו הקהל את כל סביבותינו כלחוך השור את ירק השדה".
הפחד הזה דורש ביאור: הלוא בני-ישראל נצטוו "אל תצר את מואב", וממילא לא התכוונו כלל להילחם במואב? זאת ועוד, הלוא בלק עצמו ראה שבני-ישראל ביקשו ממנו לאפשר להם לעבור בארצו, וכאשר סירב, לא נלחמו בו אלא הקיפו את ארצו והלכו עד ארנון, הנמצא בגבול שבין מואב ובין האמורי. מדוע אפוא חשש "מפני בני-ישראל"?
לא גילה
התשובה פשוטה: בני מואב לא ידעו על הציווי של הקב"ה שלא להתגרות במואב. הם אמנם ראו שבני-ישראל נמנעים ממלחמה כנגדם, אך סברו שהדבר נובע מהברית הצבאית שהייתה להם עם סיחון ועוג (כפי שמפרש רש"י, שהאומות היו מעלות מס לסיחון ולעוג כדי להגן עליהן). אולם לאחר שראה בלק "את כל אשר עשה ישראל לאמורי", כאשר בני-ישראל הכריעו את סיחון ועוג, שני מלכי האמורי - התמלא בלק פחד, שעכשיו יכו גם את עמו.
כל זה יכול להסביר את פחדו של בלק, אבל בלעם הלוא היה נביא ובוודאי ידע שהסיבה שבני-ישראל אינם נלחמים במואב נובעת מציווי מפורש של הקב"ה. מדוע אפוא לא השיב בלעם לבלק, שאין לו סיבה לחשוש מפני בני-ישראל, שכן הם מצווים שלא להתגרות בו?
שנאת בלעם
בכך שונה שנאתו של בלעם לישראל משנאתו של בלק. בלק שנא את ישראל משום שפחד שבני-ישראל יילחמו עמו ויכבשו את ארצו, אבל שנאתו של בלעם לישראל הייתה שנאה טהורה, שנאה שאין לה טעם וסיבה.
זה מה שרש"י אומר: "בלעם היה שונאם יותר מבלק". בלעם ידע שבני-ישראל אינם מתכוונים לתקוף את מואב, ולא זו בלבד שלא גילה זאת לבלק, אלא שמח לנצל את ההזדמנות כדי לקלל את ישראל, כי הוא שנא את ישראל שנאה בלי טעם וסיבה.
הפיכת הקללה
בלעם ביקש לקלל את ישראל, אבל הקב"ה הפך את הקללה לברכה. לא זו בלבד שלא הצליח לקלל, אלא נאלץ לברך את ישראל בדיוק באותו אופן שרצה לקללם. ברכותיו המפורטות בפרשה היו "מעין אותן קללות שביקש לומר".
לאור זאת יש לומר, שכשם ששנאתו לישראל הייתה שנאה שאין לה טעם וסיבה, כך ברכותיו מבטאות את אהבתו העצומה של הקב"ה לישראל, אהבה שהיא למעלה מטעם ודעת - "אהבתי אתכם אמר ה'". לכן דווקא בלעם ניבא על המלך המשיח שעתיד לגאול את ישראל בגאולה האמיתית והשלמה, כי גם הגאולה העתידה תהיה למעלה מהדעת וההשגה האנושית.
(מאת הרבי מליובאוויטש, מתוך גליון שיחת השבוע, מעובד על-פי לקוטי שיחות כרך לח, עמ' 85)
|