וידבר אלוקים את כל הדברים האלה לאמור (שמות כ,א)
כשהתורה מתארת את מעמד הר-סיני שבו שמע כל עם-ישראל את קול ה' באמרו את עשרת הדיברות, היא מקדימה ואומרת: "וידבר אלוקים את כל הדברים האלה לאמור".
המילה "לאמור" משמעותה, שהדברים נאמרים למישהו כדי להעבירם ולאומרם למישהו אחר. למשל, כשכתוב "וידבר ה' אל משה לאמר", הכוונה היא, שעליו למסור את דברי ה' אל בני-ישראל. שואלים על כך המפרשים, מה משמעותה של המילה "לאמור" כאן? למי צריך היה לומר את הדברים, והלוא כל בני-ישראל נכחו במעמד הר-סיני ושמעו את בעצמם את דברי ה'?
כולם היו שם
לכאורה אפשר היה לומר, שהמילה "לאמור" מכוונת לדורות הבאים. כלומר, הקב"ה אמר את הדברים לבני-ישראל כדי שיאמרום לבניהם אחריהם. אולם לאמיתו של דבר אי-אפשר לפרש כך, שכן במעמד הר-סיני נכחו לא רק בני הדור ההוא, אלא גם נשמות כל הדורות הבאים, כדברי חז"ל. נמצא אפוא, שכל היהודים, בכל הדורות, היו במקום ושמעו בעצמם את דברי ה'. אם-כן, מהי משמעות המילה "לאמור"?
מבאר המגיד ממזריטש, שהמילה "לאמור" רומזת על מהותו העיקרית של מעמד הר-סיני. רצון ה' הוא, שהקדושה לא תישאר בתחומי התורה והתפילה וקיום המצוות בלבד, אלא תחדור לתוך מציאותו הגשמית והחומרית של העולם. זו כוונת המילה "לאמור" - להחדיר את דברי ה' לתוך העולם הגשמי.
אין הפרדה
עיקר עניינו של מעמד הר-סיני הוא לשלול את דעת האומרים, שהתורה היא מציאות לעצמה והעולם מציאות לעצמו. לשיטתם, כאשר יהודי נמצא בסביבה של תורה, עליו להתנהג כיהודי תורני, ואילו בצאתו לעולם, עליו להתנהג על-פי מוסכמותיו ואורחותיו.
בא הקב"ה ומתגלה לעם-ישראל באופן של "לאמור". כלומר, הוא מצווה עליהם להחדיר את דבריו, את הקדושה האלוקית, לתוך העולם. יהודי, גם כשהוא עוסק בענייני העולם, עליו להתנהג על-פי התורה ועל-פי רצון ה'.
החידוש העיקרי
לא מדובר רק בכך שעליו להיזהר מדברים אסורים. זה דבר ברור ופשוט, שמה שאסור - אסור. הכוונה היא, שגם הדברים המותרים לא יתנהלו על-פי המוסכמות המקובלות בעולם, אלא על-פי רוחה והשקפתה של התורה.
העובדה שיהודי מרגיש את הקב"ה בשעת התפילה ולימוד התורה - אינה מספקת. לא זו כוונת בריאת האדם וירידת נשמתו לעולם הזה. תכליתו של יהודי היא, שגם כשהוא אוכל ושותה ועוסק במסחרו ובמלאכתו, ירגיש ש"אנוכי ה' אלוקיך", ושהקב"ה הוא המציאות האחת והיחידה של העולם. וזה החידוש העיקרי שנתחדש במתן-התורה על הר-סיני.
(מאת הרבי מליובאוויטש, מתוך גליון שיחת השבוע, מעובד על-פי לקוטי שיחות כרך א, עמ' 148)
|